מעגלים נסגרים

 

כתבתי פוסט בישרא המחורבן,שלא שלח עידכון,אני מפרסם גם כאן

תודה לכם

כמעט 50 שנה עברו מאז התרסק בסוללת התותחים שלנו מטוס  קרב ישראלי,זו ללא ספק הייתה אחת החוויות הכי חזקות שחוויתי בחיי עד השנה לא התעסקתי בהתרסקות המטוס,זה היה, מאוכסן אי שם בירכתיים כשהזכרון ככל שעובר הזמן הולך ודוהה באשר לארוע הזה. אבל השנה חידשנו קשרים אחרי 47 שנים ומן הסתם סיפור התרסקות חזר לחיים.אחזור בקיצור רב על הפרטים לאלה שלא קראו עדיין. ב7 אוקטובר 73 בשעות הבוקר,התרסק מטוס פנטום כ50 עד 100 מטר מהסוללה שלנו כשהמנוע של המטוס ניתק ממנו ועבר בסוללה בין ארבעת הטנקים בלי לפגוע באף אחד. חשוב לומר שזה היום השני למלחמה,אין עדיין כוחות מילואים בשטח ואנחנו יורים רצוף משבת בצהריים בלי הפסקה ובעיקר יורים עלינו. אלה הפרטים היבשים. במסגרת ההכנות שאנחנו עושים למפגש הגדודי עלתה הצעה שבגלל הקורונה המתמשכת, נעשה מפגש זום גדודי שבו יספרו נציגי 4 סוללות ו3 מחלקות המיפקדה חווייה אחת מהמלחמה שלהם. במסגרת הזאת ביקשתי מאנשי הסוללה שלי לעלות כל אחד מזוית הראיה שלו את סיפור המטוס וכך קיבלנו 3 סיפורים שונים לגמרי אחד מהשני וזה די הפתיע אותי. לא יודע איך אבל פתאום התחילה לנקר בי מחשבה שבעצם עברו 47 שנים ואף אחד מאיתנו לא בדק מעולם מה קרה באמת,כלומר חייל האוויר הוציא גיחה,המטוס נפגע והתרסק אצלנו בסוללה ואין על זה מילה אחת בשום מקום,כלומר משהו מתועד. אז חלק מהזמן לא היה גישה למידע כי לא היה אינטרנט,אבל עכשיו יש וזו הזדמנות לדעת מה באמת קרה. התחלתי כמו שהתחלתי את המסע לאיתור אנשים מהגדוד,כתבתי פוסט עם הסיפור המוכר ופרסמתי אותו בדף הפייסבוק של "מלחמת יום כיפור זכרונות וצלקות" ובסופו של הפוסט ביקשתי שיעזרו לי ויכוונו אותי למקומות שאפשר לקבל שם תשובות מדוייקות יותר. מהתשובות התברר שהיו 2 טייסות פנטום שלחמו בגזרה הדרומית,מצאתי בפייסבוק דף של טייסת 201 שנקראת "האחת",שוב כתבתי פוסט עם השאלות ואז התברר שב7 לאוקטובר במהלך היום לא היו תקיפות של פנטומים בגזרה הדרומית,כל התקיפות רוכזו בצפון במאמץ לעצור את הסורים,קיבלתי מספר טלפון של טייס לשעבר מטייסת אחרת 69, שהטיס פנטום והוא סיפר שהיו גיחות הפצצה של פנטומים באותו יום מוקדם מאוד בבוקר שלמעשה חשוך ואז אם נפל מטוס זה לא היה יכול לקרות אצלנו, כי אנחנו ראינו את הנפילה וההתרסקות הגיחות בדרום חודשו כשהוא עלה לטוס ביום הזה ב4 אחר הצהריים של אותו יום,המטוס נפגע והוא נפלט ממנו ונפל בשבי. מכיון שכל השנים חשבנו שהמטוס שהתרסק היה מטוס פנטום וכל הפרטים שגיליתי עד לרגע הזה סתרו את האפשרות הזאת פניתי לחבר שהוא חוקר היסטוריה צבאית עם גישה לארכיוני צהל וחיל האוויר וביקשתי שיעזור לי. שלשום בערב המעגל נסגר. ב7 לאוקטובר בשעות הבוקר יצא מבסיס תל נוף מטייסת הסקייהוקים 115,מבנה שקיבל משימה ואני מצטט את דברי המומחה: "קלע על סוללות נ.מ. מצריות,השלב הראשון במבצע תגר 4 להשמדת סוללות טילים" המבנה בהובלת טייס ושמו פדי שלסגנו קראו שמעון אש יצא לגיחה הזאת בגזרת איסמעיליה טסה. בין 7ל8 בבוקר מטוס הסקייהוק של שמעון אש נפגע מאש נ.מ.,שמעון פלט את עצמו מן המטוס וצנח,המטוס הפגוע המשיך לטוס ונפל מזרחית לכביש טסה איסמעליה והתרסק ליד סוללת תותחים ישראלית. גורלו של שמעון אש לא ידוע,הוא כנראה נפל בשבי ושם מת אבל גופתו לא הוחזרה ולימים נפוצה שמועה שנקבר  במדבר על ידי בדואים . יהי זכרו ברוך. מכיון שאני לא יכול לחשוף את הסיפור הזה לפני מפגש הזום ב29 באוקטובר אבל האדרנלין זורם  ואני חייב לספר למישהו,החלטתי לפרסם כאן,כי לכאן אף אחד מהגדוד שלא מגיע והסיפור לא יגיע אליהם ולכן כתבתי.פעמיים. כי אתמול באמצע כתיבת הפוסט ישרא התנתק וכשחזר אחרי כ6 שעות,השחזור סרב לעבוד והנה אני שוב כותב את הפוסט בתקווה שהפעם ישלח. עברו 47 שנים,הזכרון מתעתע,מה שזכור לכולם פנטום עם 2 טייסים הפך לסקייהוק שהתרסק בסוללה שלנו בלי אף אחד בתוכו. על כל השאר,קורונה,הפגנות,שקרים של התקשורת ועל האיש הכי עלוב שקיים היום,בפוסט הבא. אני סיימתי,תיהיו טובים

שקר הסגר

 בקרוב נכנס (כנראה) לסגר- עסקים רבים יקרסו, מספר המובטלים יעבור שוב את המיליון, קשישים ימותו או יחלו מדיכאון והכל בין השאר בגלל "תופעת טבע" יוצאת דופן שקיימת רק בישראל: בניגוד לכל אנומליה של מגיפה יש לנו במדינה כיום פי 2.5 יותר חולי קורונה קשים מבינוניים! הכל מסתבר בגלל רישום לא נכון של החולים במערכת הבריאות. רגע, אם זה נשמע לכם מוזר אז בואו הצטרפו אלי לקטע קצר מתוך אחת הישיבות הבלתי נתפסות שהיו בקדנציה הנוכחית בכנסת. זה קרה השבוע בוועדת הקורונה בכנסת שדנה בדיוק בעניין הזה של הסתירה בהגדרת החולים הקשים בישראל. 

הסיפור הוא שבישראל חולה קשה החל מיוני הוא כל מי שרמת הסטורציה שלו (כמות החמצן בדם) היא 93% ומטה (במקום 90%), שזה אומר שחולי קורונה בינוניים וקלים בישראל שאפילו לא אושפזו, הפכו ביום אחד במהלך יוני פתאם לחולים קשים (בהגדרה בלבד).  לפי ארגון הבריאות העולמי, שהוא בעצם הגוף שעל פיו מתיישרים מערכות הבריאות בעולם, הגדרת החולים הקשים המעודכנת היא אלו שיש להם סטורציה של מתחת ל 90% כמו שהוגדר אצלנו לפני השינוי ביוני. המשמעות היא שמספר החולים הקשים בישראל נופח בעשרות אחוזים, מה שגורם לממשלה לרוץ היום לסגר מהר לפני שהרחובות יתמלאו במיטות אשפוז לטיפול נמרץ. 

כשח"כ שאשא-ביטון עימתה  את ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, שרון אלרעי פרייס, עם הסתירה הזו בישיבה היא קיבלה תשובה, של איך אומרים, תחזיקו חזק שלא תפלו מהכסא.

 

שאשא ביטון שאלה אותה: "לפי ארגון הבריאות העולמי – איך מוגדרים חולים קשים?".

אלרעי פרייס ענתה: "אני לא רוצה להיכנס לזה".

שאשא ביטון לא ויתרה:  "למה? אני רוצה לדעת. לפי ארגון הבריאות העולמי. חשוב לנו לדעת כי אנחנו כל הזמן מדברים על שקיפות. אחר כך אנחנו אומרים אין אמון בציבור. גם אין אמון פה. ארגון הבריאות העולמי יצר איזשהו סטנדרט, שכנראה לפי זה מודדים את המדינות השונות, אז אנחנו לא יכולים להתנהל לפי איפה שבא לנו, לפי מה שקורה בעולם, ואיפה שלא בא לנו אז לא. ארגון הבריאות העולמי בוחן חולים קשים לפי איזה מדד?"

בתגובה אלרעי פרייס שנלחצה, פלטה מול שאשא ביטון ההמומה, שבשביל לדעת את הגדרת החולים הקשים היא צריכה להכנס לבדוק ב...בגוגל. כן, ראש שירותי הבריאות בישראל צריכה גוגל בשביל לדעת נתון בסיסי שעל פיו מכניסים מדינה שלמה לסגר. "אני לא יכולה לענות על זה" - סיפרה בישיבה, "אני יכולה לפתוח ולהסתכל על זה בדיוק כמוכם. אתם לא הייתם רוצים שגורם מקצועי של משרד הבריאות יישב פה ויגיד דברים לא נכונים….את ההגדרות של מה הנחיות, אנחנו כולם יכולים לפתוח בגוגל".

פה הוכנסה לדיון פרופ' גליה רהב (כן - ההיא שמופיעה כל הזמן בטלויזיה) והודתה שההנחיות להגדרת חולה קשה בישראל שונות מאשר בארגון הבריאות העולמי. כששאשא ביטון ניסתה להבין למה - ענתה לה רהב שזה בסך הכל עניין של "סמנטיקה".  "זה ממש לא סמנטיקה הולכים לסגור לנו את המדינה על סמך החולים הקשים" - הגיבה שאשא ביטון המופתעת (או שלא).

תשמעו אם זה היה סרט קומי, זה היה מצחיק, אבל גורל מיליוני אזרחים עומדים להחרץ על השטות הזו ועוד לא דיברתי על נושא אמינות הבדיקות וסיבות המוות שנדונו בוועדה. 

בקיצור - אם אנחנו חיים עכשיו בתוך מטריקס אז מישהו שם שאחראי על המערכת למעלה חייב כנראה דחוף דחוף לעשות לה ריסטרט.

 בלי קשר: ישרא נפל שוב,הפעם נפל השרת עליו ישב והוא לדברי ועד ההצלה ירד מהאוויר ומועבר לשרת חדש.

האמת שנמאס לי,פרסמתי רגע לפני שנפל את הפוסט הזה,הוא לא שלח עידכון ונמאס לי לכתוב באתר שכל כך מקרטע עם הבטחות "שיהיה בסדר אוטוטו"

מצד שני כשהוא באוויר יש פיתוי חזק מאוד לכתוב שם.

כמו עם הסגר והבטחות הרודן,נקווה לטוב גם בסוגיה הזאת.

אני סיימתי,תיהיו טובים

הפוסט הכי חשוב שקראתי על המחאה

 ואני רוצה להביא אותו כדברו

כתבה ארינה מלמד

אריאנה מלמד/הארץ:

בפעם הראשונה שראיתי אותה במלוא הדרה, לא הפסקתי לצחוק, ובכלל לא הבנתי מדוע. כפמיניסטית, הרי הייתי אמורה למחות על חיפצון וניכוס והלעגה של גוף האישה והצגתו ברבים כאובייקט בלונדיני-ורוד מגוחך על עקבים, פטמות זקורות וקוי מתאר של פות מגולחת, כשעל כל אלה מתנוסס פרצופו המזוקן של זאב אנגלמאיר.

נדרש מעט זמן להבין שהצחוק הוא תגובה לדיסוננס, לפרדוקס אפילו, שמובנה בדמות. כדי להבין, צריך להכיר מעט את יצירתו הנשכנית, הבועטת והחתרנית של אנגלמאיר, על כל ציטוטיה ואיזכוריה מן התרבות הפופולרית והקלאסית כאחד. כשמכירים, מבינים: שושקה אינה עלבון גברי וכוחני לנשים או לנשיות. היא תחפושת חכמה שמאגדת שימוש מושכל בדימויים פופולריים ומדכאים של נשיות - מתסרוקתה הממושטרת ועד לציפורניה האדומות, מן העירום הורדרד ועד לריסים המלאכותיים המוגזמים.

שושקה היא השילוב המושלם בין הזיית הקומיקס של שנות ה-50 במאה שעברה על האישה האידאלית לבין ההזיה הפורנוגרפית הרווחת בתרבות של ימינו.  כשאנגלמאיר כולא את עצמו מרצון בתחפושת המאוד לא נוחה הזאת, הוא מנכיח את הדיכוי וגם את הנלעגות של הדימויים בהן נכלאו מיליוני נשים בהגמוניה גברית. כשהיא מהדסת במצעדי גאווה, שושקה מלעיגה דימויים מקובעים של סטרייטיות ולהט"ביות. כשהיא מוחה נגד ראש הממשלה, שושקה מייצגת דימויים שנשים אולצו לאמץ - ולהתרחק מן המגרש הפוליטי - כי מה אישה כבר מבינה בזה, ועוד אישה כמו שושקה.

באחד מביקוריה הרבים במאהל בבלפור, שושקה הצליחה להצחיק שוטרים. אתמול כבר לא: אנגלמאיר נגרר באלימות למעצר מטומטם בעילה שלא קיימת כלל בחוק בישראל, "הטרדה מינית של הציבור". כשהגיע לחקירה, כך מסר לי עורך הדין יאיר נהוראי שמייצג אותו, נדרש  להתפשט לגמרי, ואחר כך לפעור את עכוזו לעיני השוטרים. מה חיפשו שם, רק הם וההזיה הפורנוגרפית שלהם יודעים: לא היתה כל עילה לחשוד בו שהוא מבריח סמים ברקטום. הוא לא נעצר בעילה כזאת. שום חשד חדש לכך לא נוצר בדרך למעצר, ובישראל - כפי שהיכרתי אותה עד לפני זמן לא רב - אי אפשר היה  לעצור אדם בעילה דמיונית שאינה מופיעה בספר החוקים, או לחקור אותו אחרי שנעצר כך, וללא חשד כלשהו, בעילה אחרת. מכל מקום, עצם הדרישה להתפשט ולהיות מושפל בפני שוטרים היא לפחות הטרדה מינית של המשטרה, לא חידוש מרעיש בתולדות הגוף הזה: החידוש היחיד הוא מעצר של דמות קומיקס.

האמן זאב אנגלמאיר נעצר בהפגנה בתחפושת "שושקה" בחשד להטרדה מינית

מעצר אנגלמאיר: משטרה, אי אפשר "להטריד מינית ציבור"

אבל  מעצרו של אנגלמאיר הוא גם תמרור אזהרה ענק מפני הרודנות ההולכת וסוגרת על ישראל, מדינה דמוקרטית שמקיימת כיבוש מחד ומוסדות אזרחיים מתפקדים מאידך. ברודנות ההולכת ומתהווה, מעצרי שווא של מפגינים הם נורמה שהולכת ומתקבעת. ביטוי אמנותי של מחאה מתפרש לכל הפחות כהפרעה לשלום הציבור, והמשטרה מחרימה מיצג של צוללת ועוצרת תחפושת ורודה, שתיהן מוגנות לחלוטין מכוח חופש הביטוי - כפי שעוד יתברר כשאנגלמאיר יתבע את משטרת ישראל על כליאת שווא.

וכמו בכל רודנות מתהווה ומתעצמת, המשטרה חייבת לייצג פוריטניות ודיכוי של חופש הביטוי המיני. זהו סימן היכר מובהק של דיקטטורות לאורך ההיסטוריה המודרנית. ברית המועצות וגרמניה הנאצית, צפון קוריאה ואירן, ספרד של פרנקו ואיטליה הפשיסטית, כולן עמלו קשות לדכא כל ביטוי פומבי של מיניות משוחררת, ודאי של נשים: כי שחרור הוא חירות, ותחושת החירות מסוכנת למשטר ולמשטרה הפועלת מכוחו. שיחרור של נשים הוא סכנה גדולה עוד יותר לסדר הפטריארכלי הקיים: מישטורה של האישה עודנו מתקיים באופן זהה תחת שלטון דתי קיצוני או חילוני קיצוני, ימני או שמאלי.

בדיקטטורות של גברים, או בדמוקרטיות במשבר בהן נשים מודרות ומבוזות, נאנסות ונרצחות מפני שהן נשים, שושקה היא סמל מחויך ורב עוצמה של חירות. ולכן, על פי ההגיון המשטרתי הבריא והנכון לשעה זאת בתולדות המדינה, צריך היה לעצור את אנגלמאיר ולהמציא לשם כך עילה, כי "הציבור" נתפס בעיני המשטרה כמי שאינו מעז עוד למחות או להפגין, ו"מוטרד" מעצם נוכחותה של מחאה כלשהי, מכל רמז לחירות.

עוד יבואו ימים טובים מאלה. שוטרים ואזרחים עוד יחזרו לצחוק למראה התחפושת הורודה. עד שיבואו, צריך שיובן מי באמת עירום כאן, ומי חייב ללכת ולאן, כדי שכולנו נחווה את החירות האנושית במלואה.

כתבתי פוסט בישרא והעידכון לא פועל,אז הבאתי לכאן

סיפרתי כבר שבחודשיים וחצי האחרונים אני עסוק בפרוייקט שלקחתי על עצמי והוא איתור אנשי גדוד התותחנים שלחמתי איתם לפני 47 שנים במלחמת יום כיפור בסיני. אני עובד עם שותף שקרא פוסט שכתבתי בתחילת חודש מאי  בדף הפייסבוק "מלחמת יום הכיפורים,זכרונות וצלקות" בו תארתי את הרצון העז שלי למצוא את אנשי הגדוד שלי ולעשות מפגש לוחמים,הוא איש שיווק ומחשבים והציע לחבור אלי ולעבוד ביחד בהתנדבות על הפרוייקט. מאז הצלחנו לאתר 171 חברים מהגדוד,תהליך קשה,איטי,מרתק מאין כמוהו ומאוד מרגש. היכולת שלי לאתר אנשים מכלום הפכה ליכולת די מטורפת,מצאתי אנשים דרך עבודת שורשים שהנכד של מישהו מהמשפחה שלהם כתב ופורסם באתר של הקשר הרב דורי,מצאתי אנשים ששינו את שמם ועברו לחו"ל,למדתי לחפור בגוגל  ובפייסבוק ולמצוא אנשים מידיעה שולית באינטרנט,אנשים לא האמינו שמצאתי אותם ובעיקר שאפשר למצוא את כולנו. אתמול כינסנו 12 איש שבחרנו מהאנשים שמצאנו כדי לעלות שלב ולתכנן את המפגש העתידי שכרגע אין לו תאריך בגלל הקורונה וכנראה יתקיים באביב 2021. אבל למרות התאריך הרחוק לכאורה, העבודה רבה וצריך לאתר,עוד כ200 איש שלגביהם כרגע אין לנו שום מידע מלבד שם ושם משפחה וחלקם לא מופיע באינטרנט. אני רוצה להעתיק לכאן את נאום הפתיחה שכתבתי והקראתי לפורום שכינסנו:   שמי טל חרובי,ראשית אני רוצה לומר תודה לכל האנשים היקרים שהגיעו לישיבה,זה לא מובן מאליו מבחינתי. שרתתי בגדוד 403,בסוללה א' כלוחם והשתחררתי במאי 74 מצה"ל הייתי איש צעיר ומבולבל,המלחמה אולי ביגרה אותי אבל לא באמת הבנתי אז,מה עברתי. עם השנים הייתי עסוק כמו כולם בהקמת משפחה,בפרנסה ובעיסוקי היום יום שלא באמת איפשרו לי לעבד את מה שעברתי וככל שעבר הזמן התחלתי גם לשכוח דברים. לא שמרתי קשר עם האנשים שחוויתי איתם חוויה משנה חיים ולא פגשתי גם באקראי אף אחד מהגדוד. בשנת 2003 פתחתי בלוג באינטרנט(את הבלוג הזה) ואז הכה בי העניין  שכשאני רוצה לספר על המלחמה שלי אני זוכר מעט מאוד. כל זמן שעבדתי לא יכולתי באמת להתפנות כדי לעשות משהו בסוגיית הגדוד והמסע שעשינו לפני 47 שנים. בסוף נובמבר 19 יצאתי לפנסיה והדבר הראשון שעשיתי היה לנסוע לבית התותחן בזכרון יעקב כדי לחפש חומר על הגדוד,היה מעט מאוד וזה לא סיפק אותי. אבל הפתיל נדלק. ואז החלטתי לצאת לדרך ולמצוא אנשים,לכנס אותם לקבוצת וואטס אפ יעודית ולתכנן מפגש. לא באמת הבנתי למה אני נכנס ובמה זה כרוך כשהתחלנו לחפש אנשים. אבל מהר מאוד הבנתי שאני נמצא במסע. תהליך החיפוש,האיתור והמפגש (גם אם הוא טלפוני כרגע)  הוא מסע מרגש ומטלטל. אני נחשף למידע שלא זכרתי,משוחח עם אנשים שלא פגשתי 47 שנים וההתרגשות הגדולה עושה אותי נחוש מתמיד להמשיך ולסיים את המסע למרות הקשיים. אני אומר,הגיע הזמן שלנו,של החיילים הפשוטים של הילדים בני ה20,21 שהיינו ועמדנו כגדוד סדיר לבד בגזרה ביומיים הראשונים של המלחמה ונתנו עבודה מטורפת. אני עושה את המסע הזה כי אני רוצה שידעו עלינו,יתגאו כמונו במה שעשינו ויזכרו אותנו ואת הנופלים של הגדוד. אלה הסיבות שיצאתי למסע הזה. תודה שאתם כאן

---

החודש הקודם (7/2020)  

ישרא התאושש,שוב

כתבתי פוסט ארוך בבוקר ואפילו קיבלתי עידכון עליו
ומייד אחכ האתר קרס ואי אפשר היה להגיב
עכשיו אפשר
http://israblog.org/blogread.asp?blog=6671&comments=1&blogcode=14999279&commentid=01

כתבתי פוסט נוסף בישרא

ולמרות שקיבלתי עידכון על פוסט שכתבה אסתי וחשבתי שהעידכונים עובדים,לא קיבלתי עדיין עידכון על הפוסט שכתבתי וגם לא הצלחתי לעבור מהבלוג לדף העריכה,אז זה מבאס
הנה הפוסט החדש:
http://israblog.org/blogread.asp?blog=6671&blogcode=14998670
תהנו

פוסט בישרא

כתבתי אתמול פוסט בישראבלוג
israblog.org/6671
מוזמנים וגו'

17 שנה לבלוג "פנימי גובלן"

היום הבלוג 'פנימי גובלן' מציין 17 שנים להיווסדו !!!
הייתה לי תקווה לכתוב פוסט חגיגי בישרא שעלה שלשום בחזרה לאוויר והצלחתי להכנס לדף העריכה ולכתוב פוסט ראשון,אבל עכשיו גם המחשב הנייד וגם הסלולרי מסרבים להכניס אותי לדף העריכה ואני לא יכול לכתוב שם.
אז רק רוצה לומר תודה גדולה גדולה לכל אלה שמלווים אותי במסע הארוך הזה.
לא אתחיל להזכיר שמות כי זה לא יגמר.
רק רוצה לספר לכם שבשבועות האחרונים אני עסוק במציאת אנשים שהיו איתי בגדוד התותחנים 403 ולחמו איתי במלחמת יום כיפור,העיסוק בזה, כל כך מרגש ואינטנסיבי שזה לוקח את רב זמני,
פתחנו קבוצת וואטס לפני 11 יום והצלחנו להגיע ל30 איש,אנחנו מקווים שכשניפגש עם קצינים בכירים מהחייל הם יספקו לנו רשימות של אנשים ששרתו איתנו והאיתור יהיה קל יותר.
שוב מודה לכל אחת ואחד שמגיב כאן
אתם טובים אני משתדל

ישראבלוג חזר !

טוב אז,כמו שכתבתי בלילה,ישרא חזר!
הנה ההסבר של צוות ההצלה למי שרוצה לראות את הבלוג שלוhttps://m.facebook.com/groups/305275222955376?view=permalink&id=1713329832149901

 הוא ירד באוגוסט 19 מהאוויר וחזר אתמול 27.5.20.
9 חודשים עברו מאז ירד והמצחיק שבעוד 3 ימים אני מציין 17 שנה לכתיבה אינטרנטית,16 וחצי שנה בבלוג בישרא וחצי שנה יומן רשת בבלוגספוט.
אז ישרא חזר אבל מקרטע,כלומר אפשר להעתיק את הכתובת מפוסט החזרה של ישרא שנכתב על ידי מתן ולהגיע ישירות לבלוג 5 ואז דרך הקישור בתגובות הגעתי לבלוג שלי,רק שלא כולם הגיבו בבלוג 5 ולא לכולם יש שם קישור לבלוג שלהם.
אז לי יש ונכנסתי לפוסט האחרון שכתבתי,אבל מה זה עוזר כי כשאני מנסה לצאת מהבלוג ועולה לי מסגרת של שם משתמש וסיסמה,אני לא זוכר אותן.
ואם אני כותב בשורת החיפוש את הכתובת שמתן כתב בצרוף מספר הבלוג שלי,לא עולה לי כלום,למרות שכמה בלוגרים אמרו שצריך סבלנות כי זה עולה לאט,אבל כמה לאט זה עולה,אני ממתין כבר יותר מ10 דקות מול המחשב הנייד ולא קורה כלום.
ונכנסתי בבלוג 5 לשחזור סיסמה וביקשתי לשחזר,לדעתי שמעתי מאיזשהו מקום צחוק עמום כזה כאילו לומר לי ,סיריאסלי??? עכשיו באים? כאילו מי בדיוק ישחזר לך שם משתמש וסיסמה בזמן שעבדנו ברשת 13? חשבנו שלא תחזרו כבר,אז עשינו עם כל שמות המשתמש והסיסמאות קולולולו,היה לנו משעמם בלעדיכם,פתאום לא היו מריבות רשת,נצנצים ורודים,כל מיני נביאים שחוזים את קץ העולם או ההיפך,אז מה נשאר לעשות חוץ מקולולו מסיסמאות ושמות משתמשים?
אבל טוב שישרא חזר ,גם אם אי אפשר כרגע לכתוב
תודה ל  Matan.L.Eliyau ול Joanna Ouaknine ושאר הצוות,בלי החלומות והעזה שלכם,זה לא היה קורה
יאללה תיהיו טובים

מקרה הזוי

טוב,עכשיו אני רוצה לכתוב על משהו הזוי שקרה לנו שלשום,זה יהיה טיפה ארוך אבל השארו עמנו:
שנים רבות אנחנו קונים קנייה שבועית בחצי חינם(לפעמים היא אחרי שבוע וחצי ) בגדול משתדלים לשמור על מסורת של קנייה שבועית,השלמות אנחנו עושים במכולת הטובה שליד ביתנו שמה לעשות באופן טבעי מוצריה יקרים יותר מאשר בהיפר).
ככה בחורף ובקיץ בשמש ובגשם,אנחנו כבר יודעים באיזה מסדרון ובאיזה מדף המוצרים המועדפים עלינו נמצאים ואנחנו די מתקתקים את הקנייה,הבעיה בחצי חינם שהחלק של הירקות והפירות נפרד משאר ההיפר וזה ניג'וס,אבל גם אותו אנחנו כבר מתקתקים.
השנים עברו ולנו המסע הזה של לנסע להיפר לאסוף את המוצרים אחכ להכניס אותם לסלים שאנחנו מביאים איתנו ואחכ לעלות הכל הביתה,הפך יותר קשה,אז נכון הבנים עזרו ,רק שלא תמיד הם היו זמינים וכשלא היו ,התקשנו.
ובשנה האחרונה אמרו לנו,תקנו און ליין ברשת,יביאו לכם את המוצרים עד הבית,כולה 30 שקל משלוח,אז בזמן הקורונה לא יכולנו להזמין און ליין בגלל עומס ההזמנות אבל עכשיו שהקורונה שקטה בנתיים והמשק חוזר החלטנו לנסות.
בחצי חינם זה לא התאפשר כי מינימום ההזמנה היא 600 שקל ולא תמיד אנחנו מגיעים לסכומים האלה,את רמי לוי אנחנו לא מחבבים וככה הגענו לשופרסל.
זוגתי נכנסה לאתר של שופרסל,מילאה את הפרטים ,שקדה על הזמנה מדוייקת של מוצרים,שילמנו בחדווה וחיכינו בנשימה עצורה שהמשלוח ינחת על סף ביתנו ביום רביעי בין 19:00 ל21:00.
ב21:30 כשאף שליח לא נראה באופק זוגתי התקשרה לשרות הלקחות של שופרסל ותהתה איפה המשלוח המובטח,
אה ובזמן שאנחנו מחכים היא מקבלת סמס משופרסל שהמשלוח בדרך ושנתכונן,סידרנו את הבית,ניקינו אבק מהפאנלים,פרסנו שטיחון אדום ליד הדלת ונאדה,אין שליח ואין משלוחה.
מסתבר אחרי בירורים מעמיקים התברר שמי שקלטה את ההזמנה שלנו כתבה כתובת שגויה והמוצרים היקרים שלנו נחתו בדלת ביתם של משפחת מגידיש במושב עוזה שנמצא עד כמה שידיעתי מגעת על כביש 40 בין אשדוד לאשקלון.🤓 בהתחלה המוקדנית ניסתה לומר לזוגתי שהיא טעתה ברישום הכתובת שלנו,זוגתי בחורה סבלנית בדרך כלל מבית תרבותי ,התאפקה לא לצאת עליה ואמרה לה שהיא גרה 30 שנה ביישוב אזור,היא לא שמעה מעודה על מושב ששמו עוזה שנמצא עשרות קילומטרים מאיתנו ולכן לא הייתה  יכולה לכתוב שם של מקום שהוא לכאורה מקום מגוריה  בעיקר כי לא ידעה על קיומו.
השעההחלה להתאחר,המוקדנית אמרה "שלא נעים לה" לצלצל למשפחה שלסף דלתה הגיעו 2 משלוחים🤣 בלי הסבר
אני מבינה את זה כך זוגתי,אבל למה נעים לכם להשאיר אותנו עד השעה הזאת בלי משלוח,נדבר שוב בבוקר הציעה המוקדנית?
זוגתי הטובה למרות תרבותיותה וסבלנותה התפוצצה עליה ואמרה לה שמעולם לא נתקלה בשרות עלוב כמו זה ובמהלך הלילה תשקול אם לבטל לגמרי את המשלוח ותודיע להם בבוקר.
נו כנראה שנמשיך לכתת רגליים ולקנות כאחד האדם,חסל כרגע סדר און ליין.
פרולוג: במהלך יום אתמול העליתי את הפוסט הזה לדף הפייסבוק שלי ושלחתי אותו כהודעה לאתר של שופרסל,מייד אחכ התחילה סדת טלפונים בהולה של שופרסל לזוגתי שביקשו לשלוח לנו משלוח חדש,לא הסכמנו,אני לא אומר שלא ננסה לקנות דרכם שוב,אתמול זה היה מוקדם מידי גם לנוכח העובדה שהם התקשו להודות בטעותם וניסו לטפול על אישתי את האשמה שהיא לכאורה כתבה את הכתובת במושב עוזה. יה אהבלים איך אישתי החכמה יכולה לכתוב כתובת בה היא לא גרה כדי לקבל משלוח מההיפר שהיא זקוקה לו ולרשום שם של יישוב שעל קיומו היא שמעה בפעם הראשונה משרות הלקוחות שסיפרו לה שהמשלוח נשלח לשם.
בסוף הם ביטלו את החיוב והוסיפו עליו 50 של פיצוי על עוגמת הנפש
אחכ הלכנו לחצי חינם,רק על התורים בקופות של יום חמישי הייתי דורש פיצוי מוגדל,טפי על שופרסל.
אגב בכלל התכוונתי לעלות פוסט אחר על משהו שמעסיק אותי בשבועיים האחרונים מאוד אינטנסיבי,על הסוללה שלי במלחמת יום כיפור,אבל זה בפעם הבאה.
אני סיימתי,תיהיו טובים

נבחרתי לשר לעניני שנ"ץ ומורשת בממשלת נתניהו גנץ ( ולהעיר אותי רק אם מישהו מת)

נתניהו מינה אותי לשר לעניני שנ"ץ ואיכשהו הרגשתי שזה פחות מכבד אותי,אז ביקשתי שיוסיף לכותרת הזאת גם את עניני המורשת,הוא שאל איזה מורשת אמרתי לו אנא עראף בטח לשנ"ץ יש מורשת,הרי אני ירשתי את השנ"ץ מאבא שלי,ז"ל שהיה עוזב את המשרד שלו ב13:30 בול,נוסע הבייתה,אוכל צהריים ונכנס לישון ואוי ואבוי אם מישהו היה מצייץ בבית,לו היה מוסד כזה שמי שמכה את ילדיו,טוב לא בדיוק מכה,בואו ,לטמה כאן וצ'פחה כאן שהיום כמובן נחשבים אלימות אבל אז זה היה בקטנה,רק השכן שלנו א. שהיה מכה את בנו א. היה מוציא את חגוריו מכנסיו ...אבל  רגע אנחנו בהשבעת ממשלה מה אתה מספר כאן בובמייסס !!! רק רציתי להראות לך כבוד ראש הממשלה הנדיב שזה עובר מדור לדור,תגיד תודה שלא ביקשתי להיות אחראי על ההגדה של פסח.
אמר לי טוב,אבל אתה עובד מהבית,ברור אמרתי,אני חסכן ידוע,לא צריך משרד ולא נהג ולא מזכירה,אני מצויין בזום גם בימים רגועים,סלמתק אמר ביבי וחיבק אותי,כן כן חיבק,מה נראה לכם,מרפק נתן לי?  מה אני,גנץ? טפי בזבזן כספים ינעל רושלק

טרילוגיה,פרק 3 ואחרון

טוב,אז הנה הפרק השלישי בטרילוגיה:
היו לנו כ7 חודשים של חופש בין השחרור של הילד האמצעי, לגיוס של הילד הצעיר וקצת שכחנו מהצבא בפרק הזמן הזה.
הצעיר התגייס ביולי 2017 למחזור ששרת שנתיים ו10 חודשים או שנתיים ושמונה חודשים,אני לא יודע אם הקיצור הזה נמשך אחרי שגוייס או חזר להיות 3 שנים כמקודם.
היו לו ציפיות גדולות מהשרות הצבאי,הוא הושפע מאחיו ומכיון שגם הוא יועד לגבעתי הוא רצה להגיע לסיירת.
נחזור קצת אחורה,כתבתי בעבר שלילד היה קשה עם מסגרות,יש ילדים כאלה,יש להם קושי לקום בזמן לבית הספר,להשאר בו עד סוף שעות הלימוד ועוד כהנה וכהנה
והיו לו ולנו הרבה התקלויות עם "החוקים" של בית ספר.
לתומנו חשבנו שכשהוא יסיים את בית הספר ויעבור למסגרת הצבאית יהיה לנו יותר קל.
אז חשבנו,בפועל קרה ההיפך בדיוק.
כבר בטירונות התחילו בעיות,הוא חלה ואסרו עליו לעשות את הגיבוש לסיירת ואחכ החברה שהייתה לו,חברה ראשונה,אהבה ראשונה, החליטה לעזוב אותו  וביחד עם הקושי הפיזי של האימונים הוא נשבר מנטלית וקצת פיזית והתחילו בעיות.
בשלב כלשהו בטירונות הוא החליט שהוא רוצה לצאת ממסלול הלחימה,מן המפורסמות הוא שמאוד קשה עד בלתי אפשרי לצאת מלוחמים ולעבור למפקדה,ודאי באמצע הטירונות,אבל הוא החליט וכל מה שניסינו לעשות לא עזר.
המזל הגדול שהוא מאוד קשור אלינו וככזה הוא שיתף בעיקר את אמא שלו בכל מה שעובר עליו.
כשהמפקדים שלו לא נענו לבקשותיו הוא התחיל לעשות נפקדות ,כלומר מחליט לעזוב את הבסיס ( בא"ח גבעתי נמצא בקציעות,רחוק,לא 2 מטר מהבית) יוצא מהבסיס,כשעולה לאוטובוס הוא מצלצל למפקד שלו ומיידע אותו שהוא בדרך הבייתה לעשות נפקדות,שלא ידאגו לו:-)
ככה זה נמשך ונמשך.
באיזשהו שלב הבית שלנו הפך לאתר עלייה לרגל לקציני היחידה,כך באו והלכו סמלי מחלקה שניסו לשכנע אותו לחזור,ככה הגיע המ"מ וגם המ"פ ,אני זוכר קטע מגוחך שיושב אצלנו בסלון אחד מקציני הגדוד,אנחנו מסבירים לו שדיברנו עם הילד ,שדרשנו ממנו לחזור לצבא וההוא יושב ומחכה לילד שיחזור אחרי שיצא מהבית כי לא רצה לפגוש אותו,זה היה ערב לפני ערב ראש השנה ואנחנו צריכים לצאת לקניות אחרונות לפני החג, עד שאמרנו לאותו קצין שאנחנו חייבים לצאת ושיסלח לנו,אנחנו לא יכולים לשלוט ברצונות של הילד ולא נזרוק אותו מהבית גם אם טעה.
בסופו של דבר בערב ראש השנה יום אחרי ,הוא הגיע שוב בהפתעה,אמר לילד להכנס לג'יפ והחזיר אותו לצבא.
אנחנו כבר דמיינו שהילד יעלה למשפט צבאי וישפט למאסר לא קצר בכלא 6 אבל במקום זה המג"ד שוחח איתו שיחרר אותו הבייתה לחג,וגם שחרר אותו מפלוגת הלוחמים ונתן לו 11 ימי ריתוק בבסיס אחר אותן התחיל לרצות אחרי שחזר לצבא מחופשת החג.
נשמנו קצת לרווחה.
אחרי החג הוא חזר לצבא והתחיל לרצות את עונשו בבית המעצר בבסיס שדה תימן ליד באר שבע לשם הגענו אחרי שקיבלנו אישור לבקר למשך חצי שעה.
הוא סיים טירונות ונשלח לעיר הבהד"ים לקורס נהיגה אותו עבר בהצלחה והוחזר לגבעתי.
לא לקח הרבה זמן,לדעתי קצת פחות משנה ונמאס לו להיות נהג ושוב התחילו בעיות,פעם אחת כשהפר פקודה  נשלח לעשות שמירות בסוף שבוע אחרי שלא היה כשבועיים בבית בבסיס רחוק בבקעת הירדן ולא היו לו כבר בגדים להחלפה.
ביקש שנבוא בשבת לבסיס הזה ונביא לו,
איך קוראים לבסיס שאלתי והוא אמר מחנה תרצה.
לא שמעתי מעולם על המקום הזה,עשיתי גוגל וקצת חשכו עיני,מחנה תרצה הזה שוכן על גב ההר לכיון בקעת הירדן,אפשר להגיע אליו ב2 דרכים
דרך אחת די פשוטה,עולים על כביש 5 וחוצים את השומרון עד גב ההר. הבעיה שאתה נוסע בשטח שבו הפלסטינים לא מי יודע מה שקטים ולנו אין כמובן נשק ולא בא לנו להסתבך,הדרך השניה נוסעים עד בית שאן ומתחילים לרדת על כביש 90 עד הפנייה ימינה שלוקחת אותך בסוף למחנה תרצה.
בחרנו באפשרות הזאת,עד הירידה ימינה מכביש 90 הכל בסדר,אבל אז אתה נוסע בכביש לא מי יודע מה,רכבים פלסטינים נוסעים לפניך ומאחוריך,אתה נוסע בפאתי כפרים פלסטינים כאלה ואחרים וזה קצת לא נעים,אבל נוסעים,מה אפשר לעשות.הגענו למחנה תרצה הבאנו לילד אוכל ובגדים,רוממנו קצת את מצב רוחו ונסענו בחזרה דרך ירושלים בחזרה הבייתה.
לאחר ההרפתקה הזאת הוא הפסיק להיות נהג ועבר להיות שקמיסט בסיירת גבעתי שהוא נע בין משמר הנגב לשבי שומרון.
הבעיות קטנו ,הוא הסתדר טוב יותר בתפקידו החדש בעיקר כי שרת שבוע שבוע,כלומר שבוע בצבא ושבוע בבית.
אני שהייתי לוחם בתותחנים,שבני האמצעי היה לוחם בסיירת גבעתי וחינכתי את ילדיי לתרום ככל יכולתם עבור המדינה,התאכזבתי מאוד בהתחלה שהצעיר לא הלך בעקבות אחיו,לא כעסתי ולא ניסינו להשוות ביניהם,הדרישה היחידה שהייתה לנו ממנו שיסיים את הצבא,לא משנה באיזה תפקיד.
אז גם הבנתי שלא כולם מתאימים להיות לוחמים,לא כולם מתאימים למסגרת כזאת או אחרת.הצבא אגב היום מבין את הדברים האלה ובא לקראת חיילים מהסוג הזה,
העובדה שהם באו לבקר בביתנו,ראו את הבית והמשפחה,הבינו שהוא מגיע ממשפחה נורמטיבית ושהוא חריג עבורם וצריך להתייחס אליו אחרת,לא ללכת בכוח נגדו כי למי ומה זה יואיל?
למדתי לקבל את בני כמות שהוא,בלי לשפוט,בלי לצעוק ובלי לחשוב שהוא מסוגל לדברים כשהוא לא.
זה היה שיעור מאוד חשוב,לא איבדנו את הילד,הוא נשאר הילד החם הפתוח השמח והנדיב שהוא וזה שיעור מאוד חשוב.
ב19 באפריל הוא סיים את שרותו הצבאי כחוק ויש לו תוכניות לטווח שאחרי הקורונה.
אני סיימתי,תיהיו טובים

עצמאות בימי קורונה

אני זוכר שאני כותב טרילוגיה ,אבל הגיע יום העצמאות שעליו אני רוצה לכתוב ולכן הפרק השלישי יחכה מעט.
יש יתרונות לקורונה,לא נחמד להיות סגור בבית,לא נחמד ללכת עם המסיכה הזאת שמגרדת ועושה אדים במשקפיים,לא חביב להגיע להיפר ולגלות שאין מצרכי מזן בסיסיים למרות שבסופו של דבר לא חסר לנו כלום.לא נחמד כמובן לשמוע על אנשים מתים ונדבקים ועל הזיגזג האין סופי של משרד הבריאות,אבל בתוך כל אלהיש לקורונה יתרונות:
2 מילדיי בבית,מעולם קודם (מאז שהם ילדים בוגרים הכוונה)לא הייתה תקופה שהם היו איתנו כל הזמן,פתאום הבית מלא, הם יושבים איתנו חלק מהזמן,לא כל הזמן כמובן כי יש להם עיסוקים אחרים משלהם)
הם עושים בבית דברים שלא עשו בעבר,בעיקר נסיונות בישול ובני הצעיר התגלה כאן ככשרוני בתחום,הבת הבכורה נוטה יותר לאפייה וכמעט בכל שבת מאז פרוץ המאורע היא אופה חלה !
חווייה חדשה לגמרי,לא צריך לומר שהתקרבנו,זה עושה אותי מאושר,פשוט ככה,כיף לי להסתכל עליהם מבשלים לעיתים ביחד,חבל שהילד השלישי לא נמצא וחווה גם הוא את החווייה הזאת,אבל השלישי התחיל להגיע משבוע שעבר לארוחות שבת,לא מעניין אותי שהוא לא גר בבית ומאזהרות משרד הבריאות וסוכניו,אני רוצה שהבן שלי יגיע הבייתה לארוחות שבת,הצענו בערב שישי שעבר לדודה ש. גם לבוא,היא העדיפה להשאר בביתה עדיין,בשבת הלכנו לבקר אותה,בפעם הראשונה אחרי חודשיים או משהו,ישבנו רחוקים אצלה בבית,אבל ראינו אותה,בערב שבת הזה,הערב אולי היא תבוא לארוחת ערב,מבחינתי ברגע שחוזרים למסלול אני מסיר את ההגבלות לעצמי.
אני עדיין בסיכון ויוצא מהבית מעט מאוד.
אם נחזור לנושא שלשמו התכנסנו אומר כך:
כבר כמה שנים שאני לא צופה בטקס הדלקת המשואות שפעם היה הטקס הכי מרגש והכי מצמרר והכי אהוב עלי ,הוא וכל הקונספט של חגיגות יום העצמאות הפכו למשהו רדוד,פוליטי ימני,לאומני על סף הפשיסטי
לא מצאתי לא חלק ולא נחלה במפגן הלאומנות מטעם הזה.
כמובן שהתקשורת שותפה לשטיפת המוח המאסיבית של השלטון ולא טורחת להבין שדברים השתנו כאן.
היא משתפת פעולה עם הרדידות עם הדביקות המאוסה,נותנת במה לזמרים שאין מה לשמוע אותם,כי הם הפכו פניהם ושרים שירי אחדות מזוייפים על שבט אחים ואחיות ועל עמאחד כשרק לפני רגע ראש הממשלה של כולנו ולהקת מלקקי התחת שהוא גורר איתו חשבו שכל מי שלא מתיישר עם הקו הלאומני ימני הוא בוגד ,עוכר ישראל שרוצה באובדנה של מדינת ישראל,אז איך דקה אחרי זה אתם מדקלמים דפי מסרים של אחדות?
השארתי את הזמרמרים בלירה,את הפוליטיקאים העלובים ואת תוכניות הטלויזיה מעלות המורל של עכברי שדה,מאחורי,פתחתי vod וראיתי מערב יום העצמאות עד צאתו סדרות טלויזיה כמו שיקגו פייר או שיקגו מד,קלילות ונחמדות שהקלו עלי לעבור את החג.
זאת ועוד,לא פתחתי עיתון כבר ימים רבים,העיתון מגיע בבוקר,שוכב עד הערב באריזתו,מבוייש בצד ואין לי חשק לקרוא.אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים שיגיע היןם שבו לא אקרא עיתון,לא הייתי מאמין לכם,הייתי מכור לקריאת עיתון יומי ,כל יום.
יוםבלי עיתון היה מבחינתי יום לא שלם ובימים האלה אני שוקל ברצינות לבטל את המנוי,יש לי אפליקציות,קופצ  ידיעה ,אני קורא את כותרתה,אם היא מענינת אותי אני נכנס לקוראה ואם לא,אני מוחק אותה.
פלא פלאים.
מבחינה כלכלית לא נפגענו,אני ממשיך לקבל את קצבת הזקנה ואת כספי קרן הפנסייה,זוגתי עבדה כל החודשיים האלה כעובדת חיונית וקיבלה שכר מלא ובסוגיה הזאת,באמת התמזל מזלנו,לא נצרכנו לגעת בכספי החסכונות והמשכנו כרגיל.
מקווה שחוקי הקורונה יחזיקו עד לג בעומר ,אין לי שום בעיה שיוטל סגר ולא יהיה אפשר להדליק מדורות,זו תיהיה חגיגה  יפה של מתנגדי זיהום הסביבה על מזהמי הסביבה שמתעקשים להדליק מדורות על כל מטר מרובע.
אין לי בעיה גם שיטילו סגר על מירון,עבודת האלילים הזאת יכולה להדחות בשנה,עדיף שיהיו בריאים ולא ידבקו וידביקו.
אגב ביישובנו הקט בשיא המחלההיו כאן כ30 חולים,עכשיו בעידכון האחרון אנחנו עומדים על 8,9 חולים וזה מאוד מעודד.
יאללה הגיע מאי,יום שישי,
אני סיימתי תיהיו טובים
ישרא אגב יעלה בשבועות הקרובים באופן סופי.אעדכן

הטרילוגיה,פרק שני

אז הנה החלק השני בטרילוגיה שנכתבת לרגל העובדה שכמשפחה סיימנו את יחסינו הקרובים עם צה"ל(למעט מילואים כמובן)
בני האמצעי,התגייס בנובמבר 13,ידענו מראש שהוא מיועד לגבעתי ואכן לשם הוא הגיע.
כשהוא התגייס ,למשך שבעת החודשים הבאים הפכנו להיות הורים ל2 ילדים בצבא באותה עת.
כשהוא הגיע הבייתה בשבת הראשונה הוא סיפר שעבר את הגיבוש לסיירת ,שאלנו לגבי המסלול והוא אמר שעד סוף הטירונות הם ביחד ואחכ הם מתפצלים.
היה נהוג בגבעתי לקיים יום הורים (זה אגב היה יום ההורים האחרון ,הנוהג הזה בוטל אחרי הטירונות שלו ואני לא יודע אם חודש)קיבלנו הודעה להגיע ביום מסויים ובשעה מסויימת לבא"ח גבעתי בקציעות.
מי שמכיר מהכביש הראשי(צומת טללים ניצנה) פונים שמאלה ב"חרט אל תנק" לכביש שמוביל לבסיס וזו עליה לא קלה עד לשער הבסיס.
לא איפשרו להגיע עם מכוניות עד שער הבסיס,במקום זאת הכשירו מגרש חנייה משמאל לכביש הראשי  ועכשיו תתחילו ללכת עם סירים וסלים עם אוכל ממגרש החנייה עד הבסיס.
מילא אנשים צעירים,אבל היו שם הורים מבוגרים,סבים וסבתות שבאו לראות את הבן והנכד הלוחם והיו צריכים ללכת כקילומטר וחצי ברגל עם הכבודה.
ומילא זה,הילדים לא היו בבית הרי והנוהג הבלתי כתוב שמביאים לארועים מהסוג הזה אוכל מהבית קצת להביא טעמים של בית.
לא צריך לומר בכלל שליחידה היו תוכניות משל עצמה לגבי היום הזה ולמעט זמן קצרצר בכל השעות שהיינו שם לא איפשרו לחיילים לאכול את האוכל מהבית,זה לימד אותנו לקח שאסור להביא המון אוכל למפגשים מהסוג הזה,מכסימום מנה שווארמה למשל ובקבוק קולה,אבל את זה לא ידענו אז.
הטירונות הסתיימה ובני שובץ לגדוד הסיור של גבעתי ליחידת העורב,לא ידענו מה זה ולא ידענו במה זה כרוך,אבל שמחנו בשמחתו והיינו מאוד גאים בבחירות שעשה.
בימים שבאו אחכ הילד היה במקומות שאת שמם לא הכרתי עד אז,כולם מאוד רחוקים ובכל מקום שהיה הגענו אליו כמיטב המסורת המשפחתית,כך היינו  אצלו כשהיה בהר קרן באימון המתקדם,חור באמצע שום מקום באזור קציעות,הבאנו לו תופינים שסגר שבתות  בביסל"ח 17 על כביש דימונה ירוחם שם עשה קורס מ"כים,היינו בהשבעה בכותל ,בטקס קבלת כומתה סגולה במשטרת גבעתי הישנה.
הם קרעו את התחת ממש,עלו במסע אלונקות את המוחרקה ואת רכס רמים באזור רמות נפתלי ולא שמענו ממנו אף קיטור  שקשה לו או משהו דומה לזה.
שהם סיימו את ההכשרה והגיעו לגדוד הסיור, הם נכנסו לשגרה של אחזקת קו ואימון ולמקומות האלה לא הורשנו להגיע.
אבל פעם אחת אחרי שחזר מהבית,התקשר אחרי יומיים וביקש שאם אנחנו יכולים, שנביא לו משהו שהיה קשור למכשיר הפלאפון שלו,אני לא זוכר במרחק הזמן מה היה הדבר הספציפי שלו הוא הזדקק,אבל עשינו את זה.
שאלנו איפה הוא נמצא והוא אמר אחרי שתיקה קצרה שהוא נמצא במוצב/ מחסום על כביש מגידו -ג'נין.
זה כבר היה סיפור אחר,ניסינו להבין אם המקום הספציפי נמצא באזור שמכוניות ישראליות יכולות להגיע לשם בבטחה ונאמר לנו שכן ונסענו .
לא נסענו כמובן דרך השטחים,עשינו עיקוף גדול ונסענו עד צומת מגידו על כביש 65
פונים ימינה בצומת מגידו ונוסעים דרומה עוברים ישוב או שניים והמכוניות מתחילות להתמעט ולא ברור לנו איפה אנחנו ואם אנחנו עדיין בכלל בקו הירוק.
לשמחתנו המחסום התגלה אחרי כמה דקות,היינו שם פחות מ10 דקות לדעתי העברנו את הפריטים,חיבוקים נשיקות ועפנו הבייתה.
חודשיים לפני סיום השרות הסדיר של הילד,הוא נשלח למוצב בגלבוע,היה אחראי שם על צוות לוחמים וטעה בשיקול דעת באיזושהי החלטה שקיבל.
על הטעות שעשה נשפט ונשלח לכלא 6 לדעתי ל14 יום.
לא היה לנו קל כמובן עם ההחלטה הזאת,לא ידענו מה זה אומר להיות בכלא צבאי,אבל הוא התייחס לזה די בשוויון נפש,בלי להתמרמר על גורלו ובלי לעשות עניין,כשהוא נשלח לעבודות חוץ בכלא עופר הגענו לשם בשבת ואיפשרו לנו לשבת איתו מחוץ לכלא לאיזה חצי שעה,למחרת הוא חזר לכלא 6 עם הבטחה לשוב לעבודות חוץ בכלא עופר אבל "שכחו" אותו בכלא 6 והוא לא חזר לעופר עד שהשתחרר אחרי 12 יום.
באחד הימים האחרונות לשהותו בכלא הוא התקשר וביקש שנשמיע לו בטלפון שיר שהוא מאוד אהב.
הנה השיר שלאחריו לא נשארה אף עין יבשה.

אני סיימתי,תיהיו טובים

זכיתי !

זה הפוסט שכתבתי היום בצהריים בדף הפייסבוק שלי:

אני כותב את זה כאן ולא בקבוצת האוהדים בה אני חבר עמותה ,כי כאן זה יכול להגיע ליותר אנשים.
לפני שעה קלה התקשר אלי בחור ששמו יואב סמואלוב.
הוא הציג את עצמו כנציג 'בריגדת מלחה' שהם הגוש המעודד במשחקים של הפועל ירושלים כדורסל והפועל  קטמון ירושלים בכדורגל ובשם קהילת קטמון כולה ושאל לשלומי,נורא פשוט.
הוא התעניין לדעת אם כאזרח ותיק שבסיכון,יש מי שמסייע לי.
האמת שלרגע רציתי להסתכל לצדדים ולמצוא את האדם עליו הוא מדבר כי אני אומנם אזרח ותיק ושומר על עצמי כאחד שבסיכון לכאורה,אבל לי יש משפחה,3 ילדים נהדרים ובת זוג והם לעיתים "מוותרים" לי כשצריך לסדר סידורים בחוץ או ללכת להיפר ולכן היה לי מוזר שהוא מתקשר אלי.
אבל אחרי רגע הבנתי שלא לכל האוכלוסיה עליה אני נמנה יש מזל כמו שלי יש.
ראינו אתמול את הקשיש מבאר שבע שנאלץ לצלצל למשטרה כי היה רעב וללא תרופות וחשבתי שיש לי מזל שאני חבר בקהילה כזאת מחבקת ואיכפתית ואיזה כיף לי שיש בקהילה הזאת אנשים שחושבים על אנשים אחרים שזקוקים למילה טובה,למישהו שיקנה להם תרופות,שיקנה אוכל במכולת.
נורא התרגשתי מהשיחה הזאת ואני גאה להיות חבר בעמותת האוהדים של הפועל קטמון ירושלים שעושה כל הזמן למען הקהילה והנה זה הגיע גם אלי.
תודה לבריגדת מלחה ותודה לקהילת הפועל קטמון ירושלים.
אני מרגיש מחובק ואהוב.זה לא מובן מאליו
אוהב אתכם❤

טרילוגיה,פרק ראשון

הסיפור הבא שאספר נכתב כבר בבלוג שלי בישרא וודאי חלק קראו אותו. אני מתכוון לכתוב טרילוגיה בת 3 סיפורים,בעקבות העובדה שהיום בני השלישי והצעיר שביניהם משתחרר בשעה טובה מצה"ל.
אוסיף ואומר שאחרי הטרילוגיה אכתוב פוסט נוסף שיוקדש לשירותו הצבאי של הצעיר ובו תובנות מתובנות שונות.
אז שנתחיל?
רק אומר שבשחרורו של בנצעיר (כמו ששדות היה כותב) אנחנו מסיימים את יחסינו עם המסגרת הזאת שהתחילו עת התגייסה בתנו הבכורה ביולי 2012.
כשהילדה התגייסה  ביולי 2012 כאמור,לא היה לנו נסיון עם הצבא,היא אומנם עשתה טירונות צה"לית רגילה בניצנים בואכה אשקלון. 4 שבועות מחוץ לבית,אבל זו לא הייתה טירונות קרבית,לא הייתה לנו סיבה מיוחדת לדאגה כי באמת,מה כבר יכול לקרות בטירונות כזאת ובאמת פחות או יותר הכל הלך חלק והיא הוצבה בסיומה בפרקליטות הצבאית ביפו,זה בעיקר הרגיש כאילו היא היא עדיין גרה בבית ,יוצאת בבוקר ליחידה וחוזרת בערב.
אחרי כמה חודשים בפרקליטות היא בישרה לנו שיש לה  שבועיים של מה שנקרא בט"ש.
מוציאים את אנשי המשרדים לתקופה של  שבועיים לשמירה של יישוב או מתקן צבאי בשטח.
בסדר,מה כבר יכול לקרות,הילדה בחורה חברותית,יש לה פלאפון ואם תזדקק למשהו היא תיצור איתנו קשר.
אישתי זאת לדעת היא מסוג האמהות שיעשו הכל כשאחד מילדינו מבקש. גם אני כמובן,אבל אני חושב שקודם צריך לאפשר לילד להתמודד ,להציב גבול שאותו לא אעבור ואם כלו כל הקיצין להתגייס לסייע.
לה אין את העניין הזה:-)
וכך בערבו של היום הראשון של בתנו בבט"ש ,מגיע ממנה טלפון והיא מספרת בקול נבוך משהו שהיא נמצאת במדבר וקר שם והיא שכחה פירטי לבוש  ושמיכה מהבית והיא לא יכולה לישון עם מה שהצבא סיפק לה במקום הזה והיא מבקשת שנבוא להביא לה...
שאלנו איפה את נמצאת,לקח זמן עד שהיא מצאה מישהו מהיחידה  ההומוגנית שנשאר לתדרך את הקבוצה שהגיעה והיא אמרה שהיא נמצאת במעלה עקרבים.
היה לי כמובן כמו כל אזרח ותיק, שטיולים הוא לא הצד הפעיל אצלו ,מושג די קלוש איפה זה בדיוק מעלה עקרבים,זכרתי שזו הדרך הישנה לאילת ואחד הפיגועים הראשונים בו נרצחו אנשים קרו שם,בסביבות מעלה עקרבים בשנות ה50 של המאה הקודמת.
אמרנו לה שנגיע אליה למחרת בשעות אחר הצהריים המוקדמות ונביא לה את הפריטים שביקשה למרות שאני חשבתי שלנסוע עד לשם זה די מטורף וצריך לתת לה להתמודד.
כאילו מה,היחידה בה היא נמצאת לא תספק לה מעיל אם יהיה לה קר? לא יכולה להוסיף שמיכה להתכסות בה בלילה,אבל זוגתי הטובה לא ממש רואה בעיניים שאחד מהילדים נמצא במצוקה והיא תצא לעזרתו.
הגיע הבוקר שלמחרת,שנינו הלכנו לעבודתינו  והתכנון היה כשאסיים את עבודתי בסביבות 11 בבוקר(הייתי דוור שמתחיל את יומו ב0400 להזכיר) אסע למקום עבודה של זוגתי ברמלה ומשם נמשיך למעלה עקרבים עם הציוד שהכנו מראש.תכנון אופטימי וחביב.
מה שקרה בפועל שהשכן שלנו ,דלת ממולנו נפטר לא עלינו באותו בוקר,זוגתי יצאה מהעבודה בסביבות 12 ובאה הבייתה והייתה לנו כוונה לנסוע לבית העלמין,להשתתף בלוויה של השכן ומבית העלמין לנסוע.
רק שההלווייה התעכבה והתחיל להיות די מאוחר,הווייז הראה שהנסיעה לוקחת כשעתיים לצד אחד והילדה הזהירה שהכביש שמוליך למתקן הספציפי בו היא הוצבה, היא דרך עפר לא מוארת וההמלצה של הצבא להגיע באור יום.
האמת שדי נכנסנו ללחץ,לא היה לנו נסיון בארועים כאלה( לא ידענו שנעשה נסיעות מהסוג הזה גם עם הבן האמצעי וגם עם הילד הצעיר שמשתחרר היום)
ולכן כשהחל מסע הלווייה באיחור מבחינתנו קצת לפני השעה 15:00,החלטנו לחתוך. עוד לפני שמסע ההלוויה נכנס לחלקת הקבר,נכנסנו לאוטו והתחלנו בנסיעה דרומה.
אני חוזר ומדגיש שאנחנו לא מסוג האנשים שמטיילים באופן מיוחד,ודאי לא למקומות כאלה ואנחנו נוסעים ונוסעים ועוברים את ב"ש והוויז לוקח אותנו לכיוון דימונה ומוריד אותנו מהכביש בצומת דימונה לכיוון ירוחם ואנחנו עושים תחרות מול השמש היורדת,התנועה באזור כבר מועטה ואתה רואה רק חול וחול,כשהשמש נעלמת לתוך ההערים הוויז מסמן לנו לפנות שמאלה לדרך עפר ואנחנו לבד לגמרי.
יש עדיין אור ודרך העפר לא מי יודע מה, ודאי לא מתאימה לאוטו משפחתי ואני מתפלל  שהאוטו יחזיק מעמד ולא יהיה לנו פנצ'ר.
זוגתי בכלל בחרדות איומות כאילו אנחנו בגבול סוריה עירק בפעולה נועזת.
וממשיכים לנסוע ולא רואים שום מתקן.
כבר חושך מצריים מסביב ואנחנו ממשיכים לנסוע ואז מגיעים למזלג דרכים ואני מהמר על המזלג השמאלי ומתקדם בחושך בעלייה תלולה  עוד כמאתיים מטר ופתאום רואים עמדת ש"ג.
עוצרים את הרכב,מתקרבים לשער,עומד שם חייל מנומנם שלא מבין מי אלה המשוגעים שנפלו עליו בחושך הזה אנחנו מבקשים ממנו שיקרא לילדה שתיקח מאיתנו את הדברים שהבאנו לה וכשהיא באה הוא אומר לה,תגידי השתגעת או משהו ? בשביל מה גררת את ההורים שלך עד לכאן,היית מבקשת היינו נותנים לך מה שחסר לך.😤
10 דקות היינו איתה בסך הכל,סובבנו את האוטו והפלגנו בחושך בחזרה הבייתה בידיעה ברורה שעשינו מעשה מטורף  שספק אם נחזור עליו.
בדיעבד אספר שחזרנו עליו בצורה כזאת ואחרת עם 2 הבנים . זוגתי בנחישות האימהית האופיינית לה כל כך ואני שלא התכוונתי לתת לה לנסוע לבד לכל מיני מקומות שכוחי האל שאליהם נסענו בפעמים הבאות שעליהם אספר בנפרד.
אני בטוח אגב שלכל מי שיש או היה ילד בצבא חווה חוויות דומות שבראייה לאחור היו קצת מביכות בזמן אמת,אבל מה לא עושים בשביל הילדים שלנו...
אני סיימתי,תיהיו טובים

אני רוצה לומר כמה דברים על מה שקורה כאן:
יושבת כאן חבורה מנופחת,מלאה באגו מפוצץ ובעזרת התקשורת בעיקר חדשות 12,13 מזיינת לכולנו את המוח,מפחידה,משקרת,מרמה ואנחנו בגלל ההפחדות והנבואות של נביאי השקר יושבים כמו כבשים בבית,לא רואים את הורינו ולא את ילדינו שגרים מחוץ לבית והאליטה השלטונית המושחתת ממשיכה בשלה כאילו כלום בחסות  המשטרה,השב"כ והצבא.
אותנו מנסים לסמם בשירי מרפסות מטומטמים,במשאיות של זמרים עם שירי שבט אחים ואחיות מדומים, באפליקצית זום שהיא לכאורה תחליף לשבט אחים גם יחד ובכל אלה רוצים להנמיך את קומתנו,להמשיך לשקר אותנו כדי שההנהגה המושחתת שמקבלת את שכרה בזמן,שממשיכה לחיות טוב,שרואה את בניה ובנותיה תמשיך לדפוק אותנו,להרוג את הורינו בבתי האבות כי פחות קשישים חוסך קיצבאות זקנה  ,הבירוקרטיה שלא מוכנים לוותר עליה ,ההתעקשות על איזה גוף יעשה מה,המלחמות של מי יבדוק,מי יביא מטושים,מי ימצא מהר יותר מכונות הנשמה ומעל הכל האיומים של ראש הממשלה שנאחז בשיניו בקרנות המזבח על מאות אלפי מתים,על סיפורי תחת על ידידיו מהעולם שבגללו ורק בגללו עוזרים לנו,כמה בולשיט הוא חושב שהוא יכול להאכיל אותנו ונאמין לו לדיקטטור הזה שמספח לכאורה כשלא רואים, מכולות של אמצעי הגנה שהובאו לעובדי משרד ראש הממשלה ומצאו את דרכם לביתו  ועוד כהנה וכהנה מחדלים שגורמים להנמכת קומתנו השחוחה גם ככה.
כל הסיפור של הקורונה זה מלחמות אגו מטומטמות למי יש גדול יותר,לא סתם לא מכניסים נשים לועדת ההיגוי העליונה,נשים יסיימו את הפארסה הזאת הרבה יותר מהר מחדלי האישים,הגנרלים בשם עצמם ולבלרי המשרדים השונים שלהם יש אינטרס שהכאוס ימשיך.יש גם מי שמרוויח מהחרה הזה הקורונה וגם הם רוצים שהעסק הזה ימשיך,מה כפת להם מיליון מובטלים? הם את שלהם מרוויחים.
מדינה קטנה,מפוררת ,מפורדת שלא הכינה את עצמה למגיפה כזאת ומזיזה את עצמה אחורה וקדימה ותוך כדי התנועה נלחמת בסקטורים שנלחמים האחד נגד השני.
בשורה התחתונה מעכשיו אדאג לעצמי ולמשפחתי כפי שאני חושב שצריך להתנהל,איבדתם אותי הנהגה .
ואומר עוד משהו התקנות האלה,לא להתקהל,ללכת עם מסיכות,לשמור מרחק וכו,תיכף יתפוצצו לכולנו בפרצוף,לא תעזור המשטרע עם הקנסות שהם נותנים למפגינים נגד השחיתות,אנשים יפרצו את הסגר,זו תיהיה המחאה נגד השלטון המושחת השבע שעושה אך ורק לעצמו.
זה הכל

ליל הסגר

לא לא עשינו מעשה עמישראל והתאחדנו עם כולם בזום,רק עם דודה ש. בוידיאו של הטלפון עם אינטרנט די גרוע.
וגם לא שרנו חד גדיא בנוסח מרפסות,יש לנו מרפסת סגורה ואם נפתח יבואו יתושים,יש גבול למה שאני מוכן לעשות למען עמישראל חי(בסוד אומר שאני מוכן מעט מאוד)
חגגנו ליל סדר כהלכתו,היללנו את הקדוש ברוך הוא שידע להרוג בבכוריהם כי מה לא עושים כדי שעמישראל יצא לטיול שנתי,
הרי לפולין אי אפשר לנסוע כי הקורונה וזה.
כל אחד נצמד להגדה שלו ואם דילגנו חס וחלילה על איזו מצווה זניחה,דודה ש. הייתה זועקת דרך הוידיאו,עכשיו ביצה,ביצה ,התעקשנו שבהגדה שאנו מחזיקין אין הוראת שעה לביצה למרות שיש לנו במקרר לפחות 30 שהצלחנו לספח.
בסוף היא צדקה הדודה והכנסנו את הביצה בלי תור בין בית יעקב מעם לועז להיא שעמדה ,ברקע של דודה ש. הטלויזיה הייתה פתוחה על ליל הסדר המאחד בערוץ 12,מזל שהקליטה לא הייתה טובה ככה חסכנו עוד נאום של המנהיג העליון שחרג מההסכמות והביא את בנו שגר מעבר לכביש לשולחן הסדר, כי שרה דרשה ,בני שגר בתל אביב שדי קרובה ליישוב שלנו גם עם הסגר,לא הגיע כי הוא מנוע,אבל אבנר נתניהו מיוחס,הוא והדוצ'ה האבא שלו מעל זוטות כסגר ושטויות כאלה.
היה ליל סדר נחמד,אוכל משובח שעמלנו עליו כל היום,
אחרי האוכל השתרענו על הספה,מי יגיד לנו להמשיך לקרוא אם רק אנחנו נמצאים?
התנחמנו ברחיצת כלים
עברנו את הסגר,נקווה להמשיך לשרוד.
תרבכו ותסעדו,הופס גם זה לא יהיה
אני סיימתי,תיהיו טובים

רוצה לאחל לכל חברותי וחברי חג שמח.
לא אכתוב היום מילה על פוליטיקה או על קורונה
במקום זאת קבלו שיר בביצוע של שניים מהגדולים ביותר

אין דברים כאלה.

הלב נשבר,טוב זה דרמטי מידי,יש לי סדק קטן בלב

בלייזר,ירחון הגברים,נסגר.
אני יודע שיש לי קוראות שלא אהבו את בלייזר,שחשבו שהוא מגזין גברים שובינסטי, שבעידן ה metoo אין מקום למגזינים כאלה ודאי כאלה שממשיכים להביא דפי כרומו עם נשים בבגדי ים או פחות,או בדיחות סקסיסטיות.
הכל נכון.
ועדיין בלייזר היה מגזין שלא רק הציג תמונות של נשים על השער שאגב עם השנים הלכו והתמעטו,היה שם הכל מהכל.
היו כתבות על אוכל ועל אופנועים ומכוניות וכדורגל ועל ענינים שאף פעם לא עשיתי וגם כשהייתי צעיר יותר ידעתי שלא אעשה.
בלייזר היה מה שהיה בשנות ה80 עיתון העיר של תל אביב,עם כותבים משובחים שכשקראת אותם הבנת שככה אני רוצה לכתוב ואחכ היה עיתון 'חדשות' שהיה פורץ דרך בתחומו,שלא פחד לכתוב על שום דבר ולא מאף אחד וידעת שמי שכותב שם כותב ישר אליך,בלי פוליטיקה קטנה,בלי להיות מחוייב להתיישר עם בעלי בית או  בעלי ממון,עיתון ששם זין על מה שהעיתונים הגדולים פחדו לכתוב.
ככה היה בלייזר,עם בדיחות שמצחיקות גברים למרות שנשים לא צחקו,כתבות על אוכל בלי לחשוש מהטבעונים או צמחונים יגידו ומי שלא טוב לו,יום טוב לו.
אני לא יודע אם בגלל סוג הכתיבה של כמה מהכותבים בעיתונים שהזכרתי,פתחתי ב2003 בלוג בישראבלוג,אבל ידעתי שאם אני רוצה שיקראו את מה שאני כותב אני צריך לכתוב בגוף ראשון ורק את האמת,לא ליפות אותה,לא לעשות מעצמי מה שאני לא,לא לחרטט סיפורים על איזה גבר אני ,איך בחורות נפלו לרגליי וכמה,זה לא אני.
אני קורא את בלייזר די מההתחלה .
בהתחלה קניתי אותו בכל חודש ואחרי שנה או שנתיים עשיתי מנוי וקיבלתי אותו הבייתה.
אישתי לא אהבה את האורח החדש שנח בסלון,היו יותר מידי תמונות חשופות על השער הקדמי ו2 בניי היו בגיל שאישתי חשבה שזה לא נאה ואולי גם לא ממש חינוכי שילד בן 11,12 יתקל בשער של מגזין כרומו עם בחורה ערומה בסלון.
הבנתי את זה והמחשבה על 2 הבנים שלי שיתקלו בעיתון הזה לא שובבה את רוחי,זכרתי איך כילד קניתי בשושו גליונות של "העולם הזה" של אורי אבנרי או  על העובדה שמידי פעם נתקלתי בירחון פלייבוי שמול התמונות שיש היום באינסטגראם,נראה לי מה זה מיושן שזה מצחיק.
אני החבאתי את גליונות העולם הזה מאבא שלי שהתעקש שאפתח ספרי לימוד במקום את העולם הזה,הוא לא הבין מה יש לילד בגיל 15 לקרוא העולם הזה ולא יכולתי להסביר לו מן הסתם.
בלייזר יורד מהאוויר אחרי הגליון שאני מחזיק בידי,לא הכל קראתי בכל גיליון,לא את כל הכותבים קראתי כאמור,אבל היו כותבים שדייקו את התחושות שלי כל כך שזה גרם לי לדמוע,כמו ההספד שכתב איציק שאשו על אבא שלו.
אבא של איציק היה שופט כדורגל כך שאת שמו שמעתי ואולי גם ראיתי אותו שופט במשחקים שהייתי בהם,אבל לא בגלל זה אהבתי את הכתבה,אהבתי את הכתבה כי לכמה דקות הייתי הילד הזה שאבא שלו לוקח אותו למשחק כדורגל כי זו הייתה הדרך היחידה שהכיר כדי להתקרב אליו וגרם לו לאהוב משהו שגם הוא אהב.
לזה קוראים חוויית צפייה וכתבות כאלה ועוד עושות לי להתגעגע לאבא שלי ולחנוק כמה דמעות כשאני מסתכל על ילדיי כשהירחון הזה בלייזר זרוק בפינה.
אני סיימתי,תיהיו טובים

סגר סגר תרדוף

טוב אז מאתמול אנחנו מרגישים ביתר שאת את הסגר.
אתמול בני האמצעי חגג יום הולדת 25 וכמו בכל פעם שמי מילדינו חוגג יום הולדת,החלטנו שנתכנס אחר הצהריים בבית(ממילא הבן הצעיר והבת הבכורה גרים בבית) כך שרק ילד יום ההולדת שגר מחוץ לבית ועד אתמול הגיע לארוחות שישי,היה צריך להיות נוכח.
אבל הוא עשה חשיבה מחודשת ובגלל המצב המחמיר והולך החליט שהוא מעדיף לא לסכן אותנו ולא להגיע.
גם התכנון המקורי היה שכשהילד יגיע,ניסע לדודה ש. שגם היא כמובן בסגר אבל לבדה,פחות מ100 מטר מביתנו ונכלול אותה בחגיגת יום ההולדת הקטנה שתיכננו.
אז כאמור הילד לא הגיע ונאלצנו לומר לדודה ש. שגם אנחנו נישאר בבית וזה די היכה בכולנו,שגם אנחנו מצטרפים בהכרח, למי שיש ילדים שלא יגיעו לבקר כל עוד הסגר ממשיך וזה קצת העציב אותנו.
נכון אפשר לתקשר בטלפון ובאפליקצית זום ובוודאי נעשה זאת אבל אתמול כשכל כך רצינו שיהיה נוכח פיזית בבית,זה לא היה אפשרי.
הנחמה היחידה בסיטואציה ששני הילדים האחרים גרים איתנו ושניהם פשוט מכניסים אור כל כך גדול לבית ולמשפחה שזה כיף אדיר.
בכלל מתי היה לנו אפשרות ב3 שנים האחרונות להיות איתם כל כך הרבה,הילדה עבדה כל כך הרבה,בשעות משוגעות,הייתה במערכת יחסים  ונעדרה המון מהבית ופתאום היא כאן 24/7 וזה גם משהו שצריך להתרגל אליו כמו גם העובדה שהבן הצעיר השתחרר וגם הוא לא יוצא כמעט מהבית ופתאום הם מבשלים ויושבים איתנו ואז גם נחשפים כל מיני סודות קטנים ומצחיקים וזה באמת אושר גדול ונצטרך מן הסתם להכיל את כל הסיטואציה למרות שאני ממש לא סובל את המילה הזאת "להכיל"
 רק שלפעמים ואין מה לעשות היא מטיבה לתאר את מצבנו.
עכשיו מילה על ישראבלוג,אז מתקרב הרגע הפעם באמת שישרא יעלה בחזרה,צוות ההצלה עובד גם בימים האלה והאתר יחזור בזמן הקרוב,מה שהכי מדהים שיש קבוצה קטנה של בלוגרים שיכולים עדיין  להכנס לישרא ואשכרה לכתוב פוסטים,אני לא מבין איך זה יכול להיות ,אבל אתמול בדף הפייסבוק של צוות ההצלה מישהו העלה צילום מסך מישראבלוג משלשום וראיתי בקנאה עמוקה שיש מי שכותב פוסטים חדשים כאילו כלום לא קרה,לא ממש ברור לי מי מגיב ואיזה הד מקבל כל פוסט אבל זה פחות חשוב,בכולופן זה עושה חשק רב להמתין לישרא המחודש.
אין לי הרבה מה לומר כרגע על המצב הפוליטי,מה שנעשה על ידי גנץ ואשכנזי הוא עניין סגור ולא מה שכולנו פיללנו(טוב לא כולנו,השמאל) ונשאר רק לקוות שמהלימון הזה גנץ ואשכנזי יעשו לימונדה וזו תואיל במשהו לתקוות של מי שרצה שינוי.
אני סיימתי,תיהיו טובים

יום האתמול

תראו,קרה כאן משהו אתמול,מוקדם לעשות סיכומים כאלה ואחרים אבל אני רוצה לומר כמה דברים: גנץ לא שכנע אותי בנאום הראשון שלו כיו"ר הכנסת,אוסף נבוב של קלישאות,פנטזיות ואמירות של נאום בר מצווה, ואני שמח שהיד שלי רעדה כשהגיע תורי להצביע בקלפי,כבר סיפרתי שכאמור הפתק של כחול לבן  היה כבר במעטפה הלא סגורה אבל משהו עצר אותי,בעיקר האמירות נגד נציגי האוכלוסייה הערבית,זה ממש קומם אותי,לא יכולתי לדעת שגנץ יתהפך שוב ויעזר בכל זאת ברשימה המשותפת כדי לקבל מנדט להרכיב ממשלה ראשון ויותר שימח אותי שבכוחות משותפים   חברי הכנסת של האופוזיציה הצליחו לסלק את יולי אדלשטיין ,את גפני מוועדת הכספים ולהעניק 2 ועדות לאנשי המשותפת.
ואז הגיע יום האתמול וגנץ פעל כפי שפעל,הנטייה הראשונה שלי הייתה לחשוד באיש שהוא טיפש  שזחל לממשלת נתניהו בניגוד להבטחות ובניגוד לאג'נדה של כחל"ב,אבל אז בתוך כל המלל של חדשות האתמול שמעתי ידיעה שאולי לא כולם שמו לב אליה,כיו"ר הכנסת גנץ יכול לעלות חוק או חוקים נגד המשך כהונת נתניהו וזהו שוט חשוב מול ראש ממשלה שמנהל משא ומתן עם גנץ וסיעתו ועדיין אין הסכם חתום ביניהם.
הבטחה לפנות את מקומו בעוד שנה וחצי שאמינות ודבר אמת הם לא לחם חוקו,הקמת ממשלת חרום כזאת (או איך שתרצו לקרוא לה) והעפת שרי המשפטים,התרבות והספורט והתקשורת מכהונתם היא לא דבר של מה בכך,תוסיפו את העובדה שספק אם ימינה תשב בממשלה וגם אם תשב היא לא תחזיק בתחבורה ובחינוך זה נותן טיפה אור למאוכזבים.
אני לא מקבל את מה שגנץ עשה,הכי לא ברור לי איך הסכים לחבור לביבי ושביבי יכהן ראשון,אני חושד שגנץ חשש בימי קורונה אלה לקחת פיקוד,המושחת היה מפיל עליו ועל מפלגתו את כל הכשלון ומי לידנו יתקע בכלל שביבי יפנה את מקומו אחרי הזמן הקצוב? דרעי הבטיח לשמור על גנץ  ועל העובדה שנתניהו יקיים את מה שהבטיח?הצחקתם אותי,דרעי גם אמור להיות איש ישר,אז הבטיח.
ליבי לאנשים הגיבורים שקמו ועשו מעשה בימים הקשים האלה של הקורונה,אני יודע שגם אנשים מבוגרים בסיכון היו בין המפגינים,אני יודע שהם לקחו סיכון על חייהם בעשותם כך,בהשארותם בלילה באוהל או במכונית כדי שלא יגנבו להם את הדמוקרטיה,לולא דלקת גרון שלא עוברת ,הייתי מצטרף אליהם,בליבי וברוחי הייתי איתם אבל נמנע ממני פיזית בגלל גילי ומצבי הבריאותי.
קולם של האנשים היקרים האלה נשמע וימשיך להשמע,זה,שגנץ ערק לממשלת נתניהו זה עניין שלו עם עצמו ומצפונו .
 אני מעדיף בחירות רביעיות על המעשה הזה,אבל אני מצליח לראות כמה נקודות אור ולהם כיוונתי פנס קטן.
במאמר מוסגר אומר שהימין לא יצא לרחובות לתמוך בנתניהו כפי שהיה אפשר לצפות שיקרה,השופר הראשי של אנשי נתניהו המושחת ,האיש ההזוי רם כרמי בוזגלו אמר שהוא לא קורא להפגנות ימין כי "הוא לא רוצה להפר את הסגר ולא לסכן אנשים בעידן הזה"
שקרן ופחדן הכרמי בוזגלו הזה,פתאום איכפת לו ממה שהממסד אומר,פתאום הוא "דואג" לאנשיו ,הכלב הפשיסטי הזה,
העפתי השבוע אנשי ימין שהיו חברי פייסבוק שלי על הרבה פחות מהאמירות של בוזגלו ואני לא מצטער על כך,בעיני שבט אחים גם יחד נגמר מזמן,כל החיבורים המזוייפים בכח נמאסו עלי מזמן ולא עובדים עלי יותר ואני מצטער אם זה נשמע רע,אני כועס ומאוכזב ולא מסתיר את זה.
ואת כל מה שאמרתי אני רוצה לחבר לאח הגדול שבימי הקורונה האלה אני צופה בתוכנית הפח הזאת.
בבית האח הגדול יושבת חבורה של אנשים שספק אם יש לי מילים להגדיר אותה,יכול להיות שכל אחד ואחת מהם הם אנשים חביבים מהיישוב ,אבל כשהם צבר אנשים בבית אחד הם מראה עצובה של עמישראל,להוציא לדעתי את ירדן ואודליה מהמשוואה הזאת.
אתמול בלילה הודח אדם שאם חצי עם ישראל מצביע לביבי וחלק מזדהים עם המעשה של גאנץ,רק סמלי שניר הודח אתמול,האיש היה קרן אור באפילה ששמה האח הגדול,מול גדי שהאינטילגנציה הרגשית שלו מקבילה לכרובית מרקיבה,מול אשה כמו תקווה שמתחמנת ,מרמה ,גונבת ועושה מניפולציות רגשיות טוב יותר מביבי ושאר הגנון שנמצא שם לניר כבר לא היה מה לחפש שם והזמן שלו ללכת הגיע אתמול בערב ואני מצטער על זה צער רב.

לסיום אני רוצה לבקש בקשה:
חבר ביקש ממני בעת הזאת לפרסם בדף הפייסבוק ובבלוג שלי את  תחום עיסוקו ואת ההצעה שהוא מציע לבעלי עסקים:
יועץ עסקי יגיש עבורכם בקשה להלוואה מיוחדת בעקבות הקורונה עד סך של 500,000 שקל בערבות מדינה במחיר מופחת של 3000 שח בלבד.
מי שמעוניין שיפנה לתדי הרשקוביץ 0506969222
או למיילtedkovits@gmail.com
או www.gnh. co.il
תודה.
אני סיימתי,תיהיו טובים

ימים של בנתיים

ב6:30 בבוקר זוגתי יוצאת לעבודה,כן כן,היא מה שנקרא "עובדת חיונית",איזה מזל שהיא חיונית לארגון שבו היא עובדת,אה?
זה לא מובן מאליו כי הוציאו אצלם המון אנשים לחל"ת ואני לא צריך לספר מן הסתם לאף אחד מה זה לעבור ברגע אחד מלהיות אדם עסוק למישהו שצריך למלא את זמנו בתעסוקה ואני כבר לא מדבר על עובדה הידועה שאדם שעובד מביא משכורת מלאה שזה גם לא מובן מאליו בימים האלה,אז אני רק מתפלל שזה ימשך.
חוץ מזה בקטנה, שמאוד קשה ששני אנשים מסתובבים כל היום בבית והמרחב או הספייס של כל אחד מצטמצם מאליו.
אז היא יוצאת ב6 וחצי בבוקר ואז אני מתעורר,שותה קפה,אוכל משהו קטן כדי להתניע את היום.
אני בפנסיה כאמור,כל התוכניות לחיפש עבודה מבחינתי נעצרו,כי אני בגיל שצריך להשמר מהוירוס.
אני לא יוצא מהבית,פעם ביומיים  בערך אחרי הקפה אני עושה גיחה למכולת בשביל דברים בסיסיים,לחם,חלב וכו' ואחכ חוזר ומבלה את יומי בבית.
הרבה זמן לא כתבתי כאן,כל יום אני חושב אם לכתוב אבל אין לי הרבה חשק,הבלוג הזה לא מעודד לכתוב,בעיקר כי נותרו מעט קוראים וקוראות שאני כמובן מודה לכל אחת ואחד מהם שהם עדיין כאן.
ההבטחות של צוות ההצלה של ישרא לעלות את ישרא לאוויר תוך "שבוע וחצי שבועיים" כפי שנכתב לפני 3 שבועות  בדף הפייסבוק שמרכז את המידע של צוות ההצלה  מתברר כאופטימי עד מוגזם מן הסתם.
אני לא מבין בשרתים ולא בעננים ואני לא יכול לומר למה העליה של ישרא המחודש לאוויר מתעכבת,קראתי בפלטפורמת פרפרים שבעל הבית שם מתגאה  שהוא תוך יומיים העמיד פלטפורמה מופלאה והוא לא מצליח להבין מה הבעיה להעמיד שוב את ישרא.
אז ברור שבעל הפלפורמה המדובר די דומה לביבי,הוא כל יכול,בהבל פה הוא מסוגל לעשות הכל ,אבל גם אני ההדיוט מבין שלהעמיד בחזרה פלטפורמה עם כל החומר של מאות בלוגרים בחזרה לאוויר ולא לאבד חומרים בתהליך העמידה הזה דורש קצת יותר ממה  שדף אחד עם קישורים לבלוגים קיימים שיש לי הרבה כבוד לאפשרויות שבעל הבית שם מאפשר והרבה כבוד לכישוריו,אבל הוא הרי לא נותן פלטפורמת כתיבה  אז עם כל הכבוד
שיגלה מעט צניעות ומעט כבוד,נעשתה עבודה,מישהו לקח אחריות גדולה מאוד לשמר את החומרים,גם שלו אגב כדי שכשישרא יעמוד,אנשים כמוהו שלא גיבו את כל החומרים שכתבו יוכלו לעשות זאת.
אז יקח עוד קצת זמן,אתם יודעים מה,עוד הרבה זמן,אבל בסוף יעמוד ומי שיבחר להמשיך לכתוב שם יוכל לעשות זאת.
בחודשים הראשונים זה גם לא יעלה כסף כי נמצאו פתרונות כאלה ואחרים,יכול להיות שידרש בהמשך איזשהו תהליך של איסוף כספים אבל עוד חזון למועד.
אז בנתיים אני כותב בפייסבוק,יש לי שם כ800 חברים ואני כותב כמעט כל יום יום.
צוק העיתים מוציא ממני הרבה:-)
אני בעיקר כותב על פוליטיקה,מתנגד חריף לממשלת המעבר ולימין,מבקר גם את הצעדים המהוססים מידי לדעתי שעושה כחול לבן
הפסקתי לצפות בהצהרות של ראש הממשלה ועושה דברו החייזר הזה ממשרד הבריאות סימן טוב,אני לא מאמין לאף אחד מהם ואני לא מוכן "לאכול" את חרטוטי הממסד הרפואי שמנסה לכסות את התחת שלו.
אם הייתי צעיר יותר ופחות אדם בסיכון הייתי עולה להפגין מול הכנסת נגד ההפיכה שמנסה לבצע הימין מול הרב שמעמיד גוש השמאל,אבל לצערי אני לא יכול,אז נשאר לי לצעוק בפייסבוק.
בני הצעיר משתחרר מצהל ב7 באפריל,ביום חמישי הקרוב הוא אמור לצאת לחופשת שחרור והנה אנחנו מסיימים עוד מסגרת.
מה שאני למדתי על עצמי ב 3 השנים שהוא בצבא ועם מה שאני התמודדתי (זוגתי יותר אבל היא לא כותבת כאן..) שווה פוסט נפרד וארוך.
מי שיגיד לי היום שילד שלישי זה קלי קלות יצטרך לשבת מולי ואני אספר לו עם כל הפרטים עד שיתחנן שאפסיק ...
בכל מקרה שלא יהיה ספק שבני הוא קסם של ילד ואני אוהב אותו אהבה גדולה כמו את 2 ילדיי הבוגרים יותר שהאמצעי כבר לא גר בבית,שכר דירה בתל אביב,עובד כנגר אצל נגר פרטי ביפו והכי מצחיק שדווקא בזמנים האלה יש לו הרבה עבודה ולשמחתי הוא ממשיך לעבוד,מכיון שהעסק הוא סוג של בוטיק בו עובדים 5 אנשים,הוא ממשיך לעבוד גם בזמן קורונה לשמחתנו.
בתי הבכורה שעבדה כדיילת קרקע בנתבג הוצאה לחל"ת כמובן והיא  מאירה את הבית בנוכחותה.
מחרתיים נחגוג זוגתי ואני 28 שנות נישואין. לא מובן מאליו .ובשבת נחגוג לילד האמצעי יום הולדת 25
מוזר לציין ארועים כאלה בלי לצאת מהבית,אבל אין ברירה ועדיף ככה.
עכשיו אצא לי למכולת כדי להצטייד בתופינים ואני מקווה שהפוסט הבא לא יהיה רחוק מהנוכחי.
אני סיימתי,תיהיו טובים

מכל מה שקראתי על תוצאות הבחירות אני רוצה להביא לכאן פוסט שכתבת חברת הפייסבוק שלי כרמלה שלומי כהן שכבר הבאתי דברים משלה בעבר.
הנה עוד אחד:

https://www.zman.co.il/87307/

מפר הסכמים עם עצמי

בתגובה לפוסט האחרון של עדה כתבתי לה בתגובה שעשיתי עם עצמי הסכם,בבחירות האלה אצביע כחול לבן ואם יהיו בחירות רביעיות אצביע לרשימה המשותפת.
ההיסוס בהצבעה לכחול לבן הוא בעיקר בגלל הנסיון הדי פאטטי של גאנץ לסחוב מצביעים ימניים לצד שלו ,ההסכמות הכמעט אוטומטיות שלו לתוכנית המאה והסיבה העיקרית למה לא להצביע לו זה החשש הנורא הזה שחס וחלילה יזהו שהוא מוכן רחמנא לצלן לשוחח עם הרשימה המשותפת,להעזר בה באיזושהי דרך לתמיכה בקואליציה שלו ובמקום זה קיבלנו לאו מוחלט עם כל מה שמזוהה עם הרשימה המשותפת .
עם כל זה הלכתי לפני שעה קלה לקלפי,עמדתי מאחורי הפרגוד,לקחתי פתק של כחול לבן ואשכרה עמדתי להכניס אותו למעטפה ולא יכולתי לעשות זאת!
במקומו לקחתי פתק של הרשימה המשותפת ,הכנסתי למעטפה ושילשלתי אותה לקלפי,לא לגמרי שלם עם עצמי  על זה שהפרתי את ההסכם שהסכמתי עם עצמי אבל אנוחם שאם תיהיינה בחירות רביעיות,אצביע הפוך ממה שהצבעתי היום כי אני חייב לעצמי:-)
אבל עזבו את זה,יש דברים חשובים מזה,סדרו את הכרית בכורסתכם ואספר לכם:
זוגתי התקררה,לא משהו שבדרך כלל אכתוב עליו,אבל אצלה כשמתחיל ניצן של התקררות,הכל קורה נורא מהר,אז רגע אחד הצינון שלה ניצן (אה ,אני ממש משורר היום) ורגעים אחרי היא כבר שוכבת במיטה עם 38 מעלות חום ומשתעלת את עצמה למוות.
אתמול היא קטעה את יום העבודה שלה באמצעו וחזרה הבייתה,אמרתי חייבים ללכת לרופאה,כי מחר(כלומר היום,אין רופא ) וחייבים להתחיל לטפל בהתקררות הזאת.
אז צלצלתי למוקד מכבי ונאמר לי שאין תורים לרופאה שלנו.
מה עושים? ידעתי שסניף קופת החולים ביישוב שלנו נפתח שוב בשעה 16:00 ואז גם יהיה מענה אנושי,סמכתי על בהלת הקורונה שתסדר לנו תור:-)
ב16:00 התקשרתי לסניף,לאשה שענתה לטלפון הסברתי שזוגתי משתעלת למות ויש לה חום(שעה לפני היה לה 38.3) ולמרות שזו לא קורונה  היא חייבת להתקבל לרופאה כי מחר הם לא עובדים.עשתה כמה בירורים ואמרה לנו להגיע תוך חצי שעה.
הגענו,נכנסנו,הרופאה בדקה ושלחה אותנו לצילום ריאות בסניף הראשי של מכבי בחולון ואמרה שאם תוצאות הצילום שמראות על דלקת ריאות יתקבלו אצלה במחשב עד סיום העבודה שלה ב18:30 ,היא תצלצל ואז נקנה אנטיביוטיקה שהיא רשמה לנו ואם אין לה  דלקת ריאות,נקנה את התרופה לשיעול שהיא רשמה.
נסענו למכבי בחולון עשינו את הצילום וכשיצאנו הייתה השעה 17:30  וחשבנו שתוך שעה יהיה פיענוח והצילום ישלח למחשב של הרופאה,אבל זה לא קרה.
כשקמנו הבוקר ראינו בהפנייה שקיבלנו מהרופאה למוקד החרום של מכבי שההפנייה טובה עד להיום ב16:30 ושאם נגיע אחרי השעה הזאת,נצטרך לשלם.
זה פחות הטריד אותי,מה שהטריד אותי זה שאנחנו צריכים להמתין עד לשעה 19:00 שהמוקד יפתח ואז יוכל רופא תורן לראות את הצילום שכבר פוענח ולומר איזו תרופה לקחת.
נראה לנו מאוד מוזר שהמוקד נפתח רק בשעה 19:00,נכון בחירות וזה,אבל לא נראה לנו הגיוני שמשאירים עיר בסדר הגודל הזה בלי מוקד רפואי.
אמרנו שנלך להצביע ומשם ניסע למוקד כדי לבדוק אם הוא פתוח למרות שבכל הפרסומים כתוב שהוא נפתח רק בשעה 19:00.
אז הצבענו ונסענו ואנחנו מגיעים לקופת חולים ויש שלט אלקטרוני גדול בחזית שאומר שהסניף יפתח ב19:00 ,אבל מהצד אנחנו רואים שיש טפטוף של אנשים פנימה,אני יורד מהאוטו,להפתעתי הסניף פתוח ואני מדבר עם האיש במודיעין מסביר לו למה אנחנו זקוקים והוא אומר לי,תעלה לקומה ראשונה ותדבר עם הפקידה ויש גם רופא.
קראתי לזוגתי,היא נכנסה פנימה ואני חזרתי לאוטו וחיפשתי חנייה ועד שמצאתי היא כבר יצאה מהרופא.
בשורה התחתונה,אין לשמחתנו דלקת ריאות אלא התקררות חזקה,מצאנו בית מרקחת תורן בסמוך,קנינו את התרופות ועפנו הבייתה ואפילו מצאנו חנייה ליד הבית בשים לב לעובדה שלידינו יש בית ספר שמשמש קלפי לתושבי הסביבה,אגב אנחנו שגרים מרחק מטר וחצי מבית הספר,נשלחים להצביע בבית ספר אחר מרוחק מאיתנו אומנם מרחק הליכה סביר,אבל אם יש מטר מהבית למה שלחו אותי למרחק 500 מטר???
זאת ועוד בכל מערכת בחירות 'חומסת' המועצה 2 חניות לטובת נכים שיוכלו לחנות ליד בית הספר,אז כבוד על המחשבה אבל גם ככה מקומות החנייה מצומצמים ודוכני מפלגות יושבים על המדרכה סביב הקלפי אז אתם מתפלאים שאני שמח על מציאת חנייה ממש מול הבית ,זה ממש לא טריוויאלי  אצלנו.
אני קורא את הספר החדש של שרית ישי לוי "אשה מעבר לים" אני באמצע הקריאה,לא רע הספר,אבל לא טוב כמו הספר שסיימתי לפני שהתחלתי את זה.
תקשיבו,אם אתם רוצים לקרוא פנינה ספרותית אוצו רוצו להשיג את הספר החדש של שולמית לפיד "פרפר במחסן"
ספר שאי אפשר לעזוב מלקרוא אותו ורק אתן ספויילר קטנטן,לפיד מחזירה לחיים את ליזי בדיחי המיתולוגית האהובה,מי צריך יותר מזה.
זהו,הגיע מרץ,נקווה שזה גם סוף החורף הנורא הזה.
אני סיימתי,תיהיו טובים

הצהרת בחירות

אחרי שהחלטתי בעקבות התפנית הימנית החזקה מידי של גנץ שלא אצביע בבחירות השלישיות האלה כחול לבן בא הסקר האחרון בחדשות 12 והראה שהביבי עובר את כחול לבן וזה היה כבר יותר מידי בשבילי.
אז למרות הרצון העז שיש לי להצביע לרשימה המשותפת,אחזור כנראה בזחילת גחון ואצביע לכחול לבן למרות שהיד שלי תרעד.
המחשבה שהליכוד ינצח לא מאפשרת לי להצביע לרשימה המשותפת בה יש אנשים מצויינים והיא הכי קרובה לאג'נדה הפוליטית שלי.
קצת אירוני שכשהתחלתי להצביע בבחירות ב74,הייתי בשמאל ולא סטיתי ממנו לאורך הרבה שנים,רק בשנים האחרונות התמרכזתי והנה עכשיו רציתי שוב להצביע למפלגת שמאל מובהקת ,שלא מגמגמת,לא מתנצלת ומציבה אג'נדה ברורה.
לולא האיום שמציב ביבי להחרבת הדמוקרטיה,הייתי ממשיך להצביע לשמאל למרות שאני לא רואה שיש למי להצביע בשמאל הציוני,העבודה גשר מרצ לא מדברת אלי ודאי כשאופורטוניסטית הזאת אורלי לוי יושבת ברשימה הזאת ואני מבין לגמרי שהשמאל האנטי ציוני למרות שהכינוי הזה ממש לא מפחיד אותי,לא מייצג אותי לגמרי,אבל לפחות היחיד שמדבר בצורה ברורה על שוויון זכויות באופן כללי ועל זכותו של העם הפלסטיני למדינה,לא הצ'יקמוק הזה שהטמבל הזה טראמפ רקח ועוד כהנה וכהנה
אבל כאמור האיום שמגיע מימין הוא גדול מידי ולמרות הרגשת הקבס בדברים שאומר גאנץ ולמרות המשיכה החזקה ימינה,אצביע לו בתקווה שיתנהל חכם.
אם יהיו חס וחלילה בחירות רביעיות,כבר לא אצביע בשבילו,זו הבטחה.
על כל השאר,קורונה,עבודה,ספרים וטיולים בפוסט אחר
אני סיימתי,תיהיו טובים

דוח על מצבו של ישראבלוג

הודעה נוספת ממתן אליהו בקשר לישראבלוג
אני רוצה לשרטט לכם את ציר הזמן של הפעילות שלנו:
2017/18 אני וג'ואנה הרמנו את הכפפה בשנית כדי לקחת את האתר לידי הקהילה, הלכנו לפגישות מפה ועד להודעה חדשה ושמרנו את הרוב על אש קטנה כדי שאנשי הקהילה לא יכוו עוד פעם ויתבאסו אם לא ילך כלום. הרמנו קול זעקה כשנזקקנו לכם והייתם שם בכל הכוח ואני מעריץ כל אחד ואחת על זה.

2019 - איזור אוגוסט כבר נסגרו הפינות. סוף נובמבר תחילת דצמבר האתר אצלנו. ויש עמותה רשומה ומתפקדת!

כל החומר שלכם קיים ומגובה, אני לא יודע פיזית איך לשלוף אותו כי אני לא איש טכני, מבהיר עוד פעם.

ינואר - פברואר 2020 - ההדסטארט מוכן, התשורות בהזנק ויש אישור יציאה בקול צהלה...יש בעיה אחת ויחידה.

אנחנו רוצים להוזיל עלויות ברמת הציוד והצד הטכני כדי לאפשר אורך חיים לאתר ולא עוד פעם להיכנס ללופ כלכלי עוד שנה שנתיים.
אנחנו לא רוצים לפתוח קמפיין עם סכומים משוגעים כי זה גם לא ריאלי כרגע ביחס למצב האתר והקהילה וגם אנחנו רוצים להיות בטוחים שהסכום שנגייס ייתן לנו מרווח נשימה מספיק גדול כדי לבנות תוכנית עסקית ושיווקית להחזרת האתר לפרונט שלו. אני מאמין שזה אפשרי, מי שלא..לא.

אני יודע שחלקכם תוהים האם המומנטום אבד. אז הוא לא, הוכחתם ברגעי הצורך שאתם שם, לא משנה מתי.
אני מבקש באמת, תפסיקו לצאת עלינו. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לגרום להכל לקרות בצורה המושלמת ביותר שאפשר...אני יכול לספר לכם שאנחנו בהתכתבויות בשעות לא שעות עם מיילים, שיחות וכסף שיוצא מהכיס שלנו בלי לדרוש תמורה.

אני פונה אליכם ומבקש לשמור על שיח מכבד כלפי כולם, להבין את העדינות שבמצב וץמיד לזכור שישראבלוג לא בסכנה כבר, מבטיח לכם.

ועוד משהו קטן - אל תקללו, לא אותי ולא אף אחד מחברי הקבוצה. יש ביקורת ויש ירישה לפסים אישיים. אל תרדו על אדם ותגידו לו שהוא לא מבין וכד' בצורה אלימה. באמת שאני אדם סבלני אבל דיי. זה כל כך לא נעים.

בואו ננסה להיות קהילה. אל תאבדו תקווה..באמת שזה במפר קטן לעומת מה ערוץ 13 העבירו אותנו. אוהב אתכם.ן מאוד.

והפוסט הזה נכתב ברעב גדול. נשבע שלא אכלתי כל היום.

ואלה הפריטים הטכנים הנדרשים
עוד דבר קטן באשר לישרא,אלה הפרטים הטכנים הדרושים:
Yakov Zandman היי, לשאלתך:
מדובר על 2 מכונות VMWare המכילות שרתי ווינדוס 2003 (ברישיון), בנפח של 600GB, הצריכות יחד 8GB RAM ויסתפקו גם במעבד 4 ליבות מדור ישן. בנוסף ישנו Volume של תמונות בגודל 1.2TB. הדיסקים יכולים כולם להיות SATA, הVolume של התמונות יכול להיות אף 5400RPM. צריכים RAID על הדיסקים. בנוסף אין דרישות רשת מיוחדות. ניתן לשים אותם על תשתית VMWare קיימת או על שרת U1 ייעודי עליו נתקין VMWare ESXi ועליו נשים את הVMים.

אלו הנתונים הידועים
להבנתי אפשר גם לקנות שרת ולשלם על אחסון בלבד.

כשאתה מושך קצה של חוט מערימה:-)

פוסט קצת ארוך,דיר באלק ..
בשבוע שעבר הייתי בירושלים ואחרי שסיימתי את הענינים שלשמם באתי,נסעתי בהחלטה של רגע לבית  שסבי וסבתי גרו בו ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
לא היה איש בבית ולמדתי מהשם שעל השער את שם המשפחה שגרה בבית היום,חזרתי הבייתה,בדקתי ב144 ומצאתי את השם של מי שגרים בבית,שלחתי וואטסאפ סיפרתי מי אני ועל ההיסטוריה של המשפחה וביקשתי לבוא לבקר בבית בהזדמנות קרובה לביקור קצרצר.
לא קיבלתי תשובה על הוואטסאפ,האשה אליה שלחתי לא קראה את ההודעה ומן הסתם לא השיבה עליה.
היום נזכרתי בחבר פייסבוק שלי ששם משפחתו זהה לשם המשפחה שהיה כתוב על שער הבית,שלחתי לו הודעה,סיפרתי לו בקצרה את הסיפור והוא החזיר לי הודעה וסיפר שאחיו גר בבית הזה!
לא צריך לומר אגב שהבית שסבא וסבתא שלי גרו בו מ1949 עד שנת 66 נראה אחרת לגמרי ממה שהבית נראה עכשיו ואני מודע לזה לגמרי.
קיבלתי את מס הטלפון של האח,בעל הבית דהיום,שלחתי לו הודעה בוואטס אפ והוא חזר אלי טלפונית,
הייתה שיחה מאוד מרגשת!
אז גם התברר לי שדודי ומשפחתו שגרו משנת 67 בבית מכרו את הבית רק בשנת 94,דודי טעה לחשוב שהוא מוכר את הבית לחברת ביטוח (או שאני הבנתי לא נכון למרות שאני זוכר שהייתי לפני כמה שנים ועל חזית הבית היה שלט של סוכנות ביטוח)כשלמעשה הוא מכר את הבית למשפחה שאחד מבניה מחזיק סוכנות ביטוח.
בכל מקרה אותו אדם סיפר לי משהו שלא ידעתי,שקומת הקרקע בבית הייתה שייכת למספר אנשים וסבא שלי מאוד רצה לרכוש מהגרים בקומה הזאת את חדריהם ובכל פעם שמכר ציור שלו,קנה חדר בקומה התחתונה,עד היום מספר בעל הבית העכשווי,יש בקומת הקרקע חדר אחד סגור שבעליו לא ידועים ואין אפשרות לגור בו.
הוא סיפר שהבית עבר כמובן שיפוץ מסיבי ואין זכר לבית הישן שסבא וסבתא שלי גרו בו.
במקור כאמור הבית היה בן 2 וחצי קומות,על קומת הקרקע סיפרתי ולקומה שסבא וסבתא גרו הוביל גרם מדרגות מתעקל עד לכניסה לבית.
כשהדלת נפתחה נכנסים לחצר פנימית די גדולה(לפחות כילד שהייתי היא נראתה גדולה)
בצד ימין של הכניסה היו השרותים,שהיו שרותי בול פגיעה וכילד החשש הגדול שלי היה ליפול פנימה😂.
ליד חדר השרותים היה מטבח לא גדול ולדעתי אי אפשר היה לשבת לאכול בו,אלא רק לבשל על פתיליה ופרימוס.
החצר הפנימית היה מעוטרת בפחים(כמו שתימנים היו מתופפים עליהם) שסבתא שלי שתלה בהם פרחים והם קישטו את החצר.
בצד שמאל של החצר היו 2 חדרים שאחד מהם היה סלון והשני חדר שינה והמון ציורים של סבא שלי נשענו על הקירות,אגב באמצע החדר היה שולחן והיו עליו המון עיתונים,(אז לא הבנתי למה,אחכ הבנתי שהעיתונים הישנים כיסו את הרצפה היפיפייה שהייתה בבית הערבי הזה כשסבא צייר )כילד אהבתי לחפש מציאות בעיתונים ישנים בעיקר את הדף של הספורט וככה ניתקלתי לראשונה בדף שהייתה בו סקירה של משחקי כדורגל של התקופה 1956,57.
לא הבנתי הרבה בכדורגל אבל העין שלי קלטה שהפועל ירושלים משחקת בליגה הראשונה,עם הידיעה הזאת,חיפשתי בבית שגרנו בו בטלביה (רח אלקלעי 11 ..) את העיתון שהיינו מקבלים כל בוקר(הארץ לדעתי) ואז ביקשתי מהסטודנט שגר אצלנו בשכירות משנה שימצא עבורי(הייתי בכיתה א לדעתי או בגן חובה) ויקריא לי על הפועל ירושלים. זה אגב סיפור מדהים ששמעתי שנים אחכ,אבא ואמא עברו מחיפה שם סיים אבא את לימודיו בטכניון ועברו לירושלים שם שכרו דירה בשכונת טלביה היפיפייה,אבא התחיל לעבוד כאדריכל שכיר ואני חושב שאמא למדה ,כנראה שמצבם הכלכלי לא היה מי יודע מה והם החליטו להשכיר את אחד מ2 וחצי חדרי הדירה לסטודנט וכך לשפר את מצבם הכלכלי..
כמובן שאסור היה להם לעשות זאת ואני זוכר שכשבעל הדירה היה מגיע בכל 1 לחודש לגבות שכר דירה הוזהרתי חזור והזהר לא לפלוט שום דבר ממנו יבין בעל הדירה שבאחד החדרים גר סטודנט בשכירות משנה ,אני חושב שעמדתי בעניין הזה ובעל הדירה לא ידע מהעובדה הזאת וכך הורי יכלו לחסוך קצת כסף.
אבל נעזוב את זה ונחזור לבית של סבא וסבתא,אמרתי שהבית היה בן 2 וחצי קומות,מדלת הכניסה לקומה בה גרו סבא וסבתא היה גרם מדרגות נוסף שבסופו היה חדר שהיה האטלייה של סבא,סטודיו אם תרצו, ששם צייר את ציוריו.
כילד לא היה לי עניין רב בציור ולכן החדר הזה לא עניין אותי כל כך אבל ככל שבגרתי, הבנתי איזה אוצר נמצא שם.
סבא הלך לעולמו ב1965,אני עזבתי את ירושלים ב82 כשבאתי לבקר בירושלים,הייתי סר לבקר את דודי ומשפחתו ומתבונן בציורים המרהיבים של סבא שלי שבחייו לא זכה להערכה שהגיע לו והגיעה מאוחר יותר לשמחת כולנו.
ב94 דודי כאמור מכר את הבית והציורים של סבא התפזרו לכל חלקי המשפחה.
בשבוע הבא אסע שוב לירושלים ואלך לבקר בבית המופלא הזה ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
 תודה לבעלי הבית העכשווים שמאפשרים לי את העונג הזה.
הציורים שהבאתי הם מתערוכה שנושאה צמחים שהוצגה בבית אנה טיכו בירושלים עד סוף נובמבר 19 והייתה סוג של הומאז' לסבא שלי שציורי הצמחים שלו ליוו את אנציקלופדיית הצמחים הראשונה שנכתבה בארץ.

פברואר וזה חורף

לא מצליח לכתוב,התחלתי פעמיים וזה הרגיש סתמיכזה אז עזבתי,כבר מזמן למדתי שמה שמפעיל אותי בכתיבה הוא הדגדוג הזה באצבעות ולא העובדה  שאני חייב לכתוב כדי להשאר בתודעה של מישהו
אני בתקופת צינון של 3 חודשים,זה לא קל,אבל החלטתי שאני עושה את המכסימום כדי שלא ארגיש שאני פדלאה ששרוע על כורסה,צופה באיזו תכנית בלתי ברורה בטלויזיה,מתעורר ב12 בצהריים וכו וכו'.
אז אני מתעורר ב06:30 בבוקר כשזוגתי יוצאת לעבודה,שותה קפה ואוכל משהו ואחכ אם אין לי סידורים מחוץ לבית(והיו לי המון ולצערי לא נגמרו יחרבת על הבירוקרטיה) אני מבשל,מכבס ועושה עבודות בית שיש לעשות כולל קיפול כביסה !
נכון שאני לא ממש יודע פרטים כמו מה של זוגתי ומה של הבת שלי ונכון שאין כבר הבדל בין מה של הבן האמצעי ומה של הבן הצעיר כי שניהם באותן מידות,אבל עצם הקיפול(וזוגתי לימדה אותי לקפל,שתדעו) כבר מקל עליה בבואה להפריד את הפריטים ולהכניס לארונו של כל ילד את הפריט הנכון.
גם יש פחות כביסה כי הבן האמצעי עזב את הבית,את הכביסה שלו הוא מביא בימי חמישי בערב או שישי כשהוא בא לארוחת שבת אבל אז זה קלי קלות כי זה מרוכז.
הבן הצעיר אגב משתחרר מצהל בסוף אפריל,מה שאני למדתי על עצמי בתקופה שהוא בצבא זה משהו שלא לומדים בשום מקום,לא ארחיב עכשיו,רק אתן פרומו קטן,הוא התחיל כלוחם בגבעתי ובתקופה האחרונה הוא שקמיסט בבסיסי סיירת גבעתי.
אם לחזור להיותי עקר בית,אני כמובן עושה את כל הקניות לבית אבל זה לא דברים חדשים,תמיד עשיתי ועכשיו אני ממשיך.
חזרתי כמובן לקרוא ואני רוצה להמליץ על ספר של סופרת ישראלית
לספר קוראים "כל הדברים היפים" ולסופרת קוראים שילה ענבר.
עכשיו קצת רכילות,בקטנה,שילה ענבר היא אשתו שתחייה של חברנו ,אבו אלמוג' שכתב בישרא שנים רבות ועכשיו כותב בפייסבוק עם גיחות מעטות לבלוג שיש לו בוורדפרס.
אז ענבר היא כאמור אשתו של גל אמיר חברי אבל לפני שהפכה סופרת,הייתה פרקליטה במחוז צפון של הפרקליטות.הקורא הנבון יעשה כבר את החיבורים המתבקשים.
לא אעשה ספוילר לספר,רק אומר שהקורא לא יכול לעזוב את הספר עד לסיומו.מומלץ בחום.
פעם בשבוע אנחנו (זוגתי ואני ) עושים סיבוב במקומות בהם יש אוכל רחוב מצויין,בשווקים כאלה ואחרים,זה הכיף שלנו וככה אני רוצה להמליץ על מקום  שעושה בשר מצויין בפיתה וקוראים לו סלים מרח' שישים,או הברברי ,מקום שנמצא בתחנת דלק ברח לישנסקי 6 במערב ראשון.
אגב ביום שלישי הזה אנחנו ניסע לשוק נתניה למקום ששמו הפינוקים של כרמל.מי שמכיר יודע על מה אני מדבר ומי שלא,אכתוב על זה בפוסט הבא.
יום שישי היום,אני אבשל שיפטא בארנג'י,מאכל פרסי של קציצות עם אורז והמון ירוקים.
אני סיימתי,תיהיו טובים

על השבוע שעבר

אחרי שבוע שכולו פארסה ושערורייה אחת גדולה מצד קברניטי המדינה ובראשם המושחת ואשתו שחושבת שהיא לפחות מלכת אנגליה
נתקלתי בפוסט שעם כותבו אני כמעט ולא מסכים עם שום דבר ממה שהוא אומר.אבל הפעם הזאת אני מסכים לכל מילה ואני רוצה להביא אותו לפניכם.את הפוסט הזה בפייסבוק כתב עמית סגל פרשן חדשות 12 :
ובסוף, כשנעמה יששכר תשוב ארצה, לא ישכחו כולם להודות בחום לנשיא רוסיה שסייע בהשבתה. המשפחה תדמע על המחווה האנושית, ראש הממשלה יברך, נשיא המדינה ידגיש את הידידות בין שתי האומות.

דיפלומטיה מחייבת לפעמים לא לומר את כל האמת, ועל כן יתעלמו כולם באלגנטיות ממה שבאמת קרה כאן: ישראל פרשה השבוע שטיחים אדומים בפני ראש ארגון חוטפים, מנהיג משטר פשע ורשע שבעיניו צדק הוא שם של כוכב, לא חלילה עיקרון מוסרי. פוטין זרק צעירה תמימה ממדינה ידידותית להירקב בכלא שנים ארוכות רק כי הוא יכול, ואחר כך סחר בה ללא בושה כמו מיליציה מזרח תיכונית, רק בסגנון מעונב ובמחירים גבוהים יותר. מפגשו המנומס עם יפה יששכר איננו שונה מהותית ממפגש התנחומים שערך מלך סעודיה למשפחת העיתונאי חשוקג'י, רגע אחרי שהורה לבתר את אבי המשפחה לחתיכות בגלל דעותיו.

פוטין איננו קומוניסט ולא מרקסיסט, אבל הוא הבן הממשיך של אימפריה שמקפידה כמעט תמיד להתייצב בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הרוסים מתקוממים על המשקל הנמוך מדי שמעניקה להם ההיסטוריוגרפיה המערבית בהכרעת החיה הנאצית במלחמת העולם השנייה. אבל לא לגמרי בצדק: הם נאלצו להילחם בבן בריתם היטלר רק כי זה הפר פתאום את הברית הצינית ביותר בהיסטוריה של האנושות, שחתם כדי להכרית מהעולם את הדמוקרטיה ואת היהודים. לו שמר על הברית, לא היה שום צורך באנדרטה שנחנכה השבוע בגן סאקר לזכר הווטרנים של המלחמה בנאצים, כי לא הייתה שום מלחמה בנאצים ולא הייתה ישראל.

תהום פעורה בין כל הדמוקרטיות בעולם, על כל פגמיהן, ובין מדינת החושך הרוסית, שבה לכל דבר יש מחיר: משטר שסייע לרצח מאות אלפי אזרחים במרחק נסיעה קצרה מאתר החרמון רק כדי לקבל נמל מים חמים בטרטוס, מדינה שנשק מתוצרתה אחראי כמעט לכל ההרוגים הישראלים ממלחמה או מטרור מאז קום המדינה. אימפריה שגם בעצם ימים אלה נלחמת נגד הסנקציות על איראן המבקשת להתגרען ומפריעה לישראל במאמציה הצודקים למנוע מאויביה לקום עליה לכלותה.
מנהיגי ישראל אינם יכולים, כמובן, להזכיר את כל זה בעודם מתמרנים בעדינות מול מוסקבה. אבל הפגנה אחת עם כמה שלטים מחוץ ליד ושם יכולה הייתה לעשות את העבודה. בישראל לא הורגים על זה.

עידכוני ישראבלוג

חשבתי שיש כאן אנשים שלמרות שודאי לא יחזרו לכתוב בישרא המחודש גם אם יקום

עדיין מעניין אותם לשמוע  על מה קורה.

אז צוות ההצלה שכרגע מונה את מתן אליהו וג'ואנה וקנין בלווי עורך דין מתנדב

קיבל סוף כל סוף אישור על הבקשה לרשום עמותה שתנהל את ישרא

הנה המוצג הרלוונטי 

https://www.guidestar.org.il/organization/580695716?fbclid=IwAR2bnpPZOgqB_rj3Sh_i6-0Hxz2RX7owDd7eA7AF7zfSqnkKIz93EKM2vis

כשיריב חבוט הוציא לאור את ישראבלוג ב2001 אני מניח בלי להבין הרבה בסוגיה שלקח לו כמה חודשים טובים או יותר להכין אותו לפעולה

19 שנה מאוחר יותר אני בטוח שישרא המחודש יהיה טוב יותר טכנית מאשר זה הותיק וגם בלי להיות מבין גדול אפשר לדעת כי הטכנולוגיה התקדמה ומה שהיה לפני 20 שנה במחשבים ובאינטרנט זה עבר רחוק.

לפי דיווחי מתן וג'ואנה,המתנדבים העוסקים בהקמת האתר כבר מריצים את ישרא המחודש ריצת נסיון והם מרוצים ממה שהם רואים וזה הכי חשוב יש לי סבלנות,

החלטתי בכל זאת לכתוב כאן לטובת חברי חסרי הפייסבוק.
זוטות על פוליטיקה,על כדורגל ועוד כהנה וכהנה  אעלה לדף הפייסבוק שכרגע מחזיק מעל 700 קוראים.

אני כותב את כל זה ומוכרח לומר לכם שאני שמח שישראבלוג המחודש יהיה שוב חלק מהוירטואליה הישראלית בעתיד הלא רחוק נקווה.
זהו, עידכון קצרצר

אה ורציתי רק להעיר שהסרתי מהבלוג שלי כל סממן בעל צבע צהוב על גווניו

לא בא לי טוב בעיניים.

אדיוס

תיהיו טובים

אין כותרת,תתגברו..

אז הנה התחילה שנת 2020 ואצלנו יש שינויים.
בני האמצעי שכר עם חבר דירה בתל אביב ובסוף השבוע הסוער שהיה,עבר אליה.
זה הילד הראשון שלנו (בן 25) שיוצא לחיים עצמאיים ממש וזה מהלך לא פשוט.
עד עכשיו שלושת הילדים גרו איתנו,הצעיר(21) בצבא עדיין,משתחרר בסוף אפריל וכמובן גר בבית כך גם הבת הגדולה (26) שלא עבדה בתקופה האחרונה,חזרה סוף כל סוף למעגל העבודה ואנחנו מקווים שיהיה לה טוב ונחמד בעבודה החדשה והיא תתמיד בה.
הלכנו בתחילת השבוע שעבר ליעוץ פנסיוני ,גיסי שידך בינינו לבין היועץ הפנסיוני שמטפל גם בעניניו והוא מרוצה מאוד,ישבנו אצלו כשעתיים וחצי ולמדנו על האפשרויות שעומדות בפנינו ואיך לנצל את הכספים שעומדים לרשותנו כולל ביטוחים שעשינו וזה נשמע טוב והטיפול בנו ימשך.
ב15.1  אשתתף בסדנת פרישה של יום אחד שמארגן דאר ישראל לפורשים מ2019 וזה ודאי לא יזיק לקבל אינפורמציה בסוגיה.
בבית הענינים יגעים מבחינת קלקולים,נטפליקס נעלם לנו מהטלויזיה,המזגן בסלון נדלק ונכבה לבד וכמובן לא מחמם ואנחנו יושבים עם תנור חשמלי שזולל חשמל, היום אזמין טכנאי שאני מקווה שיגיע מהר.
הייתה לי חווייה טובה שאני רוצה לשתף ,לא קיבלתי מביטוח לאומי את קצבת הזקנה שמגיעה לי בתאריך המיועד ולא הבנתי למה,
מסתבר שהיה צריך למלא טפסים שנשלחו אלי ולהחזיר אותם ואני שכחתי לעשות זאת בים הטפסים שנחתו עלי בבת אחת באוקטובר ונובמבר.
נסעתי לסניף הביטוח הלאומי בחולון,קיבלה אותי פקידה שבאמת הייתה מאירת פנים ועזרה מכל הלב,עם הטפסים הלכתי לחדר אחר באותה קומה שם יושבים מתנדבים שעוזרים לך למלא את הטופס לקבלת קצבת זקנה,אשה בפנסיה בעצמה ישבה ועזרה לי להתמצא בנבכי הטופס בנעימות רבה ועם הטופס המלא חזרתי לפקידה הנחמדה שבישרה לי שהקיצבה של חודש דצמבר תיכנס בימים הקרובים.זה לא מובן מאליו לקבל יחס חם וסבלני במשרד ממשלתי כזה.
עם העבודה החדשה העניין מוזר קצת,
כשהציעו את העבודה ,זרזו אותנו למלא טפסים ולהביא אותם ומאז שפרשתי בסוף נובמבר השתרר שקט ולא מעדכנים אותנו.
אני יודע שדאר ישראל דרש צינון של 3 חודשים אבל גם נאמר לנו שיו"ר הועד שלנו יכול לגרום לצינון להיות קצר יותר והוא מודע לזה,אבל כאמור לא שמענו ממנו שום דבר,ביום חמישי סימסתי לו והוא ענה שיבדוק היום מה קורה ואני ממש מקווה שיחזיר תשובות.
אין לי עניין לשבת בבית באפס מעשה,אני רוצה לעבוד ואם האופציה של העבודה הזאת תרד מהפרק משום מה,אחפש עבודה אחרת.
זה הכל.
אני סיימתי,תיהיו טובים.