הפוסט הכי חשוב שקראתי על המחאה

 ואני רוצה להביא אותו כדברו

כתבה ארינה מלמד

אריאנה מלמד/הארץ:

בפעם הראשונה שראיתי אותה במלוא הדרה, לא הפסקתי לצחוק, ובכלל לא הבנתי מדוע. כפמיניסטית, הרי הייתי אמורה למחות על חיפצון וניכוס והלעגה של גוף האישה והצגתו ברבים כאובייקט בלונדיני-ורוד מגוחך על עקבים, פטמות זקורות וקוי מתאר של פות מגולחת, כשעל כל אלה מתנוסס פרצופו המזוקן של זאב אנגלמאיר.

נדרש מעט זמן להבין שהצחוק הוא תגובה לדיסוננס, לפרדוקס אפילו, שמובנה בדמות. כדי להבין, צריך להכיר מעט את יצירתו הנשכנית, הבועטת והחתרנית של אנגלמאיר, על כל ציטוטיה ואיזכוריה מן התרבות הפופולרית והקלאסית כאחד. כשמכירים, מבינים: שושקה אינה עלבון גברי וכוחני לנשים או לנשיות. היא תחפושת חכמה שמאגדת שימוש מושכל בדימויים פופולריים ומדכאים של נשיות - מתסרוקתה הממושטרת ועד לציפורניה האדומות, מן העירום הורדרד ועד לריסים המלאכותיים המוגזמים.

שושקה היא השילוב המושלם בין הזיית הקומיקס של שנות ה-50 במאה שעברה על האישה האידאלית לבין ההזיה הפורנוגרפית הרווחת בתרבות של ימינו.  כשאנגלמאיר כולא את עצמו מרצון בתחפושת המאוד לא נוחה הזאת, הוא מנכיח את הדיכוי וגם את הנלעגות של הדימויים בהן נכלאו מיליוני נשים בהגמוניה גברית. כשהיא מהדסת במצעדי גאווה, שושקה מלעיגה דימויים מקובעים של סטרייטיות ולהט"ביות. כשהיא מוחה נגד ראש הממשלה, שושקה מייצגת דימויים שנשים אולצו לאמץ - ולהתרחק מן המגרש הפוליטי - כי מה אישה כבר מבינה בזה, ועוד אישה כמו שושקה.

באחד מביקוריה הרבים במאהל בבלפור, שושקה הצליחה להצחיק שוטרים. אתמול כבר לא: אנגלמאיר נגרר באלימות למעצר מטומטם בעילה שלא קיימת כלל בחוק בישראל, "הטרדה מינית של הציבור". כשהגיע לחקירה, כך מסר לי עורך הדין יאיר נהוראי שמייצג אותו, נדרש  להתפשט לגמרי, ואחר כך לפעור את עכוזו לעיני השוטרים. מה חיפשו שם, רק הם וההזיה הפורנוגרפית שלהם יודעים: לא היתה כל עילה לחשוד בו שהוא מבריח סמים ברקטום. הוא לא נעצר בעילה כזאת. שום חשד חדש לכך לא נוצר בדרך למעצר, ובישראל - כפי שהיכרתי אותה עד לפני זמן לא רב - אי אפשר היה  לעצור אדם בעילה דמיונית שאינה מופיעה בספר החוקים, או לחקור אותו אחרי שנעצר כך, וללא חשד כלשהו, בעילה אחרת. מכל מקום, עצם הדרישה להתפשט ולהיות מושפל בפני שוטרים היא לפחות הטרדה מינית של המשטרה, לא חידוש מרעיש בתולדות הגוף הזה: החידוש היחיד הוא מעצר של דמות קומיקס.

האמן זאב אנגלמאיר נעצר בהפגנה בתחפושת "שושקה" בחשד להטרדה מינית

מעצר אנגלמאיר: משטרה, אי אפשר "להטריד מינית ציבור"

אבל  מעצרו של אנגלמאיר הוא גם תמרור אזהרה ענק מפני הרודנות ההולכת וסוגרת על ישראל, מדינה דמוקרטית שמקיימת כיבוש מחד ומוסדות אזרחיים מתפקדים מאידך. ברודנות ההולכת ומתהווה, מעצרי שווא של מפגינים הם נורמה שהולכת ומתקבעת. ביטוי אמנותי של מחאה מתפרש לכל הפחות כהפרעה לשלום הציבור, והמשטרה מחרימה מיצג של צוללת ועוצרת תחפושת ורודה, שתיהן מוגנות לחלוטין מכוח חופש הביטוי - כפי שעוד יתברר כשאנגלמאיר יתבע את משטרת ישראל על כליאת שווא.

וכמו בכל רודנות מתהווה ומתעצמת, המשטרה חייבת לייצג פוריטניות ודיכוי של חופש הביטוי המיני. זהו סימן היכר מובהק של דיקטטורות לאורך ההיסטוריה המודרנית. ברית המועצות וגרמניה הנאצית, צפון קוריאה ואירן, ספרד של פרנקו ואיטליה הפשיסטית, כולן עמלו קשות לדכא כל ביטוי פומבי של מיניות משוחררת, ודאי של נשים: כי שחרור הוא חירות, ותחושת החירות מסוכנת למשטר ולמשטרה הפועלת מכוחו. שיחרור של נשים הוא סכנה גדולה עוד יותר לסדר הפטריארכלי הקיים: מישטורה של האישה עודנו מתקיים באופן זהה תחת שלטון דתי קיצוני או חילוני קיצוני, ימני או שמאלי.

בדיקטטורות של גברים, או בדמוקרטיות במשבר בהן נשים מודרות ומבוזות, נאנסות ונרצחות מפני שהן נשים, שושקה היא סמל מחויך ורב עוצמה של חירות. ולכן, על פי ההגיון המשטרתי הבריא והנכון לשעה זאת בתולדות המדינה, צריך היה לעצור את אנגלמאיר ולהמציא לשם כך עילה, כי "הציבור" נתפס בעיני המשטרה כמי שאינו מעז עוד למחות או להפגין, ו"מוטרד" מעצם נוכחותה של מחאה כלשהי, מכל רמז לחירות.

עוד יבואו ימים טובים מאלה. שוטרים ואזרחים עוד יחזרו לצחוק למראה התחפושת הורודה. עד שיבואו, צריך שיובן מי באמת עירום כאן, ומי חייב ללכת ולאן, כדי שכולנו נחווה את החירות האנושית במלואה.