הרבה זמן לא כתבתי,עברה שנה לא פשוטה
וצריך לסכם אותה.
ראשית נאווה,אשתו של אבי ז"ל הלכה לעולמה ב7.10.24
בדיוק במלאת שנה למלחמה.
נאווה נישאה לאבא שלי 10 שנים אחרי שהתאלמן מאמא שלי
נאווה הייתה במשפחה שלנו 46 שנה,לשם השוואה, אמא שלי ואבא שלי נישאו ב1950 ואמא נפטרה ב69 כלומר הם היו נשואים 19 שנה
נאווה נישאה לאבא ב78 ואבא הלך לעולמו בשנת 2000 כלומר הם חיו ביחד 22 שנה ונאווה נשארה איתנו עוד 24 שנים אחריו.
למה אני עושה את כל החישובים שהם לכאורה לא חשובים.
כי בשבעה המון אנשים שיתפו אותנו כמה נאווה הייתה אהובה עליהם ואיזו אשה נפלאה היא הייתה ואיזו שכנה ואיזו מורה וספרנית קשובה כשבפועל היא הייתה חרה של בן אדם. ממש.
הדיסוננס הזה בין מה שהיא הייתה בחוץ ואיך שהיא הייתה בבית הוא ענק.
צריך כמובן לומר שלילדיה שהם חצי אחיי היא הייתה אמא נהדרת ודאגה להם והכל והם אחרים לגמרי ממנה והיחסים של כל האחים נהדרים והם היו מודעים לעוול שהיא גורמת לנו
כשהיא נישאה לאבא ,אחי הצעיר היה בן 10 שטופל ב10 השנים הראשונות לחייו על ידי מטפלות ( כי אמא מתה בלידה שלו)
ואחותי שמעליו הייתה בת 15 ,כלומר עדיין זקוקה לאמא ולוותה על ידי מטפלות שהעיסוק העיקרי שלהם היה לטפל באח הצעיר.
אחותי ואני היינו גדולים כבר וניסינו להתחבר לנאווה באופן טבעי כבוגרים.
זה לא הלך טוב בהתחלה.
בעצם זה לא הלך טוב כמעט אף פעם,היא הייתה קשה אלינו, רעה אלינו כרווקים ואחכ כשהקמנו משפחה ונולדו ילדים היא ניסתה.
יש לי 3 ילדים. עם השניים הראשונים עוד היו לה בדלים של סבלנות אליהם,כמובן שהיו חוקים לעמוד בהם, כשהיינו באים לבקר אותה כשהם היו קטנים,אסור לפתוח את המקרר בלי רשות,לא להשתולל וכו.
ותמיד זוגתי ואני היינו בלחץ אצלה,הלכנו על ביצים שהביקור יעבור בצורה טובה והיא לא תתרגז עליהם, כי אז הייתי יוצא עליה ומתחיל ריב ויהל לא אהבה שאני רב איתה :-)
הם לא נשארו כמעט מעולם לישון אצלה ( אני לוקח דוגמה מאמפי כסבתא ומעצמי שפונקתי כילד אצל סבא וסבתא שלי)
בגיל 12,13 לקחה את הבת הבכורה לטיול משותף באמסטרדם ואת הבן עם בן דודו לתורכיה
ובהגיע הבן השלישי לגיל בר מצווה כבר "תש כוחה"או לא התחשק לה .
מעבר ל2 במחוות האלה,הם לא הרגישו מה זה סבתא
אה צריך לציין שהיא התקרבה מחדש לבני האמצעי לפני הצבא וכשהלך לצבא ושרת בסיירת גבעתי ,התגאתה בו תועפות, פחות מהבת הבכורה שהייתה פקידה קרוב לבית ועוד פחות מהשלישי שהיה גם הוא בגבעתי אבל אללי ,רק תומך לחימה.
אני חושב שהבנתם את הפואנטה ואיזה אדם היא הייתה .
בכל מקרה ולמרות כל התאור שתארתי,מצבה הבריאותי הלך והדרדר,היא סבלה מסיבוכי סכרת ולפני שנה וחצי נכנסה לטיפול בבית חולים בירושלים.
אחינו הצעיר שגר בירושלים ניהל את האופרציה מול בית החולים ואנחנו ארבעת האחים הגדולים הגענו בסבב להיות ליד מיטתה ממש לפי סידור עבודה .
אחותנו החמישית שהיא בתה גרה כבר 17 שנה בניו יורק
עובדת שם מגדלת את ילדיה והייתה איתנו ואיתה בקשר יום יומי אבל מן הסתם פחות עזרה פיזית.
קרוב לשנה עלינו לירושלים לפחות פעם בשבוע,התמיכה הייתה באחינו הצעיר,לא בנאווה.לא בגללה הגענו.
נכון שרב הזמן היחס שלה אלינו היה יחס חם ולעיתים היא חזרה להיות אותה צינית ותחת למרות הכל
אבל הייתה לנו משימה,לתמוך באחינו שאלמלא היינו שם בשבילו הוא היה קורס.
בחצי שנה האחרונה המצב שלה החמיר,אחי הביא עובדת זרה וזה הציל אותנו,ממש
גם כי לא יכולנו להמשיך בקצב ההגעה הזה וגם כי יש לכולנו חיים.
ב3 חודשים האחרונים בד בבד עם המצב של נאווה שהלך והחמיר דודה של יהל נפלה בביתה,שברה את הירך ואושפזה בתל השומר ויהל ושאר המשפחה היו צריכים לטפל בדודה שגם היא אשה לא קלה
למזלנו אחרי שבועיים בבית החולים עברה לשיקום בתל השומר והורדנו הילוך ואחרי חודש בשיקום הכנסנו אותה לדיור מוגן שיש שם פזיוטרפיה על מנת שתשלים שם את תהליכי השיקום.
היא כל כך נהנית מהשהות בדיור המוגן שביקשה להשאר שם עוד חודש ויכול להיות שבכלל לא תחזור לגור לבדה אלא תישאר שם.
בקיצור מצבה של נאווה הדרדר והלך וב7 לאוקטובר נפטרה רגע לפני שעמדה להיות מועברת להוספיס.
להפתעתנו גילינו שציוותה לשרוף את גופתה וכך אי אפשר היה לקיים לוויה.
עשינו טקס פרידה ממנה בבית הספר התיכון בו הייתה ספרנית
ואחכ ישבנו שבעה מיום יום ראשון עד ערב,חג סוכות ביום רביעי .
אני אומר ישבנו,למרות שאחיי ואני לא היינו צריכים לשבת שבעה לפי ההלכה, כי אנחנו לא שארי בשר,אבל רצינו לתמוך באחים שלנו ולהיות שם בשבילם.
הייתה שבעה מכובדת מלכדת מאוד שלא הייתי מוותר עליה,זו חווייה טובה השבעה .
באופן טבעי את רב האנשים שהגיעו לשבעה והגיעו המונים ,לא הכרנו,חלקם חברים של אחיי,חלקם חברים ומכרים של נאווה שאת מיעוטם הכרתי אבל את רובם לא,אבל היינו שם.
בניגוד למנהגי אבלות אחרים,אחי פתח את הצוואה בשבעה עצמה לפני כולנו האמא באופן טבעי הורישה לילדיה את כל הונה והיה לה.
הבית יתחלק חצי לילדיה וחצי לנו שזה אומר שהם יקבלו כל אחד חצי מהחצי בית ואנחנו ארבעתנו נקבל כל אחד רבע מהחצי (ששייך לאמא שלי ) ומהתכולה אנחנו נוכל לקחת כל אחד מה שירצה ,בהסכמה של כולם .
אז עוד לא נגמרה השבעה וכבר התחלנו לפנות את הבית כדי שנוכל למכור אותו כי הוא שווה הרבה כסף שכל אחד מאיתנו ישמח לקבל את חלקו.
זהו
תיהיו טובים
