יום שישי, 31 במאי 2019

יומן מסע,פוסט בלוגולדת 16-"מגע הרוך גובר על המכה"


קודם עניין טכני:

אני מפרסם את פוסט הבלוגולדת ערב לפני, בניגוד לפעמים הקודמות שכתבתי פוסט ביום הבלוגולדת ממש. התגעגעתי ואין לי סבלנות לחכות למחר.

שלשום בבלוג שפתחתי לפני שבוע בבלוגספוט אחרי שהתייאשתי מהאפשרות שישרא יחזור, כתבתי פוסט שהוא פרומו לפוסט הזה , בדמות וידאו מההופעה המצוינת של אביב גפן יקיר הבלוג.

ביחד עם ברי סחרוף, אביתר בנאי ושלומי שבן, שרים את השיר "יומן מסע"

היום ביום ההולדת של הבלוג אני רוצה קודם כל להביא הנה את המילים :

אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע
והיה אם מישהו בא אל תסתובב

כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה
מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע
מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות
והיה אם מישהו בא אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב ..בשלווה.



ישראבלוג היה לי בית מה31 במאי 2003
מצחיקה באופן מריר סמיכות האירועים שקרו בתאריכים האלה, שקשורים דווקא לכדורגל.
ב30 במאי 2003 כשלה קבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים בניסיונה להפעיל לליגה גבוהה יותר
וב29 למאי למאי 2019, אתמול למעשה, נגוז החלום של קבוצת הנוער של הפועל קטמון שקמה על חורבותיה של הפועל ירושלים
כשכשלה והפסידה להפועל רמת גן ולא תעלה לליגת העל.
אז ב2003 פרשתי לגמרי מענייני כדורגל, בעצם כבר שנים קודם.
ועכשיו אני מודה לקבוצה המופלאה שלי שהגענו עד הלום ומאמין שהיא תעשה את זה בעתיד הלא רחוק.

אני כותב בישרא כאמור 16 שנה, ישרא זה בעיקר מראה שדרכה הסתכלתי על עצמי.
השתניתי בתהליך הכתיבה
למדתי,למדתי מהאנשים שכתבו ועדיין כותבים כאן
למדתי לקבל את עצמי עם כל טעויות העבר
למדתי לסלוח
למדתי לקבל מהמילה קבלה ולהבין שיש לי קושי שהולך ומתרכך עם השנים בסוגיה הזאת
אני ממשיך ללמוד,זה לא קל

יש לי משפחה מופלאה, בתי הבכורה הייתה בת 10 כשהתחלתי לכתוב, בני האמצעי בן 8 וחצי ובני הצעיר בן 5.
עם השנים הפכה בתי היום כמעט 26 לאשה צעירה ויפה ו 2 הבנים 24 ו21 עוד מעט, (בהתאמה), הפכו גברים צעירים ויפים ואני מתענג כשאני מסתכל על שלושתם.

וזוגתי, אצטרך לומר הרבה מילים אם ארצה לכתוב על זוגתי הפרטית ולכן אומר שאני מודה לה על האישה שהיא, על האימא המופלאה שהיא ועל העובדה שהיא מאפשרת לי הרבה מקום לעשות את הדברים שאני אוהב לעשות.

הימים שלי בישרא מבחינת סטטיסטיקה הם הצלחה מאוד גדולה למה שאני מביא איתי לכאן.
זה יומן רשת, אין בו יותר מידי סנסציות, אבל כנראה שיש ביקוש לדברים שהם אמיתיים, שהם יוצאים מהלב ,בלי חשש של מה יגידו
ישרא היה כל השנים "סייפ ספייס" שאפשר לומר בו את הכל בלי להישפט אוטומטית
בלי להתבייש להתייחס לכישלונות, והחיים הם לא רק הצלחות.
מספר המינויים שלי הוא לדעתי בסביבות 200 ועוד כ- 100 במייל
מספר הכניסות נושק ל 450 אלף והייתי שנים רבות בראש כל הטבלאות למיניהן
לא תמיד זה עשה לי טוב
ואם יש משהו שאני שמח עליו שבפלטפורמה החדשה אליה עברתי אין תחרויות מהסוג הזה.
אני רוצה להודות לכל מי שקרא כאן והגיב,לא אתחיל לנקוב בשמות כי זה לא יסתיים,

רק רוצה לומר תודה ל 3 אנשים יקרים
לקנקן התה ולאמפריאטי שפתחו את הלב שלהם ועזרו לי להיקלט בסביבה החדשה אליה הגעתי
ולשדות זכרו לברכה על מה שהוא היה ועל מה שלמדתי ממנו

קחו וידאו לסיום ,השיר שמילותיו כתובות בתחילת הפוסט מושר על ידי אביב גפן ושלום חנוך


תודה לכל מי שקרא וקורא כאן
אני סיימתי,תהיו טובים
רק אהבה ו care

יום שלישי, 28 במאי 2019

בדרך לחגיגות 16-יומן מסע


בעוד 3 ימים ,ביום שישי ,אציין 16 שנות כתיבה,
בלוגולדת ,בפלטפורמה שכבר לא קיימת, ישראבלוג.
כפרומו לפוסט הבלוגולדת, קבלו את הביצוע המרובע
מהופעה חיה בלייב פארק בראשון בחגיגות 30 שנה ליצירותיו של אביב גפן יקיר הבלוג
ברי סחרוף אהובי, אביתר בנאי המרגש, שלומי שבן וירטואוז פסנתר ואביב גפן המוכשר.
תיהנו



אני סיימתי, תהיו טובים

יום ראשון, 19 במאי 2019

קיוותי קיוויתי,ציפיתי ציפיתי

ומי לא חזר? ישראבלוג.

חשבתי שאשרוד בלי לכתוב ולפרקים,בתקופת הזמן הזאת מאז ישרא נסגר בטריקת דלת מהרגע לרגע,חשבתי לעזוב את עניין הכתיבה,כאילו 16 שנה זה מספיק ,אבל זה חזק ממני ולמרות שחשבתי שאצליח לא לכתוב עד ה31 במאי אז אציין 16 שנות כתיבה בישרא ואפילו קיבלת את ההצעה הנדיבה של אמפי לכתוב אצלה אםעד ה31למאי עדין לא אמצא עיר מקלט ולא מצאתי,כלומר לא ממש חיפשתי,יש לי את הבלוג בוורדפרס,אבל אני מתבאס לכתוב שם,אין לי סיבה לתחושה הזאת ואני לא יכול להסביר למה לא להשתמש בבלוג שנמצא שם(בנתיים ניסיתי לפתוח את דף העריכה בוורדפרס ולא הצלחתי למצוא אותו והתייאשתי)

אבל אז עשיתי חיפוש גוגל על בלוגגר ומסתבר שב2012 פתחתי כאן בלוג,אין לי מושג למה עשיתי את זה,אבל לא כתבתי אף פוסט והעמוד סתם עמד בשיממונו.

אז בימים האחרונים יש לי "דודא"('רצון עז'בעברית תקנית) לחזור לכתוב ומכיון שלא הצלחתי בשום אופן לתפעל את הבלוג שלי בוורדפרס ולכתוב שם פוסט חדש,החלטתי להפעיל את נווה המדבר הצחיח הזה.

יש נסיונות של בלוגרים לגרום לערוץ 13להחזיר את ישרא לאוויר ולו בכדישאנשים יגבו את שאר חומרים שלא גיבו(אני לצערי וטיפשותי התעצלתי לגבות מאז סוף 2017 אז התרגש עלינו איום הסגירה הרציני הראשון שלאחריו ישרא המשיך לפעול עד לפני כחודש עת התאייד מהאוויר והיום נשלח לערוץ 13 מכתב מעורך דין לפני תביעה בדרישה להחזיר את הערוץ לאוויר,לא יודע כמה זה יעזור ,אבל יפה שמנסים.

בשביל פוסט ראשון בעידן החדש שלי ,זה מספיק.

בעוד 12 יום הייתי אמור לציין בלוגולדת 16 בישרא.

כנראה שאתארח בפוסט חגיגי אצל אמפי,עוד אעדכן.

אני סיימתי, תהיו טובים.

האמת שכשאני כותב את הפוסט, אין לי בכלל מושג אם מישהו יקרא כאן, כי אם אני שכחתי מקיומו של הבלוג,למה שאחרים ידעו על קיומו.

מה חדש אצלי אתם שואלים,לא הרבה,כולם בסדר,עובדים לומדים,חיים.

החלפתי פלאפון לגלאקסי a 50

הקבוצה הבוגרת של קטמון כשלה בניסיון שלה לעלות לליגת העל והאכזבה מן הסתם גדולה ונידרש לחשבון נפש.

אבל קבוצת הנוער של המועדון שאותה אני מלווה באדיקות בשנים אחרונות,הגיעה לשלב שנשארו 2 משחקים שבאחד מהם אנחנו צריכים לנצח ובשני לא להפסיד ואז נעלה לליגת העל.

ההתרגשות סביב 2 המשחקים האלה גדולה.

ראשון בין השניים יתקיים בשבת הקרובה והשני ביום רביעי שאחריו

אם נצליח לעשות זה יהיה מדהים בכל קנה מידה.