טוב,אז ככה

כתבתי פוסט אחד החודש הזה שהולך ומסתיים לו,הכי מעט פוסטים בחודש ever.
לא מרגיש לי בית בפלטפורמה הזאת,אני צריך סוג של אדרנלין שיפעפע לי בבטן כדי לכתוב,
ההתרגשות הזאת ללחוץ על שם האתר,לחכות שיפתח ,להכנס לדף העריכה ולכתוב ואחכ לחכות לתגובות,את כל זה אין לי כאן (כלומר תגובות יש אבל ההתרגשות והפיעפוע לא קיימים)
עד עכשיו שכנעתי את עצמי לכתוב ,במחשבה שאני צריך לתת לפלטפורמה זמן,להתרגל אליה ועוד כהנה וכהנה סיבות לכתוב שאני פחות ופחות מוצא בתוך עצמי.
ובכן לא עוד.
אני לא סוגר את הבלוג הזה אבל אני אמעיט לכתוב כאן.
שמתי לב שאת מה שיש לי לומר אני כותב בדף הפייסבוק שלי ואני מודע לגמרי ליתרונות ולחסרונות שלו.
מכיון שאת יומן הרשת שלי בישרא,כתבתי בשמי המלא וחיי היו פרוסים בבלוג לכל עבר,אני לא צריך להיות אנונימי בפייסבוק למרות שאין לי עניין לכתוב בפייסבוק כבל עם ועולם על הכל, כמו שכתבתי בישרא וזה החסרון לעומת הבלוג,
אבל פוסטים מהירים,קצרים עם אמירה או בלי, אני כותב שם ומכיון שיש לי די הרבה חברים בפייסבוק אני נהנה מהרבה תגובות.
ישרא החדש מחמם מנועים מתחת לפני השטח,אין עדיין תאריך לעליה שלו לאוויר,אבל זה יקרה.
אין לי ציפיות גדולות ואין לי ביקורת על האיטיות או על ההתנהלות של צוות ההצלה,בסוף צריך לזכור שהאתר עמד להסגר לולא 2 אנשים שהחליטו ויהי מה לגרום לרשת 13 לוותר על ישרא ולקבל בחינם את התכנים והם כמו קודמיהם שנלחמו להשארת ישרא פתוח,נלחמו והתעקשו וכנגד כל הסיכויים הצליחו.
אני פחות מתעסק איך ישרא יראה בעתיד ואם הוא יהיה נוח לכתיבה כמו המנוח והאם ידרשו תרומות כאלה ואחרות להחזקתו באוויר בהתחלה,זה ממש לא מעניין אותי.
אני אבדוק כל פעימה שמנהלי ישרא החדשים יעלו לאוויר ואקבל החלטות בזמן אמת.
זה הכל.
בשבועיים וחצי הראשונים של דצמבר הייתי עסוק בריצות וסידורים בעניני הפנסייה  בבד בבד עם הכנסה למוסך של האוטו כדי להעביר אותו טיפול ולקחת אותו לטסט,גם את זה סיימתי.
באיזשהו יום נסעתי עם זוגתי לבית התותחן בזכרון יעקב כדי לדלות חומר כתוב על הפעילות של הגדוד שלי,גדוד התותחנים 403 במלחמת יום כיפור,
לא מצאתי חומר חדש אבל גיליתי את התותח שבכמותו נלחמתי ,מוצב בין שאר התותחיםבגן שבבית התותחן ומאוד התרגשתי
כמובן הצטלמתי לידו וצילמתי אותו,חגיגה גדולה

אחכ נסענו למסעדה ערבית חדשה שנפתחה בכפר תבור,מסחה שמה של השף דוחול ספדי,מה אגיד לכם,"לא נפלתי בריצפה"

את שאר השבועיים הנותרים ביליתי במנוחה,בקריאה ובבישול.

עוד לא קיבלתי תשובה בקשר לעבודה החדשה,אני מקווה שאקבל בחודש הבא,בנתיים ב15 בינואר אורגנה לנו סדנת פרישה במלון כפר המכבייה,

ב16 אנחנו נוסעים לסוף שבוע באילת וחוץ מזה החיים די דבש.

אני סיימתי,תיהיו טובים

סאגה שלא נגמרת

כידוע יצאתי לפנסייה,את ימיי בחודש הראשון אני ממלא בקריאה אינטנסיבית,במנוחה,אינטנסיבית לא פחות ובנסיונות בישול חדשים.
בד בבד עם אלה,אני מנסה לבדוק איפה יש לי כספים,מה שייך לקופות הגמל,מה לקרן השתלמות ועוד כהנה וכהנה כספים שמגיעים לי.
מצאתי את קרן ההשתלמות ואת קופות הגמל,אני יודע כמה קצבת פנסיה אקבל לחודש ואפילו הגדלתי לעשות ובררתי על הדרך מתי נפתחת קרן ההשתלמות של זוגתי וכמה כסף יש בה ועוד כהנה וכהנה חסכונות מביטוחים כאלה ואחרים.
רק מה,יש מקום אחד שלא הצלחתי למצוא את הכסף שאמור להיות בו.
הסיפור מתחיל ביוני האחרון עת בזה אחר זה ועד העובדים שלנו ביקש הצעות מחיר מקרנות פנסיה קופות גמל והשתלמות כדי להוריד דמי ניהול כדי שלעובדים בסופו של דבר יהיה רווח גדול יותר.
הם קיבלו הצעות מהצעות שונות והחליטו על קופת גמל וקרן השתלמות אחת שלדעתם יעשו את העבודה הכי טוב.
היה לחץ גדול מצד הועד על העובדים להעביר את הכספים לקופות שנבחרו ומכיון שכל העובדים תלויים בצורה כזאת ואחרת בועד,רובם העבירו,גם אני.
אבל אני העברתי בתחושה לא טובה,
אני מזכיר, אנחנו בחודש יוני,חצי שנה לפני שאני פורש לגמלאות ולמה לי להתחיל לסבך מצב פשוט?
אבל הלחץ הכריע והעברתי.
עכשיו אני מגלה שמורידים לי כסף לקופה עלומה במנורה מבטחים וכשאני מנסה לברר כמה כסף יש שם גם הקופה הותיקה וגם זו החדשה אומרים שאין לי כסף שם.
השתגעתי,לא זכרתי מאיפה העברתי את הכסף למנורה מבטחים ואיפה הכסף,אבל מהסתכלות בתלוש השכר כתוב שחור על גבי לבן שיורד לי כסף לטובת מנורה.
ראשת מחלקת כח האדם של דאר ישראל שלחה לי בתחילת השבוע מייל בו היא מבקשת שאשלח לה דוח יתרות שנקרא פיצויים 2.33 עבור טופס 161 של מס הכנסה ואני לא יודע איפה הכסף.
אתמול כל הבוקר הייתי בטלפון עם מנורה מבטחים הותיקה וזו החדשה כדי לברר איפה הכסף ונאדה,אין.
היום שינסתי מותניים ונסעתי למקום העבודה שהיה שלי,עליתי לקומה 8 מחלקת כח האדם ואמרתי חברים,יש כאן כסף במנורה ואני לא מוצא אותו,אני צריך עזרה.
לדעתי הם קצת נבהלו וכל המחלקה התגייסה לעזור,
אחרי שעה קיבלתי טלפון שהכסף אמור להמצא בעמ"י שהיא קרן ההשתלמות וגמל של ארגון עובדי המדינה שמסתבר שמנוהלת בביטוח מגדל בכלל.
צלצלתי לעמי,ביקשתי שישלחו לי דו"ח יתרות עם דוח ספציפי של פיצויים 2.33 כדי שאוכל למלא את הטופס העלום שמספרו 161 לטובת מס הכנסה.
בעמי אמרו שישלחו.
איך הגיע כסך מביטוח מנורה מבטחים לעמי? אין לי מושג,למה במנורה מבטחים אף אחד לא יודע שהכסף הועבר לעמי? גם לזה אין לי מושג.
אני מקווה ראשית כל שהכסף אכן שם ואז יגיע סוף לחיפושים  ואני מקווה שמישהו יתן לי תשובות על השאלות האלה,למרות שאם הכסף ימצא,כבר פחות מעניין אותי איך הגיע לאן שהגיע ולמה.
במהלך הבוקר אקבל עידכון במייל.
אעדכן.
אני סיימתי,תיהיו טובים

קלישאת' היום הראשון בשארית חיי'

אז זהו,היום יום ראשון ה1 לדצמבר וזה היום הראשון שלא כיוונתי שעון מעורר.
ביום חמישי שהיה היום האחרון שלי בעבודה הוצפתי אהבה חיבוקים וברכות מכל עבר,באמת
אבל מי שהגדיל לעשות היה צוות המדייה של הפועל קטמון ירושלים שהעלה במחצית המשחק ביום שישי אחר הצהריים,לעיני אלפי צופים את המודעה הבאה על הלוח האלקטרוני באיצטדיון

ולזה צרפו את הכיתוב הבא:

טל חרובי היקר!

קהילת הפועל קטמון ירושלים מברכת אותך לרגל היציאה לגמלאות, מאחלים לך רק בריאות ושמחה, תהנה בפנסיה.

תגידו,מי צריך יותר מזה?

מחר,מסיבת הפרידה מהחברים בעבודה,על זה ועוד בפוסט אחר.

אני סיימתי,תיהיו טובים

אין כותרת,תתקדמו..

כאמור נסענו בשבת למשכן האומנויות בקיבוץ עין חרוד(מאוחד אם לדייק) להופעה משירי רחל שפירא בביצוע של אנסבל של זמרים צעירים ולא מוכרים.
ההופעה הייתה באודיטוריום שמעל משכן האומנויות,זהו אולם לא גדול,שהתמלא עד אפס מקום.
שפירא סיפרה על תהליכי כתיבת השירים וחבורת הזמר שרה משיריה.
היה מענג,באמת.
הגיל הממוצע של הקהל היה לדעתי מעל 70,אנחנו ממש הורדנו את ממוצע הגילאים:-)
הייתה הופעה נעימה בת כשעה וחצי ואחריה נסענו למסעדת רוטנברג על יד קיבוץ גשר ממש על גבול ירדן.
הבחירה במסעדה הזאת הייתה טעות מאוד גדולה !
קולוסאלית אפשר לומר,מכל הבחינות.
ראשית מיקומה,דרומית מזרחית לעין חרוד כשאנחנו צריכים לחזור את אותה הדרך בחזרה אחרי הארוחה,במקום פשוט לבחור במסעדה בין עין חרוד לנתניה נגיד.
כאילו למה לנסוע דרומה ומזרחה ואחכ לחזור בחזרה כל הדרך? איזה הגיון יש בזה.
הלאה,גיסי טבעוני,אחותי הייתה אחראית על בחירת המסעדה וכנראה לא בררה איזה אוכל יש שם כי מנות טבעוניות לא היו.
נלך הלאה,כשאני מגיע למסעדה אני רוצה לאכול כדי לשבוע.
לא מעניין אותי הצילחות של המנות או נראות האוכל,אני לא מגיע למסעדה כדי לצלם את המנה באינסטגרם,אני עושה את זה לפעמים אבל כקוריוז, לא כתחליף להנאה שלי ממה שאני אוכל.
כל מה שאמרתי עד עכשיו זו הקדמה למה שקרה כשהצצנו בתפריט ואחכ כשהגיעו המנות.
לגיסי ולזוגתי לא היה מה לאכול,הם הזמינו מנה צמחונית ותחזיקו חזק לכל אחד מהם הגיעה צלחת עם 3,4 תירס גמדי ועוד כמה ירקות שהתקשתי לזהות, עם מריחה בלתי נמנעת של רוטב כלשהו בצבע כתום או ירוק בשביל הניראות.
אני נאלצתי להזמין קלמארי סגול על רוטב כלשהו בצבע כתום שנמרח כמניפה על הצלחת,כי כל המנות האחרות היו צמחוניות או מנות של בשרים קרים שלדעתי תומחרו במחיר שערורייתי
ואלה היו מנות ראשונות,המנות העיקריות מתומחרות במחירים יותר שערורייתיים וכל מנה שיש להם שאתה צריך לו תרגום מהמלצרית
בקיצור הרגשתי שאני במחזה יומרני,פלצני שאני לא מקבל שום תמורה עבור השתתפותי.
אין צורך לומר שלא אכלנו מנות עיקריות ויצאנו משם רעבים כמו שנכנסנו.
רעבים נסענו הבייתה וזה הרגיז למרות שפועה (עוד לא יודע איך עושים קישור כאן) הזהירה אותי.
לא צריך כמובן לומר שאני לשם לא אגיע שוב.
התחיל השבוע האחרון בשארית חיי,דרמטי ככל שזה נשמע
ואני מתכוון לעבור אותו בכייף
מחר אחר הצהריים אנחנו הולכים למסג' זוגי שהילדים קנו לי מתנה ליום ההולדת,ממש זקוק לזה .
נקווה לא להתאכזב.
אני סיימתי

התגעגעתי אז באתי

ישרא במתכונתו הנוכחית נסגר סופית,יש עדיין לכמה אנשים יכולת להכנס,לישרא,להגיב ולכתוב פוסטים,אני לא חושב כמו ידידי קנקן התה שאמר שרשת 13 לא יודעת אפילו לסגור את ישרא,כנראה שזה תהליך שעומד להסתיים בקרוב מאוד ואז אף אחד לא יוכל להכנס וכשכותבים את הכתובת של ישרא כולם יקבלו את הדף הראשי של רשת 13.
רוצה לעשות קצת סדר בתהלך הסגירה וההקמה מחדש:
כשרשת 13 הודיעה בפעם הראשונה שהיא עומדת לסגור את ישרא כבר לפני שנה,קם בחור ששמו מתן אליהו והחליט לקחת יוזמה משלו,בדיוק כמו שקנקן התה ואני  יחד עם הדר ועם גל אמיר ועוד כמה חבריםהחלטנו ב2014 שישרא לא יסגר ואחכ אני לבד ב2015 יחד עם מריאט ואילנה השארנו את ישרא באוויר עם המון התנגדויות מבית על המהלך(ב2 ההזדמנויות).
לא יודע מה יש לאנשים להתנגד כל כך למהלך שעל פניו הוא מהלך מבורך כשבעיקר הם לא נדרשים לעשות שום דבר אם הם לא רוצים בכך.
גם כאן במהלך של מתן וג'ואנה כשאני תומך מבחוץ קמה התנגדות עזה למהלך.
מתן אליהו הוא לא איש חביב,הוא לא נחמד אבל זה בכלל לא רלוונטי למהלך.
כשאתה עושה מהלך שמשנה מבחינת אנשים סדרי עולם,אתה חייב להסתכל רק על המטרה,נכון שיותר אנשים יתחברו אליך אם האישיות שלך חביבה,אם אתה איש של אנשים,אם תכיל את כל ההצעות שמציעים לך,אבל זה יאריך את הדרך.
אז מתן ראה את המטרה מול עיניו וביחד עם ג'ואנה שהיא "השוטרת הטובה" מבין שניהם החלו לעבוד ברצינות,הם יצרו קשר עם אנשי המדייה של ערוץ 13,שלא ספרו אותם בהתחלה ולא ששו לשתף פעולה ולקח המון זמן(כמה חודשים טובים לקבוע פגישה)
אחכ גייסו את יריב חבוט מייסד ויוצר ישרא שלא מרבה לסייע וגם עורך דין שהתנדב לעבוד בחינם וכיוון אותם למה צריך לעשות כדי שבאופן חוקי יוכלו לקבל את הנתונים והתכנים של ישרא כמו שהובטחו לנו על ידי אנשי נענע כבר ב2014.
הוציאו כסף מכיסם כדי לרשום עמותה באופן חוקי ברשם העמותות,גייסו אנשים ,בעלי מקצוע בתחומים רלוונטים בהתנדבות והתקדמו לאט בעיקר כי רשת 13 לא שיתפה פעולה.
כשרשת 13 אמרה שהאתר ירד ב1 לנובמבר,מתן וג'ואנה כבר היו עם אנשי המדיה של הערוץ במשא ומתן מתקדם ביחד עם עורך הדין.
אז האתר לא ירד מהאוויר ב1 לנובמבר אבל היה ברור שזה הסוף.
מתן וגואנה קיבלו פיזית את החומרים מרשת 13 וגם אז נשמעה ביקורת על המהלכים שלהם.
עכשיו נותר להמתין בסבלנות לבנייה מחדש של הפלטפורמה עם הבטחה שכל הבלוגים מישרא יהיו זמינים באתר החדש,אל תשאלו אותי איך עושים את זה טכנית כי אני לא יודע.
זה לא משנה גם אם מתן הכריז על עצמו שהוא הבעלים החוקי של ישרא החדש או המנהל שלו,זה בכלל לא רלוונטי או חשוב בעיני.
אני מניח שאלה חוקי העמותה,לקבוע מי המנהל של העמותה,מי בועד המנהל שלה וכו',זו פרוצדורה רגילה לגמרי ואף אחד ודאי מי שלא חבר בעמותה יכול לערער על העובדה שמתן הוא בעלים או מנהל של ישרא החדש.
אני מניח שיגיע הרגע ויוכרז על גיוס כספים כדי לתמוך בהקמת הפלטפורמה או אז הם יצטרכו לחשוף קצת יותר פרטים ואז גם נדע יותר על המטרות על הניהול ועל איך תראה הפלטפורמה כדי שנחליט אם לתרום לא.
עד אז לאף אחד אין זכות מוסרית לבקר את היוזמה ולא את האנשים שחודשים ארוכים נתנו מזמנם על חשבון דברים אחרים והצליחו בסוף לקבל בחינם את החומרים.
בלי קשר
מחר אני נוסע למוזיאון עין חרוד,אחותי חשבה שבגלל שאהבתי את השיר של רחל שפירא ששורה מהשיר נמצאת בכותרת הבלוג שלי,אשמח לשמוע הרצאה שכוללת שירים משיריה.
מכיון שזו מתנת יום ההולדת ממנה אלי וזה בסך הכל ארוע של שעה וחצי,הסכמתי
אין לי חשק לנסוע בשבת עד עין חרוד לשמוע הרצאה בגלל שאהבתי שיר שלה
אבל בסדר,קצת תרבות לא תזיק והפיצוי הוא לאכול אחכ צהריים במסעדת רוטנברג למרות מה שפועה היקרה כתבה לי על המקום.
נותר שבוע אחד של עבודה עד הפנסייה,למעשה 5 ימים.
המחליפה שלי כבר עובדת במלא המרץ ואני רק משגיח
אבל כולם מקוננים על עזיבתי כאילו אני אעלם להם לעד ולא היא.
באשר לעבודה החדשה,יש קצת בעיות,מחלקת ארגון ומשאבי אנוש של דאר ישראל דורשת צינון של 3 חודשים בין סיום העבודה כעובד דאר מן המניין ותחילת העבודה כעובד קבלן,זה לא הגיוני כי אני לא תופס תקן של עובד אבל זה החוק.
אנחנו ממתינים לתשובה סופית ואם ידרשו 3 חודשי צינון נערב את יו"ר ועד העובדים שרק הוא יכול להביא להחלטה אחרת שתקצר את הצינון לחודש.
אני סיימתי,תיהיו טובים

איזה משפטי תוכחה נאמרו לכם על ידי הורים סבים וסבתות בילדותכם?

אתם בטח זוכרים משפטים כמו "אם לא תאכל יבוא שוטר"
או תאכל תאכל,בהודו/ אפריקה יש ילדים רעבים שהיו שמחים לאוכל כזה.
יש אמירות שאופייניות לעדות כאלה ואחרות שיחודיות להם.
אז בואו נשחק משחק וננסה להזכר באמירות שהיום לא באמת אומרים אותן.
אז אצלנו במשפחה הפרטית אוכל לא היה ממש "אישו"
אמא שלי לא הייתה בשלנית ואבא שלי אכל כדי להיות שבע בעיקר,אני לא זוכר הערות מיוחדות בקשר לאוכל,אולי ההורים קצת ניג'סו שנאכל הכל כדי שאוכל לא יזרק.
דברים אחרים היו חשובים להם יותר כמו לא יורדים למטה בין 2 ל4 המפורסם וזה חוק שאי אפשר לעבור עליו !
הרחוב היה ריק לגמרי בשעות האלה וגם אם היית מצליח בפלאי פלאות לרדת למטה,לא היה עם מי לשחק כי כולם היו בבתים.
נוסף לזה היה גם צריך לשמור על שקט מוחלט בבית כי אבא ישן צהריים ולא פעם ולא פעמיים כשאבא לא היה מצליח להרדם כי שיחקנו עם כדור במסדרון היה שואג עלינו וכשזה לא היה עוזר היה מחטיף,פשוטו כמשמעו.
לכן מן הסתם השתדלנו לא להרעיש.
רב משפטי התוכחה שהיו נאמרים לי כילד היו סביב הלימודים כמובן
וזה היה די מגוון ,מ"כלום לא יצא ממך" ועד "עד מתי תמשיך לעבוד עלינו"? אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל כילד שלא היה תלמיד טוב אני זוכר שהיה להוריי כר נרחב של טענות לאי ההצלחה שלי בלימודים שהלכו והתעצמו בתיכון כי אז גם תפסתי אומץ והייתי בורח מבית הספר,או אם לדייק יוצא מפרצה בגדר לפני תחילת הלימודים וחוזר הבייתה בצהריים כאילו כלום ואת כל זה הם גילו באסיפות הורים לפני סיום השליש וקבלת התעודות והיה לי בבית "שישו ושימחו"
אמא שלי כמו שלא הייתה בשלנית גדולה גם לא הייתה היסטרית בעניני נקיון הבית,אני לא זוכר שהיא הייתה נכנסת ללחץ לפני חגים בקטע של נקיון כמו נשים אחרות,היא פשוט עשתה את המינימום הנדרש אולי כי בתרבות הזאת היא גדלה ולכן לא היו אמירות יוצאות דופן על העובדה שהיא הורגת את עצמה בנקיון ואנחנו הילדים כפויי טובה.
גרנו בשכונה עם המון ילדים,בכלל לא ידענו מה המוצא של כל אחד ,רק אם ההורים דיברו עם ילדיהם בשפה שהיא לא עברית  כמו הוריו של יוחנן למשל, מי מהם בתורו היה יוצא למרפסת כשהערב ירד וקראו לו בפולנית מדוברת לעלות הבייתה,מכיון שבאופן אוטומטי יוחנן היה עונה ב"נייחצ'ה" ונשאר איתנו הבנתי שנייחצ'ה בפולינית זה לא רוצה.בהקשר זה נאמר לנו הרבה בעיקר שרצינו לשחק למטה,תעלה כבר הבייתה,אתה לא רוצה להיות ילד רחוב!
ולא רצינו אז עלינו
גרתי באותו רחוב  11 שנה,הלכתי לבית ספר בית הכרם,שיחקנו בכל משחקי הילדות שאתם יכולים לעלות על הדעת,התאהבתי,נשבר לי הלב ואז ב1969 עברנו לבית אחר בבית הכרם.
ואז גם הסתיימה תקופת הילדות.
אני סיימתי,תיהיו טובים

וגם בישראבלוג

50 שנה לאחת היצירות הגדולות מכולן

50 שנה ליצירה האלמותית
In the court of the krimzon king

תהנו!

"שנה טובה טייס אמיץ רוכב במרום שמיים,ורוב שלום מלח עברי,עושה דרכו במים"

(מומלץ לקרוא בקול גדול ובליווי תנועות ידיים בהתאם..)
אז הנה מגיעה לה שנה חדשה והולכת  זו המסתיימת
אני רוצה לאחל לכם,חברותיי היקרות,חבריי היקרים,קוראים ותיקים וחדשים,קוראים מזדמנים וכאלה ללא שם
כאלה שרוכבים בסופה,חולפים ביעף,כאלה שהולכים ולא שבים וכאלה שממהרים למחוז חפצם
שנה טובה טובה
טובה יותר מזו ההולכת
שימי הדימדומים של השליט העליון יתמו מהארץ סוף כל סוף,שמשפחתו הרשעה,אישתו הכוניפה,בנו הדביל
יעברו ממשכנם המתפרק למחוזות אחרים ושנפסיק לשמוע עליהם.
אנחנו מארחים השנה,את אחותי גיסי ובתם ודודה ש. שלנו
העדפתי לארח מאשר לנסוע ולהתקע בפקקים על כביש 4 בואכה צומת דרור.
כבר רכשנו מצרכי מזון לחג וגם הגדלנו לעשות ונסענו לקנות סלטים כאלה ואחרים שיקשטו את שולחן החג.
אני כמובן לוקח חלק בבישולים אבל זאת לדעת גיסי ואחייניתי הם טבעונים מיד ראשונה מה שנקרא,
ולכן אחותי וזוגתי שאותה אני מגדיר צמחוטבעונית יתעסקו בגזרת הבישול הזאת בעצמן
לעצמי אני מאחל בריאות וכמובן גם למשפחתי היקרה
בעוד חודשיים ויומיים אני פורש לגמלאות
התרגלתי לעובדה הזאת ואני מחכה לסיום  עבודתי.
דווקא בשנה הזאת אני עובד קשה מידי וקם מוקדם מידי לעמל יומי (02:25 בלילה ) וכוחי די תש.
אין לי כרגע תוכניות מוגדרות לפרישה,מלבד העובדה שמדצמבר עד מאי אעשה חפיפה עם מנהל קבוצת הנוער של הפועל קטמון ירושלים בשבתות,ובעונה הבאה  אחליף אותו כמנהל הקבוצה ואז גם אקבל שכר מהקבוצה.
השיר הזה שהבאתי 2 שורות ממילותיו בכותרת,נכתב על ידי לוין קיפניס והולחן על ידי נחום נרדי
הנה מויקיפדיה על השיר וכותביו,זה מרתק
ואני אוסיף שהמציאות כל כך השתנתה שלא רק שכבר לא כותבים שירים  כאלה,המציאות בה אנחנו  מעריצים טייסים או שיש לנו בכלל חובלים השתנתה ,אין כבר דוד גיבור ששומר(למרות שהילדים בני ה18 של כולנו שמשרתים את שרות החובה בלהגן על המדינה המסוכסכת שלנו עושים את מלאכתם נאמנה ושרק כולם יחזרו הבייתה בשלום) ואין כבר נוטרים ולצערנו אנשי העמל והכפיים הם בעיקר עובדים זרים,פועלים פלסטינים ומהגרי עבודה.
לסיום וברוח החג הממשמש ובא אני רוצה לעלות לכאן שיר.
ליוסי בנאי זכר צדיק לברכה,היה שיר שנקרא 'תחת עץ האהבה'
במסגרת החידוש שעושה בנו יובל לשיריו של אביו,הוא חבר לזמרת ששמה פלורה ושר את השיר הנהדר הזה.
אני מאחל לכם ולמשפחותיכם שנה שכולה דבש עם כל מה שאתם מאחלים לעצמכם.
טוב כמובן שהאתר הזה לא מוכן להיות פשוט ולא מאפשר לי לעלות את השיר,חבל.
העתקתי את הפוסט לבלוג שלי בישרא והוספתי כהנה וכהנה ברכות פוליטיות שלא כתבתי לצערי כאן.מוזמנים לקרוא אם בא לכם.
אני סיימתי,תיהיו טובים

טוב החלטתי לעלות לכאן 4 פוסטים שכתבתי באוגוסט בישרא לכאן אני מקווה שזה יעלה כמו שראיתי בתצוגה המוקדמת אם לא,תעירו לי,זה פוסט מה9.8 תודה כל השבוע רציתי לכתוב כמו שאני לא מצליח לקרוא ספרים שנמצאים אצלי ולא קראתי (קנאתי באמפי שקוראת ברציפות ולא נכנעת לגאג'טים שמאיימים על קיומנו הנפשי:-) ככה זה בקשר לכתיבה אני צריך למצוא זמן או להחליט שעכשיו אין הסחות דעת מבחינתי ואני כותב ולא הצלחתי להביא את עצמי לרגע שיאפשר לי לכתוב. אז הנה שישי בבוקר,כולם עדיין ישנים (גם הסמרטפון..) וכמו בימים טובים אני עם כוס קפה והמחשב הנייד. אתמול היה תאריך יום ההולדת של בני הצעיר,21 לא חגגנו התוכנית הייתה שיגיע מהצבא ונתכנס אחר הצהריים לעוגה וקפה עם הדלקת נרות ומפגן אהבה לילד אבל השעות נקפו והילד לא הגיע. בגלל הרצח הנורא בשטחים,חל עוצר יציאות בצבא וכשראינו שהוא לא יגיע,כל אחד התפזר לעיסוקיו. אני לא סתם מציין את העובדה שלילד הצעיר הייתה יום הולדת פעם היו מצלצלים לברך באופן אישי את מי שחוגג יום הולדת היום אמצעי התקשור כאמור רבים ומגוונים והוא הושפע בים של ברכות ואהבה זה לא מובן מאליו הכי ריגשו אותי הברכות מהאחים שלו. הילד הוא בחור פתוח ,חם,מחבק מלא אהבה וזה בלי לציין את העובדה שהוא חתיך אש וצייר מופלא יחסיו עם אחיו,מצויינים וזה עושה אותנו מאושרים,דווקא היחסים בין הגדולה לבן האמצעי שנולד שנה וחמישה חודשים אחריה שלכאורה היה צריך להיות קשר חם ופתוח בגלל הקירבה מבחינת הגיל,הוא קשר שרק עכשיו (היא אוטוטו 26 והוא חגג לא מזמן 24) הולך ומתפתח והצעיר מגשר לכאורה בין הגדולה לאמצעי. באחת משיחות החולין לפני כמה חודשים אמרה הגדולה שכמשפחה הפסקנו לעשות דברים ביחד וזה חסר לה. אמא שלה ואני קפצנו על המציאה מעבר לעובדה שאנחנו נפגשים בערב שבת לארוחת ערב משפחתית שעליה אנחנו שומרים מכל משמר,באמת הפסקנו לעשות דברים ביחד החיים אתם יודעים גרמו לזה שכל אחד בעיסוקיו ועם חבריו וחברותיו ומעבר להבנה שיום שישי בערב זה זמן משפחתי חשוב גם להם חשבנו שהרבה זמן לא יצאנו לחופש ביחד. אז בהתחלה חשבנו על אילת,אבל  גם אני לא אוהב את אילת,גם הנסיעה לאילת ארוכה ומייגעת וגם אילת יקרה מאוד,אז למה לטרוח התחלנו לבדוק באינטרנט  נסיעות למקומות קרובים,עד שעתיים טיסה ובסופו של דבר התבייתנו על כרתים ובכרתים התבייתנו על הרסוניוס ואז מצאנו מלון שמצא חן בעינינו והיו עליו המלצות טובות והטיסות מבחינת לוח הזמנים היו בסדר והזמנו אנחנו טסים ב10 בספטמבר ל5 ימים להרסוניוס כרתים,חוזרים ב15 לחודש,לוקחים חופש ב16,ב17 בחירות וב18 חוזרים לעבודה:-) ושמתי לב שאני מתרגש. פחות מהעובדה שאנחנו נוסעים לחו"ל והרבה יותר זה שאנחנו נוסעים ביחד! משהו שנהגנו לעשות כמעט כל שבוע שהם היו  קטנים וככל שבגרו הפסקנו ועכשיו לנסוע ביחד איתם ל5 ימים בחו"ל זו חוויה שאני ממש מחכה לה. אנחנו משלמים את כל ההוצאות של הנסיעה ואין לנו שום בעיה עם זה,שני הגדולים יקחו כסף לבזבוזים והצעיר שהוא חייל,עלינו מן הסתם. אגב הבן החייל,ילד יום ההולדת יצא בסוף מהבסיס שלו בדרום ב10 בלילה ילדה אחת הלכה לעיסוקיה בתחילת הערב,אני נסעתי למשחק של קטמון בראשון לציון (הפסדנו,קצת מבאס) הבן האמצעי חזר מהעבודה ונכנס לחדרו והתעסק בעיסוקיו עד שנרדם ורק אמא שלו הצדיקה ,הלכה למכולת,קנתה בלונים,עשתה עוג יום הולדת וישבה לחכות לבואו ב11 בלילה כשלא הגיע עדיין,נכנסתי לישון ונרדמתי  כמעט מייד ולא שמעתי את הכנסו של הבן החייל הבייתה ולכן מן הסתם גם לא יכולתי לברכו אישית. אני שמח שהוא בבית ואת חגיגת יום ההולדת ה21 שלו נחגוג מחר בערב ונאחל לו באהבה ובשמחה את כל הברכות שהוא מאחל לעצמו. יום שישי הגיע,אנחנו לא עושים ארוחת ערב מסודרת כי כל המשפחה מוזמנת לבתה של גיסתי שחוגגת לבתה יום הולדת ב4 אחר הצהריים,אצל אחיה שגר ביישוב נחמד בשרון הצפוני ואשתו בשלנית מהמעולות שאני מכיר ולכן החלטנו שכשנחזור משם לא נבשל ורק נזמין פיצה למי שיהיה כאן. ילד יום ההולדת נוסע בצהריים עם חבריו לחוף דור,הילדה הגדולה נסעה אתמול בערב למסיבת יום הולדת של חבר בחיפה ולכן נסתפק בפיצה וכאמור כשכולם יחזרו בשלום מעיסוקיהם ובילוייהם מחר אחר הצהריים,נציין את יום ההולדת של הצעיר. לסיום אני רוצה לעלות כאן שיר ששמעתי השבוע סבלימינל וליאור פרחי בגרסת היפ הופ מטריפה ויתרתי לעצמי בקשר למילים,ביאליק זה לא וסליחה על  הדמות המזעזעת של יוסי בובליל האלמותי.. אבל הקצב והלחן מדליקים ומתאים לבישולים ולנקיונות ההכרחיים בשישי בבוקר:-) אז קבלו אני סיימתי,תיהיו טובים

נכתב על ידי טליק , 9/8/2019 06:04

המכתב שלא נכתב לחבר לשעבר של בתי

שלום לך תולעת
רציתי כבר לכתוב לך לפני חודש,אבל חיכיתי קצת,בתקווה שמשהו ישתנה אצלך.
אבל מה שקרה אתמול בבוקר ומה שזוגתי ספרה לי היום בבוקר,שברו את כל שיאי העולב האפשריים!
אבל כמו בסיפור טוב,אולי נתחיל מהתחלה:
לפני קצת פחות משנה בתי הכירה אותך,בהתחלה לא ידענו הרבה ,רק שמנו לב שהיא נעדרת בלילות מהבית,היה קצת קשה לעקוב כי בזמנו היא עבדה במשמרות לילה,אבל אנחנו פתוחים איתה ותומכים והיא סיפרה שהיא הכירה בחור,אותך,א. נקרא לך.
שמחנו,מי לא ישמח שהילד שלו נכנס לקשר,בכל פעם ששאלנו היא סיפרה שנחמד לה,שהיא הכירה את ההורים שלך ואת האחים והאחיות שלך ואפילו השתתפה ביום הולדת של אחת האחיניות שלך ומעבר לעובדה שקינאתי בהוריך ,חשבנו שזה יפה וגם אמרנו כבדרך אגב,שנשמח להכיר אותך,אני זוכר את זה כי זה היה כ3 חודשים אחרי שהתחלתם לצאת.
היא אמרה ואת זה אני גם זוכר שלדעתה זה מוקדם מידי ושלא נלחץ עליה,זה יגיע.
עבר עוד קצת זמן ואני התחלתי לתהות בקול רם למה אתה לא מגיע אלינו,אתה לא רוצה לדעת איפה גדלה? איך נראה הבית שלה? החדר שלה? מי הורים והאחים שלה?
דבר בסיסי תולעת,לא נורא מסובך.
ואז היא באה ואמרה שאתה מתבייש ולעת הזאת לא תגיע אלינו.
אני התפוצצתי פעם ראשונה,מתבייש? מה יש לך להתבייש? מה נראה לך? שאנחנו אוכלי אדם?
תבוא כמו גבר לכוס קפה באמצע השבוע לשעה קלה.
לא הזמנו אותך לארוחת שבת ירחם השם,לא ביקשנו שתבוא לקידוש,כולה להכיר כמו אדם בוגר על כוס קפה באמצע השבוע.
לא באת.
אני לא מסוגל להבין את זה,לא הבנתי את זה אז וגם לא עכשיו ואומר לך את זה בצורה בוטה:
לשכב עם הבת שלי אתה לא מתבייש ,אבל לבוא לכאן אתה לא מסוגל? טפי
ככה עבר עוד זמן עד שהתחלנו להרגיש שבתנו לא כתמול שלשום,בשיחה עם אמא שלה הסתבר שאתם מבלים ביחד ושוכבים ביחד אבל אתם לא משוחחים על עצמכם ועל היחסים שלכם,לא יודע מה איתך תולעת ולא יודע למה לא עשית את זה,אני יודע שבתי שבדרך כלל בחורה פתוחה,דעתנית שאומרת כל מה שהיא מרגישה,העדיפה לא לפתוח מולך דברים שהפריעו לה כדי שלא תגיעו לפיצוץ כזה או אחר ביחסים.אותי זה הפתיע ,למרות שהבנתי מאיפה זה בא,היית אהבה ראשונה רצינית שלה,הקשרים הקודמים היו קצרים והסתיימו באכזבה והיא חששה  שיקרה משהו דומה למה שקרה בעבר.
עבר עוד קצת זמן ואז לקחת אותה לשיחה ואמרת לה את הקלישאה הגדולה מכולן,אמירה שאני חשבתי שבשנת 2019 כבר לא אומרים אותה,אבל אתה לטאה השתמשתה בה
אמרת "זה לא את זה אני ואני לא בנוי לקשר ולא רוצה שתפגעי אז בואי ניקח את הזמן שלנו יותר לאט".
שמע,אני מכיר גברים,חשבתי שהיום כבר לא מדברים ככה וגברים בגילך 24 הפסיקו לדבר בטרמינולוגיה המטומטמת הזאת
הקטע שהיא הבינה שאתה רוצה לעשות הפסקה,אבל יום אחרי כבר צלצלת אליה שהיא תבוא לישון אצלך ולאט לאט הענינים חזרו למסלול הרגיל שלהם מבחינת הקשר.
במאמר מוסגר אומר לך תולעת שאמא שלה הייתה ממונה על השיחות איתה ומזל שיש לה אמא חכמה ופתוחה שניסתה לומר לה כל מיני דברים ולתמוך ולהראות לה שאתה לא שווה את הסולייה של הנעל שלה גם אם אלה לא המילים שלה ,אלא שלי.
והייתה לנו ביקורת על הבחירות שעשתה,אבל כל זמן שאתה בחירה שלה, תמכנו בה.לא בך אגב.
אחרי עוד חודש או חודשיים היא הרגישה בעצמה שיש שינוי בגישה שלך ואז נעשתה שיחה שניה בה אמרת לה שאתה "רוצה לקחת הפסקה,לטובתה" אמרת.
אני מת על גברים שטובת האשה מול עיניהם,רק ששנינו יודעים תולעת, שזה חרתא בריבוע,רצית להכיר בחורות אחרות שזה בסדר,רק חבל שלא אמרת את מה שאתה מרגיש ואתה רוצה את טובתה? מממ גם זה חרתא,רק את טובתך אתה רוצה ואל תבלבל בביצים.
מהרגע שאמרת את זה עד אתמול,עבר חודש בו היא הייתה במצב רוח קשה,בכתה המון,התגעגעה,הכאב היה פיזי והמזל שלה שהיינו שם איתה ושחברות שלה התגייסו בכל הכח להיות איתה ולטפטף לה כמה אתה ילד מפגר בן 24 שאתה לא ראוי לה בכלל.
עד הלילה שבין חמישי לשישי.
היא סיפרה לנו שצלצלת אליה ב4 בבוקר אמרת לה שאתה שוכב על הריצפה בבית שלך ולא יכול לקום,היית שיכור .
בשביל מה התקשרת כלב בן כלבים עלוב ב4 בבוקר למישהי שאתה רוצה בטובתה ו"שחררת" אותה ,כי אתה רוצה להכיר בחורות אחרות? איפה הבחורות האלה? הבינו מהר מי אתה? איזה בחור עלוב אתה? למה לא התקשרת לאמא שלך שתבוא להרים אותך מהריצפה?
והכי גרוע יה שקרן מגעיל שכמוך,מסתבר שסיפרת לאמא שלך ולאחיות שלך ששאלו איפה הבת שלי ,אמרת להם שהיא החליטה להפסיק את הקשר.
פחדן עלוב שכמוך,שקרן מגעיל,לומר את האמת אתה לא מסוגל? להפיל קטע על הבת שלי? למרות שגם אמא שלך וגם האחיות שלך חשבו שזה מגיע לך ואפילו אתה אמרת לה שאתה מצטער שלא באת להכיר אותנו,זה הדבר היחידי שאני מאמין לך בכל הבבל"ת הזה שהאכלת את כולנו.
אז אחרי חודש שלא התראתם היא הלכה אליך,טוב שלא הלכה שצילצלת מהריצפה ב4 בבוקר,דבר ראשון ששאלת אותה איש טיפש שכמוך,איפה היא הייתה כל החודש ולמה ניתקה קשר.
תגיד איש הזוי וקטן שאתה,אתה אמיתי? אתה סיימת את הקשר,אתה לא רצית שהיא תמשיך לחמם את מיטתך,מה אתה,מפגר?
לשמחתי את זה בדיוק היא אמרה לך ואחרי שסיפרה לנו היא אמרה שהיא תצטרך לפגוש אותו שוב לפעם נוספת אז היא תגיד לו את כל מה שהיא חושבת עליו לעשות סגירה  אמיתית של הקשר,בעיקר בשבילה
אני מקווה בשבילה שהיא תעשה את זה,כי אתה אפס ואני כבר לא רוצה להכיר אותך.
תודה ושלום ואל תבוא לא לי ולא לבתי בחלום.

פוסט שבת,יום שישי בירושלים,תערוכת ציורים בגלריה אנה טיכו

אתמול נסענו לירושלים
המטרה העיקרית של הנסיעה הייתה הזמנה שקיבלנו לתערוכה והרצאה.
התערוכה תערוכה על ציורי פרחים וצמחים ונאמר לנו ששני ציורים של סבא שלי,סבא שמואל משתתפים בתערוכה.
סבא שמואל נפטר לפני 55 שנה.
כשהוא נפטר מעטים שמעו עליו ותמונותיו נמכרו מאוד בעצלתיים,סבא לא ידע לשווק את עצמו,כמובן שהתקופה הייתה אחרת והוא היה מוכר בחוג ציירים ואומנים לא גדול שחי בירושלים.
חשבנו שאם כבר אנחנו מגיעים לירושלים נשלב גם הליכה לעיר העתיקה,לאכול אוכל טוב,הקטע הזה ירד מהר מעל הפרק כי חלק מהאנשים במשפחה חששו להכנס לעיר העתיקה ובמקום זאת הוחלט שכשאנחנו מסיימים את התערוכה וההרצאה,ניסע לשוק מחנה יודה ונאכל ברחמו
גלריה אנה טיכו נמצאת במרכז העיר ברחוב מקביל לרח יפו,חניה קשה למצוא,אבל בסוף גילינו חניון ונכנסנו.
זאת לדעת בשנות ה60 הייתי חבר בתנועת נוער התנועה המאוחדת וקן מרכז של התנועה היה בבית טיכו

דר טיכו צריך לומר היה רופא עיניים ,למעשה רופא העיניים היחיד בירושלים ואשתו אנה הייתה אמנית
כשהגענו גילינו שלא מדובר ב2 תמונות,מדובר  על 3 קירות בגלריה.
סבא שמואל צייר ארץ ישראל,ציורי הצמחים והפרחים שלו עיטרו את אנציקלופדיית הצמחים והפרחים הראשונה שנקראה "אוצר צמחי ארץ ישראל" שיזמו אפרים וחנה הראובני.
לכן טבעי שציוריו נבחרו להיות מוצגים בתערוכה.
אוצרת התערוכה ומנהלת בית טיכו מאוד התרגשו מהעובדה ש5 מתוך 6 נכדים של שמואל חרובי הגיעו לתערוכה ולהרצאה על התפתחות הציור של צמחי ארץ ישראל
ואנחנו התמלאנו גאווה גדולה לשמוע את כל הסופרלטיבים שהשפיעו עליו.
בזמן אמת לא הבנתי איזה צייר ענק הוא היה,הייתי ילד כמובן ולא היו לי כלים להבין
רק אחרי שנפטר הבנתי.
אני מביא כמה ציורים שצילמתי אתמול בגלריה
אני מקווה שתצליחו לראות את הדיוק הרב בפרטים קטנים,רב הציורים נעשו בצבעי מים על נייר יש גם ציורים עם צבעי שמן על בד,לסבא לא היה תמיד אמצעים כלכליים לרכוש בד או צבעים לציור

זו תמונה של רקפות שהתערוכה עצמה קרויה ככה

זו תמונה של כלנית שנדמה שעומדת קצת מבויישת מול שפעת הרקפות מעליה

זו מרווה ירושלמית,בגלריה הציבו זכוכית מגדלת ליד הציור כדי שמי שרוצה יוכל לראות את המזיקים שמסתתרים בתוך הצמח וצוירו על ידי סבא,אני לא ידעתי את הפרט הזה אגב

לצערי לא זוכר מה מצוייר כאן וגם מצטער על איכות הצילום

אלה עבודות של סבא שלא הכרתי,סגנון הציור והנושא הוא אחר,לא בטוח שקשור לצמחי ארץ ישראל.
אחכ חלק מאיתנו פנה לשוק מחנה יהודה,תשמעו,המון שנים כאמור אני לא גר בירושלים ולא הייתי בימי שישי בצהריים בעיר,ההגעה לשוק ממרכז העיר שבקו אווירי זה די קרוב לקחה כחצי שעה בפקקים בלתי נסבלים ואחכ עוד חצי שעה של חיפוש חניה ואחכ הליכה בחפירות של עבודות בסימטאות של השוק ועד שהגענו לשוק ,זה היה מפוצץ אנשים וכך גם רחמו,המזל שאחותי שהגיעה לפנינו  עמדה בתור הארוך והלא ניגמר וחילצה משם כמה מנות חומוס וצלחת ממולאים ונאלצתי להסתפק בזאת גם אם רציתי לאכול דברים אחרים,מעולם לא ראיתי את ירושלים כל כך מפוצצת באנשים וספק אם אגיע שוב ביום שישי
הגענו חסרי נשימה הבייתה ועוד נאלצנו לבשל לארוחת ערב
אני סיימתי,תיהיו טובים

ישראבלוג לא יסגר הלילה

צוות ההצלה של ישרא,קיבל הודעה מאחראי הדיגיטל של ערוץ 13 שישרא לא יסגר הלילה.
לא ברור עדיין מה זה אומר ,אבל מי שלא גיבה עדיין מוזמן לעשות זאת

הפתעות

אתמול הייתה לי פגישה עם המנהל המקצועי של קבוצת הנוער של קטמון
בשיחת הטלפון שקדמה לפגישה קבענו לשוחח על אפשרויות התעסוקה במועדון
ומכיון שנותרו לי עוד כ6 חודשי עבודה  לא חשבתי שנדבר על משהו קונקרטי.
אחרי הסמול טוק הרגיל,המנהל המקצועי שאל אותי מה הייתי רוצה לעשות בקטמון ואני אמרתי פתוח לגמרי שהייתי שמח
להשתלב בעבודה באחת מקבוצות הנער של המועדון.
הוא הסתכל עלי ואמר חד וחלק
אשמח אם תסכים להחליף את מנהל קבוצת הנוער של הפועל קטמון ירושלים וללוות אותה כמנהל הקבוצה.
צריך לומר שתפקדו של מנהל קבוצה הוא בעיקרו לוגיסטי מנהלי,לא משהו מסובך מידי מצד אחד ודורש חפיפה
ומצד שני אחריות גדולה
המנהל המקצועי  אמר שמכיון שהוא מכיר אותי,מעריך ומכבד אותי הוא מרשה לעצמו להציע את ההצעה למרות שתחילת העבודה אם תיהיה,רק בעוד 6 חודשים.
ברור לכל אחד שאף אחד לא ישמור למי מאיתנו תפקיד 6 חודשים קדימה
הוא גם אמר שבגלל המגבלה הזאת הוא לא יכול לומר לי מה יהיה השכר,כי דברים יכולים להשתנות במהלך חצי השנה הזאת והוא לא רוצה לזרוק סכום שאחכ לא יוכל לעמוד בו.
הגענו להחלטה  שאני אלווה את מנהל הקבוצה העוזב  רק בימי המשחק,בשבתות (בכל מקרה אני מגיע למשחקים)
אעשה חפיפה מאמצע ספטמבר עד דצמבר ובדצמבר  נשב שוב ואז יהיה חכם יותר באשר לתקציב שעומד לרשותו.
ראשית זו מחמאה ענקית עבורי ואני מקווה שימצא תקציב  לעניין
שנית גם אם לא ימצא תקציב בדצמבר אוכל לעשות את התפקיד בהתנדבות רק בשבתות ואני מאמין שאם אעשה את התפקיד בצורה טובה ואין סיבה שלא,בסופו של דבר ימצא תקציב
כשסיפרתי אתמול בערב ליו"ר הועד המנהל לשעבר על ההצעה,הוא המליץ לקחת בכל מקרה (אצטרך מין הסתם לחפש תעסוקה אחרת שתכניס לי שכר  חודשי כמובן) והבטיח שיטיל את מלוא כובד משקלו המוסרי אצל המנכ"ל והמנהל המקצועי של המועדון שימצא תקציב לענין שלי.
אני סומך עליו שינסה להפעיל את יכולותיו.

לעניין אחר,בבלוג שלי בישרא,כמה ימים לפני שישרא אמור להסגר,פרסמתי פוסט אחר ,מי שלא קורא אותי בישרא,מוזמן,
לדעתי פוסט מעניין
אני סיימתי,תיהיו טובים

הזמן לא עומד,הטבע זורם ולרוח יש קול חלילים,מתחילה עליה מול ההר היורד וצריך להתחשב בכללים"

ראשית תודה רבה  לכל המברכים והמברכות ליום ההולדת ה16 לבלוג,איפה שהוא לא יהיה.
עשיתי גיבוי לשנתיים האחרונות בישרא ואפילו הצלחתי בעזרת המדריך שn_lee כתבה לעלות את החומר לבלוג שלי בוורדפרס.
אני מוכרח לומר  שהמדריך מדוייק,כתוב בשפה פשוטה בלי התחכמויות וגם בור ועם הארץ כמוני  בעניני אינטרנט יכול להבין את ההסברים ולעשות כמוני ואני שמח שהצלחתי לעשות זאת.
התוכנית שלי היא להמשיך לכתוב כאן (בבלוגספוט) ולהעתיק את הפוסט לישרא,ההיפך זה לא עובד כפי שראיתי או שזה עדיין מסובך מידי בשבילי.
אין לי הרבה חשק לכתוב על פוליטיקה,כל מה שקורה כל כך דוחה והפייסבוק שלי מלא בקולות נהי וזעקות נגד הימין בעיקר המתנחלי כמובן ואני מעדיף להשאיר את מה שאני כותב בבלוג  נקי מפוליטיקה.
הפרישה לפנסייה הולכת ומתקרבת,אני פורש כאמור ב30 לנובמבר ואין לי כוונות לשבת רגל על רגל בבית
יש מחשבות מה לעשות אחרי ויש איזה כיוון אבל פגישה שהייתה אמורה להיות לי בירושלים התבטלה וטרם נקבעה חדשה
אני מניח שבמהלך השבוע יצרו איתי קשר שוב.
אני עובד ברציפות מ94 וזה ודאי לא יהיה פשוט להפלט מהמסגרת התומכת,המחבקת שמאוד נהניתי לעבוד בה
אבל אלה החיים וצריך להתכונן,גם נפשית.
מעבר לזה עונת הכדורגל הסתיימה באי הצלחה בלשון המעטה של הקבוצה שאותה אני אוהד ועכשיו צריך למצוא תעסוקה לימי שישי ושבת בהם הייתי עסוק בצפייה במשחקים :-)
והנה מגיע סוף השבוע של חג השבועות,חג לא אהוב עלי בלשון המעטה  וצריך לחשוב מה לעשות כדי שלא נתבטל סתם בבית.
כנראה שבשבת בבוקר ניסע לשוק תרשיחא בגליל המערבי,נאכל  ונטייל באזור.
לא ברור מי מהילדים יצטרף אלינו
הילדה נמצאת בזוגיות ושוהה הרבה אצל הבחור שעוד לא פגשנו אגב,כי הבחור מתבייש לבוא אלינו וזה גם מצחיק אותי וגם קצת מרגיז אותי
הבן האמצעי במילואים ולא יבוא לחג והבן הצעיר לא נוטה להשכים קום כשהוא בחופש מהצבא
כך שכנראה ניסע רק זוגתי ואני
ביום חמישי הקרוב אני הולך סוף כל סוף לקוסמטיקאית,אני מת על טיפולי פנים ובפעם האחרונה שהייתי בטיפול מהסוג הזה נורא התאכזבתי והקוסמטיקאית עצבנה,היא לא הפסיקה לדבר וניסתה לדחוף לי כל הזמן מוצרים לקנייה,ראבק,תני להנות מהטיפול ואל תנסי למכור לי שום דבר כי אני לא מבין בדברים האלה
בקיצור היה מאכזב ועל הקוסמטיקאית הזאת שאליה אני הולך,קיבלנו המלצות טובות,היום זוגתי הולכת ואני ביום חמישי.
נקווה שלא אתאכזב
זהו בערך
אפשר וידוי קטן לפני סיום?
לא ראיתי אף פרק מ"משחקי הכס",לא מעניין אותי סדרות בלתי נגמרות וכנראה לא אצפה "בבית הנייר" ואני מת לדלל את כמות קופסאות הפלסטיק שיש לנו,אבל הן קדושות ומי יעיז לחלל את הקודש ולזרוק פריטים כאלה?
הכותרת מתוך השיר המצויין של שלום חנוך שיר דרך,לא יכולתי להסתפק רק ב2 שורות מהשיר:-)
אני סיימתי,תיהיו טובים

יומן מסע,פוסט בלוגולדת 16-"מגע הרוך גובר על המכה"

קודם עניין טכני:

אני מפרסם את פוסט הבלוגולדת ערב לפני, בניגוד לפעמים הקודמות שכתבתי פוסט ביום הבלוגולדת ממש. התגעגעתי ואין לי סבלנות לחכות למחר.

שלשום בבלוג שפתחתי לפני שבוע בבלוגספוט אחרי שהתייאשתי מהאפשרות שישרא יחזור, כתבתי פוסט שהוא פרומו לפוסט הזה , בדמות וידאו מההופעה המצוינת של אביב גפן יקיר הבלוג.

ביחד עם ברי סחרוף, אביתר בנאי ושלומי שבן, שרים את השיר "יומן מסע"

היום ביום ההולדת של הבלוג אני רוצה קודם כל להביא הנה את המילים :

אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע
והיה אם מישהו בא אל תסתובב

כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה
מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע
מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות
והיה אם מישהו בא אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב ..בשלווה.



ישראבלוג היה לי בית מה31 במאי 2003
מצחיקה באופן מריר סמיכות האירועים שקרו בתאריכים האלה, שקשורים דווקא לכדורגל.
ב30 במאי 2003 כשלה קבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים בניסיונה להפעיל לליגה גבוהה יותר
וב29 למאי למאי 2019, אתמול למעשה, נגוז החלום של קבוצת הנוער של הפועל קטמון שקמה על חורבותיה של הפועל ירושלים
כשכשלה והפסידה להפועל רמת גן ולא תעלה לליגת העל.
אז ב2003 פרשתי לגמרי מענייני כדורגל, בעצם כבר שנים קודם.
ועכשיו אני מודה לקבוצה המופלאה שלי שהגענו עד הלום ומאמין שהיא תעשה את זה בעתיד הלא רחוק.

אני כותב בישרא כאמור 16 שנה, ישרא זה בעיקר מראה שדרכה הסתכלתי על עצמי.
השתניתי בתהליך הכתיבה
למדתי,למדתי מהאנשים שכתבו ועדיין כותבים כאן
למדתי לקבל את עצמי עם כל טעויות העבר
למדתי לסלוח
למדתי לקבל מהמילה קבלה ולהבין שיש לי קושי שהולך ומתרכך עם השנים בסוגיה הזאת
אני ממשיך ללמוד,זה לא קל

יש לי משפחה מופלאה, בתי הבכורה הייתה בת 10 כשהתחלתי לכתוב, בני האמצעי בן 8 וחצי ובני הצעיר בן 5.
עם השנים הפכה בתי היום כמעט 26 לאשה צעירה ויפה ו 2 הבנים 24 ו21 עוד מעט, (בהתאמה), הפכו גברים צעירים ויפים ואני מתענג כשאני מסתכל על שלושתם.

וזוגתי, אצטרך לומר הרבה מילים אם ארצה לכתוב על זוגתי הפרטית ולכן אומר שאני מודה לה על האישה שהיא, על האימא המופלאה שהיא ועל העובדה שהיא מאפשרת לי הרבה מקום לעשות את הדברים שאני אוהב לעשות.

הימים שלי בישרא מבחינת סטטיסטיקה הם הצלחה מאוד גדולה למה שאני מביא איתי לכאן.
זה יומן רשת, אין בו יותר מידי סנסציות, אבל כנראה שיש ביקוש לדברים שהם אמיתיים, שהם יוצאים מהלב ,בלי חשש של מה יגידו
ישרא היה כל השנים "סייפ ספייס" שאפשר לומר בו את הכל בלי להישפט אוטומטית
בלי להתבייש להתייחס לכישלונות, והחיים הם לא רק הצלחות.
מספר המינויים שלי הוא לדעתי בסביבות 200 ועוד כ- 100 במייל
מספר הכניסות נושק ל 450 אלף והייתי שנים רבות בראש כל הטבלאות למיניהן
לא תמיד זה עשה לי טוב
ואם יש משהו שאני שמח עליו שבפלטפורמה החדשה אליה עברתי אין תחרויות מהסוג הזה.
אני רוצה להודות לכל מי שקרא כאן והגיב,לא אתחיל לנקוב בשמות כי זה לא יסתיים,

רק רוצה לומר תודה ל 3 אנשים יקרים
לקנקן התה ולאמפריאטי שפתחו את הלב שלהם ועזרו לי להיקלט בסביבה החדשה אליה הגעתי
ולשדות זכרו לברכה על מה שהוא היה ועל מה שלמדתי ממנו

קחו וידאו לסיום ,השיר שמילותיו כתובות בתחילת הפוסט מושר על ידי אביב גפן ושלום חנוך

תודה לכל מי שקרא וקורא כאן
אני סיימתי,תהיו טובים
רק אהבה ו care

בדרך לחגיגות 16-יומן מסע

בעוד 3 ימים ,ביום שישי ,אציין 16 שנות כתיבה,

בלוגולדת ,בפלטפורמה שכבר לא קיימת, ישראבלוג.

כפרומו לפוסט הבלוגולדת, קבלו את הביצוע המרובע

מהופעה חיה בלייב פארק בראשון בחגיגות 30 שנה ליצירותיו של אביב גפן יקיר הבלוג

ברי סחרוף אהובי, אביתר בנאי המרגש, שלומי שבן וירטואוז פסנתר ואביב גפן המוכשר.

תיהנו

אני סיימתי, תהיו טובים

קיוותי קיוויתי,ציפיתי ציפיתי

ומי לא חזר? ישראבלוג.

חשבתי שאשרוד בלי לכתוב ולפרקים,בתקופת הזמן הזאת מאז ישרא נסגר בטריקת דלת מהרגע לרגע,חשבתי לעזוב את עניין הכתיבה,כאילו 16 שנה זה מספיק ,אבל זה חזק ממני ולמרות שחשבתי שאצליח לא לכתוב עד ה31 במאי אז אציין 16 שנות כתיבה בישרא ואפילו קיבלת את ההצעה הנדיבה של אמפי לכתוב אצלה אםעד ה31למאי עדין לא אמצא עיר מקלט ולא מצאתי,כלומר לא ממש חיפשתי,יש לי את הבלוג בוורדפרס,אבל אני מתבאס לכתוב שם,אין לי סיבה לתחושה הזאת ואני לא יכול להסביר למה לא להשתמש בבלוג שנמצא שם(בנתיים ניסיתי לפתוח את דף העריכה בוורדפרס ולא הצלחתי למצוא אותו והתייאשתי)

אבל אז עשיתי חיפוש גוגל על בלוגגר ומסתבר שב2012 פתחתי כאן בלוג,אין לי מושג למה עשיתי את זה,אבל לא כתבתי אף פוסט והעמוד סתם עמד בשיממונו.

אז בימים האחרונים יש לי "דודא"('רצון עז'בעברית תקנית) לחזור לכתוב ומכיון שלא הצלחתי בשום אופן לתפעל את הבלוג שלי בוורדפרס ולכתוב שם פוסט חדש,החלטתי להפעיל את נווה המדבר הצחיח הזה.

יש נסיונות של בלוגרים לגרום לערוץ 13להחזיר את ישרא לאוויר ולו בכדישאנשים יגבו את שאר חומרים שלא גיבו(אני לצערי וטיפשותי התעצלתי לגבות מאז סוף 2017 אז התרגש עלינו איום הסגירה הרציני הראשון שלאחריו ישרא המשיך לפעול עד לפני כחודש עת התאייד מהאוויר והיום נשלח לערוץ 13 מכתב מעורך דין לפני תביעה בדרישה להחזיר את הערוץ לאוויר,לא יודע כמה זה יעזור ,אבל יפה שמנסים.

בשביל פוסט ראשון בעידן החדש שלי ,זה מספיק.

בעוד 12 יום הייתי אמור לציין בלוגולדת 16 בישרא.

כנראה שאתארח בפוסט חגיגי אצל אמפי,עוד אעדכן.

אני סיימתי, תהיו טובים.

האמת שכשאני כותב את הפוסט, אין לי בכלל מושג אם מישהו יקרא כאן, כי אם אני שכחתי מקיומו של הבלוג,למה שאחרים ידעו על קיומו.

מה חדש אצלי אתם שואלים,לא הרבה,כולם בסדר,עובדים לומדים,חיים.

החלפתי פלאפון לגלאקסי a 50

הקבוצה הבוגרת של קטמון כשלה בניסיון שלה לעלות לליגת העל והאכזבה מן הסתם גדולה ונידרש לחשבון נפש.

אבל קבוצת הנוער של המועדון שאותה אני מלווה באדיקות בשנים אחרונות,הגיעה לשלב שנשארו 2 משחקים שבאחד מהם אנחנו צריכים לנצח ובשני לא להפסיד ואז נעלה לליגת העל.

ההתרגשות סביב 2 המשחקים האלה גדולה.

ראשון בין השניים יתקיים בשבת הקרובה והשני ביום רביעי שאחריו

אם נצליח לעשות זה יהיה מדהים בכל קנה מידה.