אתמול נפרדנו מארול.
ארול הוא הכלב המתוק של בני.
בני לקח את הכלב כשהיה גור ב2018 כשגר בתל אביב
ב2020 כשהגיעה הקורונה והוא נאלץ להפסיק לעבוד חזר הבייתה אלינו והביא איתו את הכלב,אז גור בן שנה.
אהבנו אותו,שמחנו בו ואז ב2023 הוא הכיר את רותם והם התחילו לצאת,קצת לפני המלחמה עבר לגור איתה ,אבל כשהתחילה המלחמה,היא לא הייתה יכולה לטפל בו לבד כי הוא הפך לכלב גדול מידי,הוא מסוג קאנה קורסו מעורב עם פיטבול,שוקל 50 קג והיא עובדת ולומדת וודאי לא יכולה פיזית לטייל איתו והוא הביא אותו אלינו.
3 חודשים הכלב היה כאן כל זמן שהותו של הבן בעזה
אחר כך חזר,הם נישאו באמצע המלחמה וגרו אצלה וארול חזר לשם.
רק שביום בהיר לפני כ3 חודשים הוא פתאום הביא אותו לכאן בחזרה.
ארול הוא פיל בחנות חרסינה,לא ממש מודע לגודלו וכוחו והוא שמח לראות באיזשהו יום את אשתו של הבן,קפץ עליה בשמחה ,היא שברירית, נפלה על הריצפה הוא חשב שהיא משחקת איתו וקצת דרך עליה והיא קצת נפצעה והייתה די בהלם.
מאותו ערב הוא חזר לכאן והבן היה מגיע לפחות פעם בשבוע לראות אותו
מי שהיה אחראי לטייל איתו זהו בני הצעיר שהוציא אותו וטייל איתו, כי רק הוא היה יכול להשתלט עליו.
אנחנו היינו שרי הפנים,פינקנו אותו ,האכלנו אותו ונקשרנו אליו וכל הזמן הזה בני חיפש משפחה שתוכל לקחת אותו ולטפל בו כמו שאנחנו טיפלנו והוא לא מצא מישהו שהיה לשביעות רצונו.
אתמול בבוקר הוא בישר לנו שיבוא בחור לראות אותו בערב ואם יסתדרו הוא יקח אותו,לא הבנו,שהכל יקרה אתמול בערב.
הבחור לא היה יכול לבוא, לכן בני לקח את ארול את הכלים והאוכל והמיטה שלו ונסעו אליו לתל אביב.
התחיל ויכוח סוער בקבוצת הוואטס אפ של המשפחה כשהוא אמר שהוא משאיר את הכלב אצל הבחור.
אישתי הייתה בחתונה של בן של חבר לעבודה ובתי ואני היינו נגד המעבר המהיר והבענו מחאות,בקבוצת הוואטס אפ המשפחתית.
בדיעבד הבן צדק,הפרידה,מחיית מחמד אהובה תמיד תיהיה קשה ועדיף לעשות את זה כמו הורדת פלסטר מפצע,מהר ובבת אחת.
גם לבני היה מאוד קשה,בכלל בשבועיים הראשונים אחרי התקרית בין הכלב לאשתו הוא היה בדיכאון עמוק למרות שהבין שהוא חייב להפרד ממנו כי הכלב כבר הפך סוס ועוד מעט יהיה תינוק וזה קשה.
הבוקר אחרי לילה בלעדי הכלב ראיתי שאשתי התחילה לדמוע,הבן שלח תמונות של הכלב,מביתו החדש ונראה שהוא אכן מתאקלם שם.
נקווה שיהיה לו טוב.
אנחנו נתגעגע.
התמונה למעלה הוא של הבן והכלב מאחת הפגישות דהיו כאן בביתנו
