באחד הפוסטים האחרונים של אמפי היא כתבה בין שאר הדברים ,על האימון שהיא עברה בסאטיה ואיך שהיא מיישמת אותו ביום יום ואני הגבתי וסיפרתי שאני עברתי את ה est,שהייתה סדנה בת שני סופי שבוע שבה קיבלנו לכאורה כלים איך לשפר את חיינו ולחיות אותם יותר בצורה יותר פרודוקטיבית נקרא לזה, לעצמך ,לסביבה הקרובה ו"המוארים" במיוחד שהיו בדרך כלל מתנדבי הסדנאות הותיקים,הם רצו לתקן את העולם ולעשות שלום עולמי,אגב גם אז בשנות ה80 המוקדמות 81,82,זה לא היה ממש ריאלי לחשוב על זה אפילו.אבל זה לא הנושא שרציתי לעסוק בו. הסדנא הייתה חווייה חזקה ללא ספק,היה לנו מנחה שאת שמו כ45 שנים אחרי הסדנא אני עדיין זוכר,לאיש קראו רנדי מקנמרה,ג'ינג' גבוה וכריזמטי בטרוף.סיימנו את הסדנא בת 2 סופי השבוע מסוחררים ,היה נדמה לנו שאנחנו יכולים להזיז הרים.
ואת האנרגיות האלה הארגון ידע לתעל לטובתו,הוא ביקש מתנדבים שיעזרו בסדנאות הקטנות יותר שהארגון קיים כדי להביא אותנו לשיא שלאחריו נוכל לקבל אחריות גדולה יותר ולסייע בסדנא הגדולה של ה2 סופי שבוע ,בest
הרבה דברים יש לי לומר על הארגון שהייתי חלק ממנו כשנתיים, חלקם טובים וחלקם הגדול פחות טובים,אבל 2 דברים או יותר הולכים איתי מאז ,כשאני מתחייב לקחת על משהו אחריות,כלומר ממש,אני עושה אותו
וכשאני רוצה להשיג משהו ,אני עושה הכל (כמובן בגבולות החוק וההגיון) כדי להשיג אותו.
הכתיבה עכשיו בבלוג הזה היא דוגמה קטנה,נדמה לי שלא כתבתי 3 שנים. בהתחלה כי הרגשתי שמיציתי
ואחכ הרבה יותר פשוט,שכחתי את הסיסמה והתביישתי לבקש עזרה
למרות שקנקן הציע ולמרות שאני בטוח שאמפי הייתה עוזרת לו ביקשתי,עדיין התביישתי
אבל רציתי לבד ולא היו לי אנרגיות מתאימות,הלילה נזכרתי בהתכוונות,בתחושה המוכרת והישנה שאם אני רוצה משהו,אשיג אותו בכוחות עצמי ,קמתי הבוקר מוקדם,שמתי מכונת כביסה ,לקחתי את הטלפון ושאלתי את הAi מה אני עושה כדי להכנס לדף העריכה הישן שלי . הוא כיוון אותי,עזר לי להזכר והופס נכנסתי
אומר מראש שהכתיבה של הפוסט הזה היא לא התחייבות מצידי לחזרה לכתיבה,היא אתנחתא .כשלפעמים התחושה המוכרת שהאצבעות מדגדגות, שיהיה לי איפה לכתוב מידי פעם.
אז עכשיו שסידרנו את זה זה והפוסט הפך ארוך בלי שהתכוונתי, אלך להכין לי כוס קפה,לשים מדיח ולהתחיל את יומי. מבטיח לפחות פוסט נוסף בהקדם כדי לספר על עצמי ועל חיי העכשוויים.
תיהיו טובים,אני משתדל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה