משפחתי וחיות אחרות במלחמה,השרביט החם

תמיד גידלתי בעלי חיים בדגש על כלבים.

אני מאוד אוהב כלבים.

לפני כ 3 שנים בני אימץ כלב מסוג,קנה קורסו מעורב עם פיטבול. כגור הוא היה די גדול ומאוד שובב,בני גר שנה בתל אביב לפני הקורונה ואחכ בגלל הקורונה חזר לגור בבית והביא את הכלב איתו.

כאן אגב הוא יושב בזמן אזעקה איתנו במדרגות

מהר מאוד התאהבנו בו אבל כאמור הוא היה שובב גדול וכשהיה נשאר לבד היינו צריכים להסתיר מפניו כל דבר שהיה יכול להגיע אליו כי היה משמיד אותו והיה גורם נזקים גדולים.

אחרי כשנתיים בני הכיר את בת זוגו הנוכחית ועבר לגור איתה עם הכלב,הוא היה מביא אותו כשהיה בא לבקר ובזאת הסתכמה האינטרקציה איתנו

אגב זוגתי ואני לא טיילנו איתו,פעם אחת זוגתי טיילה איתו והוא ראה חתול או משהו ,משך אותה עם הרצועה היא נפלה והוא השתחרר ונעלם,לקח זמן ולחץ גדול עד שנמצא והוחלט שאנחנו לא נוריד אותו כשהוא אצלנו רק בני הצעיר עשה זאת וגם אליו הוא נקשר.

כשבני יצא למלחמה לפני 3 שבועות הוא הביא אלינו את הכלב ומאז הוא כאן ובני הצעיר מטפל בו,מוריד אותו ואנחנו מפנקים :-)

בעבר היו לנו כלבים שנבהלו מאוד מאזעקות,מזיקוקים ומרעשים פתאומיים,הכלב הזה( שמו ארול אגב על שם השיר של מאיר אריאל שבני מאוד אוהב את שיריו)

לא נבהל מכלום,כשנשמעת אזעקה הוא פוסע מעדנות לכיוון הדלת,אני מחזיקים בקולר שלו יוצאים איתו לחדר המדרגות ,הוא יושב,שם איתנו בשקט,לא נבהל מהאזעקה לא מהירוטים של כיפת ברזל וכשאנחנו חוזרים הבייתה הוא ממשיך בעיסוקיו כרגיל.

ביום רביעי שעבר בני בא לאפטר והגיע גם לבקר אותנו כשארול ראה אותו הוא אשכרה השתגע משמחה.

מעולם לא ראיתי אותו כל כך שמח כמו בפעם ההיא ובני אכן הקדיש לו דקות ארוכות אבל מכיון שהגיע לזמן קצוב ,היה צריך להפרד מארול שאחכ היה קצת בדיכאון ,אבל עבר לו.

אני מניח שהוא מאוד אוהב להיות אצלנו אבל כמובן שליבו שייך בבלעדיות לבני וזוגתו.

אגב ביום חמישי ה2.11 הם נישאים,בני ביקש וקיבל חופשה מיוחדת ,יגיע ליומיים והחתונה תיהיה מצומצמת מאודרק המשפחות הגרעיניות שלנו

ובמועד מאוחר יותר כשהמלחמה תסתיים יתקיים ארוע באולם.

אני סיימתי,תיהיו טובים

https://hot-membposts.blogspot.com/2023/10/blog-post_27.html

שגרע של ימי מלחמה

 האמת שאני כותב כאן ,את מה שאני לא רוצה לכתוב בפייסבוק, כי משפחתי רואה את הפוסטים שאני כותב. בגדול אין לי כמובן בעיה, אבל כשזה הופך יותר אישי ,אני מעדיף לכתוב כאן.

בני נמצא כבר 8 ימים בדרום,אחרי 6 ימים בגזרה הצפונית הם הועברו לגזרה הדרומית והיה לי חשוב לדעת איפה בדיוק.

יצרנו אשתי ואני ביחד עם הבן מנגנון קשר.

בבוקר שהוא מתעורר הוא שולח וואטס אפ לקבוצה של המשפחה,אם יש לו זמן בין לבין הוא משתף בקצרה,בערב הוא יוצר קשר או שאנחנו והוא מגיב ואפשר לישון בשקט.

ברור לגמרי שאנחנו מודעים לסכנות  ויודעים שאם הוא נמצא בלחימה בין לבין ואנחנו לא יודעים, זה לא מרגיע, אבל בשביל להשאר שפויים אנחנו נתלים בהודעות שהוא שולח כדי להרגע..הבוקר למשל הוא שלח הודעה רק ב09:38  וזה היה קצת  יוצא דופן כי בדרך כלל הוא שולח הודעות בין 6 ל7 בבוקר.

אבל אנחנו גם לא רוצים להדאיג אחד את השני וגם לא רוצים לשלוח הודעה למי שממונה על הקשר בין חיילי הגדוד להורים.

כי הם לא משחקים שם ואם הוא לא יכול לכתוב,הוא עסוק 

אז חיינו מתנהלים בין הודעה להודעה.

אם נחזור רגע למיקום החדש שאמר לי שהוא נמצא בו ,הוא אמר לי שם של בסיס,אבל בסיסים לא נמצאים על המפה של גוגל ואין אפשרות לשאול  את גוגל איפה זה בסיס כזה וכזה.

גם לא את ההמצאה החדשה chatgpt אגב

אין לה בכלל מושג.

אז קצת חקרתי והגעתי לבסיס שכן היה כתוב בגוגל ופתחתי מפה וניסיתי לבדוק ואז נכנסתי לאפליקצית muvit של תחבורה ציבורית ושאלתי איך אני מגיע לבסיס כזה וכזה

ומצאתי את התשובה.

מצד אחד נרגעתי שזה לא בגזרה הצפונית של העוטף שמשם תיהיה הכניסה הקרקעית,מצד שני,הוא עדיין על הגדר בגזרה הדרומית,אז ככה ביררתי איתו אם יש צבא מסביבם ואני יודע שהוא מנסה להרגיע ולפעמים גם מגדיל מספרים,אבל מכיון שיש לפחות 150 אלף איש ביחידות סביב כל העוטף ,אז ודאי גם לידו יש כוחות צבא נוספים וזה מוריד חרדות.

הוא אמור להתחתן בעוד שבועיים וחצי ,אני מניח שאם המלחמה תימשך הם יאלצו לדחות את החתונה למרות שזה הדבר שהכי פחות מטריד אותי כרגע.

אני גם מממנן צפיה בטלויזיה,לא יכול לצפות כל כך הרבה,נמאס לי

אישתי לעומתי,לא מוכנה לזוז ממנה ומגדילה לעשות וישנה בסלון ,היא כמובן יכולה הייתה לצפות בטלויזיה בחדר שינה,אבל אני פחות מתחבר לקונספט ולצורך לראות כל כך הרבה.אז בברירת המחדל היא כרגע ישנה בסלון ואני באלכסון:-)

היא אגב עובדת כל ימי הלחימה וזה טוב בשבילה,משאיר אותה עסוקה ושפויה.

הבעיה שהתרגלנו כל כך להיות לבד בבית בימים רגילים ו2 הילדים שגרים בבית ובדרך כלל כמעט ולא נמצאים בו כי עבודה וחברים,נמצאים עכשיו בבית כשהם לא עובדים , על זה תוסיפו את דודה ש. הקשישה שהיא לא יכולה להשאר לבד ,בטח לא בלילות שיש אזעקות ותקבלו סיר לחץ מבעבע

שלפעמים גם גולש החוצה:-)

אבל מהר מאוד אנחנו מתאפסים וחוזרים לשפיות ולרוגע.

אני סיימתי,תיהיו טובים

קצת מה שאני מרגיש בקשר למחדל

 מילה טובה ל 2 עיתונאים שהם מעל כולם בערוץ 12 שלקחו את עצמם מחוץ לאולפן ויושבים בעוטף ומשם משדרים את האמת הכואבת לתושבי ישראל,בלי צנזורה,בלי לפחד ממה יגידו,קושמרו נראה ונשמע כמו דוברמן שמחפש לטרוף את האשמים במחדל הכי גדול מאז הוקמה התנועה הציונית והיו כאן פרעות ומלחמות ופיגועים גדולים

אבל מעולם לא היה כאן טבח בבי יאר כזה שתוך 5 ימים נטבחו כ1200 אזרחים ,נשים גברים ילדים תינוקות וקשישים,כיתות כוננות שהופשטו מנשקם על יד ממשלת ישראל ,שדיללה כוחות לטובת סוכות והקפות בגדה המערבית של מתנחבלים ארורים מהעליונות הגזענית הלבנה ששריה בן גביר וסמוטריץ עושי דברם.

קושמרו וסטיימן  מהדהדים את קולם של ניצולי הטבח ועכשיו זה גם מגיע לאולפן ,יונית לוי וקרן מרציאנו שומעות עדויות מזוויעות ומכילות את הזוועה,בין לבין הכתבים המצויינים ( חוץ מהשופר העיוור סגל) מתקילים דוברי ממשלה אומללים ועלובים שמגיעים לאולפן,איך אמר ירון אברהם ליוסי שלי מנכל משרד ראש הממשלה?

חבר אתה מתבלבל,באת עם דף מסרים ,רק שאנחנו לא נהדהד אותם ,אנחנו לא להקת המעודדות שלך או של ראש הממשלה וזה לא ערוץ 14.

לא מצליח להבין איך ממשלה,כל ממשלה, לא מתפטרת אחרי כישלון קולוסאלי כזה שהביא ב5 ימים 1200 נרצחים והרוגים.למה ראש הממשלה מחכה? לשבור את שיא ההרוגים ממלחמת יום כיפור? כי בקצב הזה תוך 10 ימים כבר נגיע לסביבות המספר הזה.

חתונה,פרק 2

 אז עוד חודש פחות יום החתונה,בנתיים בתי הבכורה חוגגת היום 30 ובמסגרת התקופה הלחוצה שאנחנו נמצאים בה החגיגה המסורתית של עוגה ונרות תיהיה ביום שישי.

אתמול נפגשנו עם משפחת הכלה בביתם ביהוד.

זו משפחה ממוצא תימני,הם דתיים אבל לא קיצונים לשמחתנו,הכלה ואחותה יצאו בשאלה ומשני האחים הגדולים האחד דתי והשני לא,האבא דתי.

האמא נפטרה לפני 4 שנים ואשתו החדשה היא אשה מאוד נעימה

היה מקסים ,באמת.הם ארחו אותנו בסוכתם,יש לאחים ולאחות המוני ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי (לפחות 2 ילדים קטנים לכל אחות ואח) והיה הרבה רעש שאני כבר לא רגיל אליו. האבא ואני מייד מצאנו נושא משותף שכבר ידעתי עליו מכלתו של בני. שנינו לחמנו במלחמת יום כיפור כחיילים סדירים,שנינו באותו גיל ( 70) 

הוא היה בגדוד 12 של גולני ולחם ברמת הגולן ואני הייתי  בתותחנים בסיני ולחמתי קרוב לתעלת סואץ .

זו גם הייתה סוג של מסיבת ארוסין לא רשמית והמנהג בעדות הללו ואולי בכל העדות, שהאמא של החתן קונה לכלה תכשיט כלשהו ומכיון שאנחנו לא מכירים את טעמה,העברנו את סמכות הקניה לבן שילכו ויבחרו משהו לטעמם וכשקנו העברנו להם כסף.

לשבת חתן נמצא פתרון,לא יהיה שבת חתן עם אחים ואחיות של הורי החתן והכלה ובני דודים ודודות מאף צד. כי בצד שלהם הם כחול אשר על שפת הים:-)

זה יהיה שבת חתן במסגרת שהייתה אתמול,האחים של הכלה וילדיהם והאחים של החתן וההורים,נשתתף בתפילה,נעלה לתורה ואחכ נבוא לביתם ונערוך סעודה צנועה

זה גם פתרון כלכלי שמשלב את אי הרצון של בני בכלל לעשות שבת חתן,ואת מנהיגי משפחת הכלה שאנחנו מכבדים,כלומר יש כאן פשרה הוגנת מבחינת הרצונות של כולם.

גולת הכותרת של היום היא, שאישתי מצאה לעצמה שמלה לחתונה אחרי חיפושים אינטנסיבים שהתקיימו ברחבי הארץ אשכרה .

אתמול היא ראתה באינטרנט בחנות במושב ליד אשקלון,ניר ישראל שמו,היום יצאה מהעבודה בחצי היום הצטיידה באחותה ונסעו לשם ורכשו שמלה שמצאה חן בעיניה ,בשליש מחיר משמלות שראתה בכל ערי המרכז.

אז עשינו וי על העניין הזה,נקווה,שגם בתי תמצא אחר הצהריים שמלה שהולמת אותה ואז בני הצעיר שזה הרבה יותר פשוט.

אנחנו עומדים בתקציב שהקצבנו לעצמנו וזה משמח אותנו

בשבוע הבא אנחנו נוסעים לטעימות באולם בו תתקיים החתונה,ואז ישאר רק להמתין בסבלנות לארוע.

אני סיימתי,תיהיו טובים