אני והמכוניות שלי

מאז נישאתי לפני 31 שנה,הזמן שהייתי נטול רכב היה קטן בהרבה מהזמן שהייתי עם רכב.

היה לנו רכב אחד בשנות הנישואין הראשונות

ובאיזשהו שלב לדעתי לפני 17 או 18 שנה,הארגון שאישתי עובדת בו עבר מחולון לרמלה ואם לדייק לאזור התעשיה הצפוני ברמלה ולא הייתה תחבורה ציבורית עד למקום העבודה, אלא עד למרחק יחסית רב ממקום העבודה ומשם היה צריך להמשיך רגלית. אי אפשר היה להמשיך להתנהל ככה בחורף עם מטריה ברוח ובגשם ובקיץ מן הסתם חום לא קל ומכונית שניה נרכשה.

עד אז החזקנו כאמור  ברכב אחד שבו אני השתמשתי כי עבדתי בתל אביב והתחלתי כזכור בשעה מאוד מוקדמת של הבוקר (4 בבוקר בעבודה) כשאוטובוסים מתחילים במקרה הטוב ב5 וחצי בבוקר.

הייתה לנו דייהטסו אפלאוס שהלכה טוטל לוס בתאונה של מישהו שלא עצר אחרינו ברמזור אדום ונפרדתי ממנה,בעצב כשהגרר הגיע לקחת אותה למוסך ומשם לגריסה (קיבלנו כסף למכונית חדשה מהביטוח)

עם הכסף שקיבלנו מהביטוח קנינו מ"גם אמא" מיצובישי כריזמה, שנמכרה אחרי כמה שנים  לגרוטאות אחרי  שהתיקונים עלו יותר מערך האוטו.

כשנפרדתי ממנה ביום גשום כשהעלו אותו על גרר,לא ויתרתי וכמו מרקו שנפרד מאימו עמדתי בגשם והסתכלתי עליה עד שנעלמה😅 .

תחתיה קנינו מיצובישי לאנסר אפורה ,זה היה חודש אחרי שביתי הבכורה התגייסה ב2012 ויום שישי אחד חודש אחרי זה, מישהי נכנסה בנו בצד וגררו אותה למוסך ,רצו להכריז עליה כטוטאל לוס ואני התחננתי לשמאי הרכב ולחברת הביטוח שיתקנו אותה ובסוף הם הסכימו וסידרו את הטעון תיקון ואחרי שנה צרפנו מוציבישי לאנסר לבנה.

האפורה הייתה משנת יצור 2009 והלבנה הייתה משנת 2011.

אני נהגתי על הלאנסר האפורה וזוגתי על הלבנה ומאוד אהבתי אותה.

באמת. אהבתי לנהוג בה,היא הייתה נוחה,חזקה,מהירה 

אחיזת כביש מצויינת ומעט מאוד תקלות

אבל ככל שעברו השנים היה ברור שצריך להחליף למודל חדש יותר אחרת לא ארוויח כשאמכור אותה שום דבר והיה לי קשה להפרד ממנה.

בסוף דצמבר 22 קיבלנו סכום כסף נאה והחלטנו למכור את הלאנסר ולקנות רכב משנתון מתקדם.

אחרי חיפושים שלקחו זמן קנינו יונדאי אלנטרה שנת 2019. טוב,כאן באמת העלנו רמה,מסך שבו אפשר לראות את הוויז בצורה ברורה,רדיו מובנה ועוד כל מיני המצאות שלא על כולן עמדנו עדיין,מצלמת רכב קדמית ואחורית,בקרת שיוט,מוביליי מעצבן סאן רופ בגג ,לוח מכוונים שכשיש תקלה כלשהי מראה איפה התקלה,או מה חסר אוויר,שמן ,מים,נורה שנשרפה איפשהו וכו' ועוד כהנה וכהנה. מאוד נוחה  וכיף גדול לנהוג בה ,זוגתי נוהגת בה לעבודה.

את הלאנסר האפורה בסוף מכרנו במחיר פחות מהמחירון שלה בגלל תקלות שלו היינו מתקנים היינו צריכים להשקיע הרבה כסף.

נפרדתי ממנה בלילה אחד ליד הבית כשהקונים שאמרו שיגיעו לקחת אותה בבוקר הפתיעו והגיעו בלילה לפני

שלשלו את סכום הכסף ,בוצעה העברת בעלות באינטרנט ופוףף היא נעלמה בחשכת הלילה.

נשארנו עם המיצובישי לאנסר הלבנה שעליה אני ובני הצעיר נוהגים,אני פחות אוהב לנהוג בה ופחות נקשרתי אליה ואני מניח שבחודשים הבאים נמכור אותה ואנחנו מתלבטים אם  לקנות תחתיה אחרת,גם כי אני הפסקתי לעבוד וגם כי הבן הצעיר שמשתמש בה צריך לברר עם עצמו אם ימשיך לגור בבית או לעקור  ככדי להיות עצמאי מחוץ לבית.

זהו אני נקשר לחפצים מתקשה לצערי להפרד ובעיקר למכוניות שלי.🤷‍♂️

בהמשך לשיחתנו

 טוב מכיון שלא הצלחתי לעלות תמונות לפוסט הקודם

אני מנסה להשתמש במחשב הנייד כדי לעשות זאת.

מאז יש לי סמארטפון,אני ממעט מאוד להשתמש במחשב הנייד,אני עושה הכל בנייד.

אמפי בטובה הסבירה לי איך לעלות תמונות ואני אנסה לעשות זאת כאן

קנקן סייע לי כשגילה את נפלאות (וגם את המיגבלות ) של chatgpt

אבל במקרה שלי בכל מקרה צריך לאמת את העובדות בעבודת רגליים וללכת לבדוק ברשומות עיריית תל אביב

כך שאם הchat gpt אומרת מספר בית הרי אי אפשר ללכת לרחוב ששם שכן פנסיון ישורון כי עברו יותר מ100 שנה.

בכל מקרה

אני רוצה לעלות ציור של סבא שמואל כדי  להפגין איזה כשרון ציור היה לו ואיזה צייר משובח הוא היה 

סבא שלי צייר רק ארץ ישראל,כאמור רק אחרי מותו זכה להכרה וציוריו פיארו ב30 שנה האחרונות את כל המוזיאונים והגלריות הנחשבות ושווי ציוריו האמיר שאילו זה היה קורה בחייו ,היה יכול לזכות בחיים טובים יותר

סבא שמואל ואני במרפסת הבית במושבה הגרמנית  בירושלים 1954

סבא מרדכי כורע מימין לידו ליפין אבא של הודה ואחד מילדיו בבנימינה.

זוהי הודה ,בפתחו של פנסיון ישורון שסבא וסבתא רבא שלי הפעילו בתל אביב ברח גרוזנברג שמספרו יבדק ברשומות העירייה בקרוב

זהו הערב הראשון של הודה בתל אביב ובארץ  השנה 1919 והיא  והוריה הגיעו לארץ לעלות עם קבוצה לאדמות אום שוני 3 שנים אחרי זה ולהקים ביחד עם סבא שלי סבא מרדכי את בנימינה.

הודה גדלה בבנימינה מראשית,נישאה הקימה בית שאי אפשר לשכוח אותו ועומד עד היום וילדה 3 ילדים.

היינו באים לשם בחופשים בעיקר בחופש הגדול,עוזרים לקטוף ענבים בכרם,מאכילים את התרנגולות בחצר ואת הברווזים

אחכ פותחים את דלת הרשת  במרפסת הגדולה בכניסה שהייתה מוצלת בעצי גפן תאנה ועוד מעצי הארץ ונכנסים לבית הגדול,שמבהיק מנקיון, קריר בו ,שקט מאוד ,כי כולם בעבודה מחוץ לבית.הודה הייתה מכניסה אותי למטבח הקטן ומציעה לי לאכול

ומכיון שהייתי אכלן קטן מאוד כילד ודי רזה הזהירה אותי חזור והזהר שאם לא אוכל ,אחלה בברי ברי beri beri

עד היום אין לי מושג אם יש מחלה כזאת אבל זה כל כך הפחיד אותי שפשוט אכלתי מה שהיא הציעה

עוד חווייה שזכורה לי היטב שבשעות הצהריים בין 2 ל4 כשהיינו שם היה כמובן עוצר כמו אצל כל בית שמכבד את עצמו

המיטות היו גבוהות מהרגיל והכסתות גדולות ושמנות והייתי נרדם בצהריים בשניות מה שמעולם לא קרה בבית שלנו לפני או אחרי

הודה הלכה לעולמה ב1997 ,יהי זכרה ברוך

שנים אחכ הוציא בנה הבכור חוברת לזכרה,הצילום של הילדה מחזית הפנסיון ב1919 היה הראשון שכיכב שם נכתבו השורות האלה

תלחצו להגדיל את הצילום.

עבודת שורשים

 כבר כמה שנים אנחנו מתחקים אחרי צעדיהם של הסבים של המשפחה מ2 הצדדים,לעיתים מצליחים יותר ולעיתים פחות ובגלל הזמן הרב שעבר ומיעוט העדים החיים,הקושי גדול.

זה התחיל עם סבא שמואל שבהיותו הצייר שהפך להיות אחרי לכתו,נעשתה עליו ויקיפדיה וכך קל לנו לבדוק מתי נולד מהיכן עלה לארץ ובאיזה גיל,על הלימודים במחזור הראשון  בבצלאל,הסיום ב1917 והיציאה להתנדב לצבא הבריטי בגדוד נהגי הפרדות ובקרב בגליפולי וכו וכו'.

סבא היה איש מעופף,בעבר קראו לאנשים מסוגו חולמים,תמהונים,אבל לדעתי היה מעופף.

הוא התעקש לצייר גם כשהפרנסה לא הייתה בכיסו ,גם כשנישא והקים משפחה עם 3 ילדים,הוא המשיך להתעקש לצייר כמשלוח יד עיקרי.

ברור לגמרי שככה לא מתנהלת משפחה עם 3 ילדים שצריך להלביש לגדל,לאכול ללמוד וכו',דברים שהיום הם ברורים מאליהם.

אנחנו הכרנו ( אני מדבר על אחותי ועלי,סבא נפטר בשנת 65 ושאר האחים והאחיות לא הכירו אותו ורק שמעו סיפורים) את סבא וסבתא אחרי שכבר גרו בבית הערבי במושבה הגרמנית.

לפני כמה שנים התחלנו לברר איפה גרו לפני שגרו במושבה הגרמנית.

נעזרנו לא תאמינו בארכיון הציוני וברשימות של השלטון הבריטי,שפקד את תושבי ירושלים היהודים.

מצאנו אוצרות,התברר שסבא וסבתא גרו בכמה מקומות בעיר לפני שקיבלו ב1948 אחרי מלחמת השחרור ועזיבת/ גרוש התושבים הערבים ,מהמשרד לנכסי נפקדים את הנכס היפיפה ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.

העניין שבגלל חוסר כסף קיצוני לעיתים,הם התגוררו במחסן בחצרות בתים,כך בשכונת כרם אברהם סמוך לדירתו של הרב ש"ך הצעיר,כך בטלביה בחצרו של נכבד ערבי שהשכיר להם מחסן שלא ראוי למגורים

עד שהגיעו לפקיד במשרד לנכסי נפקדים שבפרוטקציה סידר להם מגורים בבית הערבי הנטוש במושבה הגרמנית.

אחיי הגדילו לעשות ויצאו לסיור פרטי במקומות שסבא וסבתא גרו,צילמו,שוחחו עם אנשים שגרים שם והיה להם מאוד מעניין.

כנראה שזו אחת הסיבות שאבא שלי שהיה הילד השני בהיררכיה עזב את הבית בגיל  17 להכשרה בנח"ל,הכיר את אמי ונישא לה כשהיה בן 18 ומאז לא עצר  ובנה קריירה יפה שהביאה אותו לחיים ללא דאגה.

על הסבא השני, סבא מרדכי,ידענו שהיה בין המייסדים של המושבה בנימינה,לא ידענו שעלה בסביבות 1914 לארץ,חשבנו שעלה כמה שנים אחכ.

ידענו שנסע עם קבוצה שנקראה ה"קליפורנים" לארה"ב ללמוד חקלאות וכשחזרו קיבלו מהברון רוטשילד קרקע והקימו שם את מה שנקרא היום בנימינה,אז קראו למקום בשם הערבי אום שוני או,זרעוניה.

לפני 10 שנים בהלווייה שהייתי בה בבנימינה גיליתי את הקבר של אמא שלו,סבתא רבה שלי,ששמה היה חווה ואימי ז"ל נקראה על שמה והתחלנו לברר יותר לעומק.

מסתבר שסבא עלה עם הוריו לארץ בשבת 1914 לערך ,התגורר בתל אביב והוריו פתחו פנסיון שנקרא פנסיון ישורון כמו שם משפחתם ,שידענו רק שישב ברח גרוזנברג בתל אביב.

בגוגל אין זכר לפנסיון כזה. מוזיאון העיר ברח ביאליק בתל אביב היה סגור לרגל שיפוצים המון זמן,מיילים ששלחתי לכל מיני מדריכים שבקיאים בתולדות תל אביב לא נענו.

לפני כשנתיים אחי היה בסיור בבית הקברות טרומפלדור,היכן שקבורים גדולי התרבות התל אביבית ומצא את הקבר של ישראל ישורון אבא של מרדכי הסבא רבא שלי שמסתבר שנפטר  ביוני 1922.

וזו הייתה נקודת ציון חשובה. ניסינו לברר עם דודי,בנו של סבא מרדכי אם הוא זוכר שסבא סיפר לו על השנים הראשונות בארץ אבל דודי לא זכר.

מהקבר של סבא רבא הבנו ,שאחרי שהוא נפטר לקח סבא מרדכי את אימו לבנימינה כי לא רצה לעזוב אותה בתל אביב לבד ולמרות התנאים הבלתי אפשריים עם מחלות, ביצות,קדחת שחור השתן שסבתי הרופאה הרבתה להזכיר אותה אודות הזמן ההוא היא חיה איתו באהל וחוותה איתו את הקמת המושבה בנימינה.

מאז  הגילוי הזה הייתה הפסקה די ארוכה בגילויים,שלחתי מייל נוסף לארכיון העיר של תל אביב עם הפרטים שכבר ידעתי אבל לא ענו לי בכלל.

השבוע נפל דבר !

בשיחת טלפון אקראית עם חברה קרובה ,שסבה וסבתה היו חברים קרובים של סבי וסבתי ואחכ של הוריה והקשר נשמר קרוב ל70 שנה ,אחותי סיפרה לה שאנחנו מחפשים תימוכין לעניין פנסיון ישורון ,כי אם גוגל לא חושב שהיה מקום כזה ולא עונים על אף מייל שאנחנו שולחים אולי לא היו דברים מעולם.

היו גם היו ענתה החברה היקרה,ראשית היא מספרת שאחיה הבכור שהלך לעולמו לפני כמה שבועות כתב ספר על תולדות המשפחה ובספר איזכור על הפנסיון ! זאת ועוד, באותו ערב שמשפחתה של החברה,כלומר סבה וסבתא עם אמא שלה כילדה בת 4 ,הגיעו ארצה בקיץ 1919 ,היא הצטלמה בחזית הפנסיון והתמונה קיימת.

הדבר היחיד שחסר לנו הוא מספר הבית ברח גרוזנברג.

בזמנו אגב נסעתי לרח גרוזנברג במחשבה מגוחכת קצת שלמרות שעברו 100 שנה ,אולי מישהו יזכור או ידע משהו,אבל זה היה יום חורפי,כלב לא הסתובב ברחוב והיה לי ברור שמ"הסיור" הזה לא יבוא עזרי.

התכנון לשלב הבא,לצלצל לארכיון עיריית תל אביב,להגיע לשם ולנבור ברשומות של 1919 כדי להגיע לרשימה של יהודים שהתפקדו במרשם התושבים של אז כמו שעשינו בזמנו,בירושלים.

ההבדל שהרשימות על ירושלים נמצאות באינטרנט ובשביל הרשימות של תל אביב צריך לעשות עבודת רגליים.

לצערי אני לא יודע איך מעלים תמונות לפורמט הזה,לכן אסיים את הפוסט ואבדוק איך מעלים תמונות ואוסיף אותן.

אני סיימתי,תיהיו טובים

המכתב שלא נשלח לפוליטיקאי

 התלבטתי רבות למי לכתוב ועל רקע אמירה אחת ששמעתי לפני כשבוע מראש הממשלה המכהן בכפוף למאורעות הזמן האחרון החלטתי לכתוב לראש הממשלה ,נתניהו

נתניהו התגאה באחד הראיונות האין סופיים לתקשורת האמריקאית שאוטוטו הוא הופך להיות המנהיג ששלט הכי הרבה זמן ברציפות בעולם המערבי.

ואני אומר ,אדון ביבי ראשית אני לא בטוח בכלל בקשר לשיוך למדינות המערב,בטח לא כשחרדים ומתנחלים כבר מדרדרים אותנו אחורה לכיוון המאה ה19.

אומרים שבשנות שלטונך הממושך עשית כאן גם דברים טובים,בחרתי זאת הפעם לא לקושש אותם.

אבל וזה חשוב יותר לומר לך את הדברים הבאים:

כהונה של מנהיג לאו דווקא נמדדת באורך שלטונו,זה פחות מראה עליך,אלא יותר על מי שבחרו בך ובעת האחרונה צריך להוסיף גם את היכולת להשתמש באמצעים דיגטילים כאלה ואחרים על מנת להשאר בשלטון.

אבל שנות שלטונך האחרונות משכיחות לגמרי,מוחקות למעשה את כל מה שעשית בעבר.

כל הדברים הנהדרים שמעריצך מצביעים עליהם נמחקים באחת לנוכח המהפכה השלטונית שהורסת ומחרבת את מדינת ישראל.

 בשורה התחתונה שאנחנו מעמידים על משקל את כל הטוב שעשית (לכאורה)   ואחכ את חורבן המדינה מצד שני. מה לדעתך יזכור העולם הנאור?

מה לדעתך נזכור אנחנו וילדינו ונכדינו?