כתבתי פוסט אחד החודש הזה שהולך ומסתיים לו,הכי מעט פוסטים בחודש ever.
לא מרגיש לי בית בפלטפורמה הזאת,אני צריך סוג של אדרנלין שיפעפע לי בבטן כדי לכתוב,
ההתרגשות הזאת ללחוץ על שם האתר,לחכות שיפתח ,להכנס לדף העריכה ולכתוב ואחכ לחכות לתגובות,את כל זה אין לי כאן (כלומר תגובות יש אבל ההתרגשות והפיעפוע לא קיימים)
עד עכשיו שכנעתי את עצמי לכתוב ,במחשבה שאני צריך לתת לפלטפורמה זמן,להתרגל אליה ועוד כהנה וכהנה סיבות לכתוב שאני פחות ופחות מוצא בתוך עצמי.
ובכן לא עוד.
אני לא סוגר את הבלוג הזה אבל אני אמעיט לכתוב כאן.
שמתי לב שאת מה שיש לי לומר אני כותב בדף הפייסבוק שלי ואני מודע לגמרי ליתרונות ולחסרונות שלו.
מכיון שאת יומן הרשת שלי בישרא,כתבתי בשמי המלא וחיי היו פרוסים בבלוג לכל עבר,אני לא צריך להיות אנונימי בפייסבוק למרות שאין לי עניין לכתוב בפייסבוק כבל עם ועולם על הכל, כמו שכתבתי בישרא וזה החסרון לעומת הבלוג,
אבל פוסטים מהירים,קצרים עם אמירה או בלי, אני כותב שם ומכיון שיש לי די הרבה חברים בפייסבוק אני נהנה מהרבה תגובות.
ישרא החדש מחמם מנועים מתחת לפני השטח,אין עדיין תאריך לעליה שלו לאוויר,אבל זה יקרה.
אין לי ציפיות גדולות ואין לי ביקורת על האיטיות או על ההתנהלות של צוות ההצלה,בסוף צריך לזכור שהאתר עמד להסגר לולא 2 אנשים שהחליטו ויהי מה לגרום לרשת 13 לוותר על ישרא ולקבל בחינם את התכנים והם כמו קודמיהם שנלחמו להשארת ישרא פתוח,נלחמו והתעקשו וכנגד כל הסיכויים הצליחו.
אני פחות מתעסק איך ישרא יראה בעתיד ואם הוא יהיה נוח לכתיבה כמו המנוח והאם ידרשו תרומות כאלה ואחרות להחזקתו באוויר בהתחלה,זה ממש לא מעניין אותי.
אני אבדוק כל פעימה שמנהלי ישרא החדשים יעלו לאוויר ואקבל החלטות בזמן אמת.
זה הכל.
בשבועיים וחצי הראשונים של דצמבר הייתי עסוק בריצות וסידורים בעניני הפנסייה בבד בבד עם הכנסה למוסך של האוטו כדי להעביר אותו טיפול ולקחת אותו לטסט,גם את זה סיימתי.
באיזשהו יום נסעתי עם זוגתי לבית התותחן בזכרון יעקב כדי לדלות חומר כתוב על הפעילות של הגדוד שלי,גדוד התותחנים 403 במלחמת יום כיפור,
לא מצאתי חומר חדש אבל גיליתי את התותח שבכמותו נלחמתי ,מוצב בין שאר התותחיםבגן שבבית התותחן ומאוד התרגשתי
כמובן הצטלמתי לידו וצילמתי אותו,חגיגה גדולה
לא מרגיש לי בית בפלטפורמה הזאת,אני צריך סוג של אדרנלין שיפעפע לי בבטן כדי לכתוב,
ההתרגשות הזאת ללחוץ על שם האתר,לחכות שיפתח ,להכנס לדף העריכה ולכתוב ואחכ לחכות לתגובות,את כל זה אין לי כאן (כלומר תגובות יש אבל ההתרגשות והפיעפוע לא קיימים)
עד עכשיו שכנעתי את עצמי לכתוב ,במחשבה שאני צריך לתת לפלטפורמה זמן,להתרגל אליה ועוד כהנה וכהנה סיבות לכתוב שאני פחות ופחות מוצא בתוך עצמי.
ובכן לא עוד.
אני לא סוגר את הבלוג הזה אבל אני אמעיט לכתוב כאן.
שמתי לב שאת מה שיש לי לומר אני כותב בדף הפייסבוק שלי ואני מודע לגמרי ליתרונות ולחסרונות שלו.
מכיון שאת יומן הרשת שלי בישרא,כתבתי בשמי המלא וחיי היו פרוסים בבלוג לכל עבר,אני לא צריך להיות אנונימי בפייסבוק למרות שאין לי עניין לכתוב בפייסבוק כבל עם ועולם על הכל, כמו שכתבתי בישרא וזה החסרון לעומת הבלוג,
אבל פוסטים מהירים,קצרים עם אמירה או בלי, אני כותב שם ומכיון שיש לי די הרבה חברים בפייסבוק אני נהנה מהרבה תגובות.
ישרא החדש מחמם מנועים מתחת לפני השטח,אין עדיין תאריך לעליה שלו לאוויר,אבל זה יקרה.
אין לי ציפיות גדולות ואין לי ביקורת על האיטיות או על ההתנהלות של צוות ההצלה,בסוף צריך לזכור שהאתר עמד להסגר לולא 2 אנשים שהחליטו ויהי מה לגרום לרשת 13 לוותר על ישרא ולקבל בחינם את התכנים והם כמו קודמיהם שנלחמו להשארת ישרא פתוח,נלחמו והתעקשו וכנגד כל הסיכויים הצליחו.
אני פחות מתעסק איך ישרא יראה בעתיד ואם הוא יהיה נוח לכתיבה כמו המנוח והאם ידרשו תרומות כאלה ואחרות להחזקתו באוויר בהתחלה,זה ממש לא מעניין אותי.
אני אבדוק כל פעימה שמנהלי ישרא החדשים יעלו לאוויר ואקבל החלטות בזמן אמת.
זה הכל.
בשבועיים וחצי הראשונים של דצמבר הייתי עסוק בריצות וסידורים בעניני הפנסייה בבד בבד עם הכנסה למוסך של האוטו כדי להעביר אותו טיפול ולקחת אותו לטסט,גם את זה סיימתי.
באיזשהו יום נסעתי עם זוגתי לבית התותחן בזכרון יעקב כדי לדלות חומר כתוב על הפעילות של הגדוד שלי,גדוד התותחנים 403 במלחמת יום כיפור,
לא מצאתי חומר חדש אבל גיליתי את התותח שבכמותו נלחמתי ,מוצב בין שאר התותחיםבגן שבבית התותחן ומאוד התרגשתי
כמובן הצטלמתי לידו וצילמתי אותו,חגיגה גדולה
אחכ נסענו למסעדה ערבית חדשה שנפתחה בכפר תבור,מסחה שמה של השף דוחול ספדי,מה אגיד לכם,"לא נפלתי בריצפה"
את שאר השבועיים הנותרים ביליתי במנוחה,בקריאה ובבישול.
עוד לא קיבלתי תשובה בקשר לעבודה החדשה,אני מקווה שאקבל בחודש הבא,בנתיים ב15 בינואר אורגנה לנו סדנת פרישה במלון כפר המכבייה,
ב16 אנחנו נוסעים לסוף שבוע באילת וחוץ מזה החיים די דבש.
אני סיימתי,תיהיו טובים
