ומי לא חזר? ישראבלוג.
חשבתי שאשרוד בלי לכתוב ולפרקים,בתקופת הזמן הזאת מאז ישרא נסגר בטריקת דלת מהרגע לרגע,חשבתי לעזוב את עניין הכתיבה,כאילו 16 שנה זה מספיק ,אבל זה חזק ממני ולמרות שחשבתי שאצליח לא לכתוב עד ה31 במאי אז אציין 16 שנות כתיבה בישרא ואפילו קיבלת את ההצעה הנדיבה של אמפי לכתוב אצלה אםעד ה31למאי עדין לא אמצא עיר מקלט ולא מצאתי,כלומר לא ממש חיפשתי,יש לי את הבלוג בוורדפרס,אבל אני מתבאס לכתוב שם,אין לי סיבה לתחושה הזאת ואני לא יכול להסביר למה לא להשתמש בבלוג שנמצא שם(בנתיים ניסיתי לפתוח את דף העריכה בוורדפרס ולא הצלחתי למצוא אותו והתייאשתי)
אבל אז עשיתי חיפוש גוגל על בלוגגר ומסתבר שב2012 פתחתי כאן בלוג,אין לי מושג למה עשיתי את זה,אבל לא כתבתי אף פוסט והעמוד סתם עמד בשיממונו.
אז בימים האחרונים יש לי "דודא"('רצון עז'בעברית תקנית) לחזור לכתוב ומכיון שלא הצלחתי בשום אופן לתפעל את הבלוג שלי בוורדפרס ולכתוב שם פוסט חדש,החלטתי להפעיל את נווה המדבר הצחיח הזה.
יש נסיונות של בלוגרים לגרום לערוץ 13להחזיר את ישרא לאוויר ולו בכדישאנשים יגבו את שאר חומרים שלא גיבו(אני לצערי וטיפשותי התעצלתי לגבות מאז סוף 2017 אז התרגש עלינו איום הסגירה הרציני הראשון שלאחריו ישרא המשיך לפעול עד לפני כחודש עת התאייד מהאוויר והיום נשלח לערוץ 13 מכתב מעורך דין לפני תביעה בדרישה להחזיר את הערוץ לאוויר,לא יודע כמה זה יעזור ,אבל יפה שמנסים.
בשביל פוסט ראשון בעידן החדש שלי ,זה מספיק.
בעוד 12 יום הייתי אמור לציין בלוגולדת 16 בישרא.
כנראה שאתארח בפוסט חגיגי אצל אמפי,עוד אעדכן.
אני סיימתי, תהיו טובים.
האמת שכשאני כותב את הפוסט, אין לי בכלל מושג אם מישהו יקרא כאן, כי אם אני שכחתי מקיומו של הבלוג,למה שאחרים ידעו על קיומו.
מה חדש אצלי אתם שואלים,לא הרבה,כולם בסדר,עובדים לומדים,חיים.
החלפתי פלאפון לגלאקסי a 50
הקבוצה הבוגרת של קטמון כשלה בניסיון שלה לעלות לליגת העל והאכזבה מן הסתם גדולה ונידרש לחשבון נפש.
אבל קבוצת הנוער של המועדון שאותה אני מלווה באדיקות בשנים אחרונות,הגיעה לשלב שנשארו 2 משחקים שבאחד מהם אנחנו צריכים לנצח ובשני לא להפסיד ואז נעלה לליגת העל.
ההתרגשות סביב 2 המשחקים האלה גדולה.
ראשון בין השניים יתקיים בשבת הקרובה והשני ביום רביעי שאחריו
אם נצליח לעשות זה יהיה מדהים בכל קנה מידה.
חשבתי שאשרוד בלי לכתוב ולפרקים,בתקופת הזמן הזאת מאז ישרא נסגר בטריקת דלת מהרגע לרגע,חשבתי לעזוב את עניין הכתיבה,כאילו 16 שנה זה מספיק ,אבל זה חזק ממני ולמרות שחשבתי שאצליח לא לכתוב עד ה31 במאי אז אציין 16 שנות כתיבה בישרא ואפילו קיבלת את ההצעה הנדיבה של אמפי לכתוב אצלה אםעד ה31למאי עדין לא אמצא עיר מקלט ולא מצאתי,כלומר לא ממש חיפשתי,יש לי את הבלוג בוורדפרס,אבל אני מתבאס לכתוב שם,אין לי סיבה לתחושה הזאת ואני לא יכול להסביר למה לא להשתמש בבלוג שנמצא שם(בנתיים ניסיתי לפתוח את דף העריכה בוורדפרס ולא הצלחתי למצוא אותו והתייאשתי)
אבל אז עשיתי חיפוש גוגל על בלוגגר ומסתבר שב2012 פתחתי כאן בלוג,אין לי מושג למה עשיתי את זה,אבל לא כתבתי אף פוסט והעמוד סתם עמד בשיממונו.
אז בימים האחרונים יש לי "דודא"('רצון עז'בעברית תקנית) לחזור לכתוב ומכיון שלא הצלחתי בשום אופן לתפעל את הבלוג שלי בוורדפרס ולכתוב שם פוסט חדש,החלטתי להפעיל את נווה המדבר הצחיח הזה.
יש נסיונות של בלוגרים לגרום לערוץ 13להחזיר את ישרא לאוויר ולו בכדישאנשים יגבו את שאר חומרים שלא גיבו(אני לצערי וטיפשותי התעצלתי לגבות מאז סוף 2017 אז התרגש עלינו איום הסגירה הרציני הראשון שלאחריו ישרא המשיך לפעול עד לפני כחודש עת התאייד מהאוויר והיום נשלח לערוץ 13 מכתב מעורך דין לפני תביעה בדרישה להחזיר את הערוץ לאוויר,לא יודע כמה זה יעזור ,אבל יפה שמנסים.
בשביל פוסט ראשון בעידן החדש שלי ,זה מספיק.
בעוד 12 יום הייתי אמור לציין בלוגולדת 16 בישרא.
כנראה שאתארח בפוסט חגיגי אצל אמפי,עוד אעדכן.
אני סיימתי, תהיו טובים.
האמת שכשאני כותב את הפוסט, אין לי בכלל מושג אם מישהו יקרא כאן, כי אם אני שכחתי מקיומו של הבלוג,למה שאחרים ידעו על קיומו.
מה חדש אצלי אתם שואלים,לא הרבה,כולם בסדר,עובדים לומדים,חיים.
החלפתי פלאפון לגלאקסי a 50
הקבוצה הבוגרת של קטמון כשלה בניסיון שלה לעלות לליגת העל והאכזבה מן הסתם גדולה ונידרש לחשבון נפש.
אבל קבוצת הנוער של המועדון שאותה אני מלווה באדיקות בשנים אחרונות,הגיעה לשלב שנשארו 2 משחקים שבאחד מהם אנחנו צריכים לנצח ובשני לא להפסיד ואז נעלה לליגת העל.
ההתרגשות סביב 2 המשחקים האלה גדולה.
ראשון בין השניים יתקיים בשבת הקרובה והשני ביום רביעי שאחריו
אם נצליח לעשות זה יהיה מדהים בכל קנה מידה.
