הצהרת בחירות

אחרי שהחלטתי בעקבות התפנית הימנית החזקה מידי של גנץ שלא אצביע בבחירות השלישיות האלה כחול לבן בא הסקר האחרון בחדשות 12 והראה שהביבי עובר את כחול לבן וזה היה כבר יותר מידי בשבילי.
אז למרות הרצון העז שיש לי להצביע לרשימה המשותפת,אחזור כנראה בזחילת גחון ואצביע לכחול לבן למרות שהיד שלי תרעד.
המחשבה שהליכוד ינצח לא מאפשרת לי להצביע לרשימה המשותפת בה יש אנשים מצויינים והיא הכי קרובה לאג'נדה הפוליטית שלי.
קצת אירוני שכשהתחלתי להצביע בבחירות ב74,הייתי בשמאל ולא סטיתי ממנו לאורך הרבה שנים,רק בשנים האחרונות התמרכזתי והנה עכשיו רציתי שוב להצביע למפלגת שמאל מובהקת ,שלא מגמגמת,לא מתנצלת ומציבה אג'נדה ברורה.
לולא האיום שמציב ביבי להחרבת הדמוקרטיה,הייתי ממשיך להצביע לשמאל למרות שאני לא רואה שיש למי להצביע בשמאל הציוני,העבודה גשר מרצ לא מדברת אלי ודאי כשאופורטוניסטית הזאת אורלי לוי יושבת ברשימה הזאת ואני מבין לגמרי שהשמאל האנטי ציוני למרות שהכינוי הזה ממש לא מפחיד אותי,לא מייצג אותי לגמרי,אבל לפחות היחיד שמדבר בצורה ברורה על שוויון זכויות באופן כללי ועל זכותו של העם הפלסטיני למדינה,לא הצ'יקמוק הזה שהטמבל הזה טראמפ רקח ועוד כהנה וכהנה
אבל כאמור האיום שמגיע מימין הוא גדול מידי ולמרות הרגשת הקבס בדברים שאומר גאנץ ולמרות המשיכה החזקה ימינה,אצביע לו בתקווה שיתנהל חכם.
אם יהיו חס וחלילה בחירות רביעיות,כבר לא אצביע בשבילו,זו הבטחה.
על כל השאר,קורונה,עבודה,ספרים וטיולים בפוסט אחר
אני סיימתי,תיהיו טובים

דוח על מצבו של ישראבלוג

הודעה נוספת ממתן אליהו בקשר לישראבלוג
אני רוצה לשרטט לכם את ציר הזמן של הפעילות שלנו:
2017/18 אני וג'ואנה הרמנו את הכפפה בשנית כדי לקחת את האתר לידי הקהילה, הלכנו לפגישות מפה ועד להודעה חדשה ושמרנו את הרוב על אש קטנה כדי שאנשי הקהילה לא יכוו עוד פעם ויתבאסו אם לא ילך כלום. הרמנו קול זעקה כשנזקקנו לכם והייתם שם בכל הכוח ואני מעריץ כל אחד ואחת על זה.

2019 - איזור אוגוסט כבר נסגרו הפינות. סוף נובמבר תחילת דצמבר האתר אצלנו. ויש עמותה רשומה ומתפקדת!

כל החומר שלכם קיים ומגובה, אני לא יודע פיזית איך לשלוף אותו כי אני לא איש טכני, מבהיר עוד פעם.

ינואר - פברואר 2020 - ההדסטארט מוכן, התשורות בהזנק ויש אישור יציאה בקול צהלה...יש בעיה אחת ויחידה.

אנחנו רוצים להוזיל עלויות ברמת הציוד והצד הטכני כדי לאפשר אורך חיים לאתר ולא עוד פעם להיכנס ללופ כלכלי עוד שנה שנתיים.
אנחנו לא רוצים לפתוח קמפיין עם סכומים משוגעים כי זה גם לא ריאלי כרגע ביחס למצב האתר והקהילה וגם אנחנו רוצים להיות בטוחים שהסכום שנגייס ייתן לנו מרווח נשימה מספיק גדול כדי לבנות תוכנית עסקית ושיווקית להחזרת האתר לפרונט שלו. אני מאמין שזה אפשרי, מי שלא..לא.

אני יודע שחלקכם תוהים האם המומנטום אבד. אז הוא לא, הוכחתם ברגעי הצורך שאתם שם, לא משנה מתי.
אני מבקש באמת, תפסיקו לצאת עלינו. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לגרום להכל לקרות בצורה המושלמת ביותר שאפשר...אני יכול לספר לכם שאנחנו בהתכתבויות בשעות לא שעות עם מיילים, שיחות וכסף שיוצא מהכיס שלנו בלי לדרוש תמורה.

אני פונה אליכם ומבקש לשמור על שיח מכבד כלפי כולם, להבין את העדינות שבמצב וץמיד לזכור שישראבלוג לא בסכנה כבר, מבטיח לכם.

ועוד משהו קטן - אל תקללו, לא אותי ולא אף אחד מחברי הקבוצה. יש ביקורת ויש ירישה לפסים אישיים. אל תרדו על אדם ותגידו לו שהוא לא מבין וכד' בצורה אלימה. באמת שאני אדם סבלני אבל דיי. זה כל כך לא נעים.

בואו ננסה להיות קהילה. אל תאבדו תקווה..באמת שזה במפר קטן לעומת מה ערוץ 13 העבירו אותנו. אוהב אתכם.ן מאוד.

והפוסט הזה נכתב ברעב גדול. נשבע שלא אכלתי כל היום.

ואלה הפריטים הטכנים הנדרשים
עוד דבר קטן באשר לישרא,אלה הפרטים הטכנים הדרושים:
Yakov Zandman היי, לשאלתך:
מדובר על 2 מכונות VMWare המכילות שרתי ווינדוס 2003 (ברישיון), בנפח של 600GB, הצריכות יחד 8GB RAM ויסתפקו גם במעבד 4 ליבות מדור ישן. בנוסף ישנו Volume של תמונות בגודל 1.2TB. הדיסקים יכולים כולם להיות SATA, הVolume של התמונות יכול להיות אף 5400RPM. צריכים RAID על הדיסקים. בנוסף אין דרישות רשת מיוחדות. ניתן לשים אותם על תשתית VMWare קיימת או על שרת U1 ייעודי עליו נתקין VMWare ESXi ועליו נשים את הVMים.

אלו הנתונים הידועים
להבנתי אפשר גם לקנות שרת ולשלם על אחסון בלבד.

כשאתה מושך קצה של חוט מערימה:-)

פוסט קצת ארוך,דיר באלק ..
בשבוע שעבר הייתי בירושלים ואחרי שסיימתי את הענינים שלשמם באתי,נסעתי בהחלטה של רגע לבית  שסבי וסבתי גרו בו ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
לא היה איש בבית ולמדתי מהשם שעל השער את שם המשפחה שגרה בבית היום,חזרתי הבייתה,בדקתי ב144 ומצאתי את השם של מי שגרים בבית,שלחתי וואטסאפ סיפרתי מי אני ועל ההיסטוריה של המשפחה וביקשתי לבוא לבקר בבית בהזדמנות קרובה לביקור קצרצר.
לא קיבלתי תשובה על הוואטסאפ,האשה אליה שלחתי לא קראה את ההודעה ומן הסתם לא השיבה עליה.
היום נזכרתי בחבר פייסבוק שלי ששם משפחתו זהה לשם המשפחה שהיה כתוב על שער הבית,שלחתי לו הודעה,סיפרתי לו בקצרה את הסיפור והוא החזיר לי הודעה וסיפר שאחיו גר בבית הזה!
לא צריך לומר אגב שהבית שסבא וסבתא שלי גרו בו מ1949 עד שנת 66 נראה אחרת לגמרי ממה שהבית נראה עכשיו ואני מודע לזה לגמרי.
קיבלתי את מס הטלפון של האח,בעל הבית דהיום,שלחתי לו הודעה בוואטס אפ והוא חזר אלי טלפונית,
הייתה שיחה מאוד מרגשת!
אז גם התברר לי שדודי ומשפחתו שגרו משנת 67 בבית מכרו את הבית רק בשנת 94,דודי טעה לחשוב שהוא מוכר את הבית לחברת ביטוח (או שאני הבנתי לא נכון למרות שאני זוכר שהייתי לפני כמה שנים ועל חזית הבית היה שלט של סוכנות ביטוח)כשלמעשה הוא מכר את הבית למשפחה שאחד מבניה מחזיק סוכנות ביטוח.
בכל מקרה אותו אדם סיפר לי משהו שלא ידעתי,שקומת הקרקע בבית הייתה שייכת למספר אנשים וסבא שלי מאוד רצה לרכוש מהגרים בקומה הזאת את חדריהם ובכל פעם שמכר ציור שלו,קנה חדר בקומה התחתונה,עד היום מספר בעל הבית העכשווי,יש בקומת הקרקע חדר אחד סגור שבעליו לא ידועים ואין אפשרות לגור בו.
הוא סיפר שהבית עבר כמובן שיפוץ מסיבי ואין זכר לבית הישן שסבא וסבתא שלי גרו בו.
במקור כאמור הבית היה בן 2 וחצי קומות,על קומת הקרקע סיפרתי ולקומה שסבא וסבתא גרו הוביל גרם מדרגות מתעקל עד לכניסה לבית.
כשהדלת נפתחה נכנסים לחצר פנימית די גדולה(לפחות כילד שהייתי היא נראתה גדולה)
בצד ימין של הכניסה היו השרותים,שהיו שרותי בול פגיעה וכילד החשש הגדול שלי היה ליפול פנימה😂.
ליד חדר השרותים היה מטבח לא גדול ולדעתי אי אפשר היה לשבת לאכול בו,אלא רק לבשל על פתיליה ופרימוס.
החצר הפנימית היה מעוטרת בפחים(כמו שתימנים היו מתופפים עליהם) שסבתא שלי שתלה בהם פרחים והם קישטו את החצר.
בצד שמאל של החצר היו 2 חדרים שאחד מהם היה סלון והשני חדר שינה והמון ציורים של סבא שלי נשענו על הקירות,אגב באמצע החדר היה שולחן והיו עליו המון עיתונים,(אז לא הבנתי למה,אחכ הבנתי שהעיתונים הישנים כיסו את הרצפה היפיפייה שהייתה בבית הערבי הזה כשסבא צייר )כילד אהבתי לחפש מציאות בעיתונים ישנים בעיקר את הדף של הספורט וככה ניתקלתי לראשונה בדף שהייתה בו סקירה של משחקי כדורגל של התקופה 1956,57.
לא הבנתי הרבה בכדורגל אבל העין שלי קלטה שהפועל ירושלים משחקת בליגה הראשונה,עם הידיעה הזאת,חיפשתי בבית שגרנו בו בטלביה (רח אלקלעי 11 ..) את העיתון שהיינו מקבלים כל בוקר(הארץ לדעתי) ואז ביקשתי מהסטודנט שגר אצלנו בשכירות משנה שימצא עבורי(הייתי בכיתה א לדעתי או בגן חובה) ויקריא לי על הפועל ירושלים. זה אגב סיפור מדהים ששמעתי שנים אחכ,אבא ואמא עברו מחיפה שם סיים אבא את לימודיו בטכניון ועברו לירושלים שם שכרו דירה בשכונת טלביה היפיפייה,אבא התחיל לעבוד כאדריכל שכיר ואני חושב שאמא למדה ,כנראה שמצבם הכלכלי לא היה מי יודע מה והם החליטו להשכיר את אחד מ2 וחצי חדרי הדירה לסטודנט וכך לשפר את מצבם הכלכלי..
כמובן שאסור היה להם לעשות זאת ואני זוכר שכשבעל הדירה היה מגיע בכל 1 לחודש לגבות שכר דירה הוזהרתי חזור והזהר לא לפלוט שום דבר ממנו יבין בעל הדירה שבאחד החדרים גר סטודנט בשכירות משנה ,אני חושב שעמדתי בעניין הזה ובעל הדירה לא ידע מהעובדה הזאת וכך הורי יכלו לחסוך קצת כסף.
אבל נעזוב את זה ונחזור לבית של סבא וסבתא,אמרתי שהבית היה בן 2 וחצי קומות,מדלת הכניסה לקומה בה גרו סבא וסבתא היה גרם מדרגות נוסף שבסופו היה חדר שהיה האטלייה של סבא,סטודיו אם תרצו, ששם צייר את ציוריו.
כילד לא היה לי עניין רב בציור ולכן החדר הזה לא עניין אותי כל כך אבל ככל שבגרתי, הבנתי איזה אוצר נמצא שם.
סבא הלך לעולמו ב1965,אני עזבתי את ירושלים ב82 כשבאתי לבקר בירושלים,הייתי סר לבקר את דודי ומשפחתו ומתבונן בציורים המרהיבים של סבא שלי שבחייו לא זכה להערכה שהגיע לו והגיעה מאוחר יותר לשמחת כולנו.
ב94 דודי כאמור מכר את הבית והציורים של סבא התפזרו לכל חלקי המשפחה.
בשבוע הבא אסע שוב לירושלים ואלך לבקר בבית המופלא הזה ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
 תודה לבעלי הבית העכשווים שמאפשרים לי את העונג הזה.
הציורים שהבאתי הם מתערוכה שנושאה צמחים שהוצגה בבית אנה טיכו בירושלים עד סוף נובמבר 19 והייתה סוג של הומאז' לסבא שלי שציורי הצמחים שלו ליוו את אנציקלופדיית הצמחים הראשונה שנכתבה בארץ.

פברואר וזה חורף

לא מצליח לכתוב,התחלתי פעמיים וזה הרגיש סתמיכזה אז עזבתי,כבר מזמן למדתי שמה שמפעיל אותי בכתיבה הוא הדגדוג הזה באצבעות ולא העובדה  שאני חייב לכתוב כדי להשאר בתודעה של מישהו
אני בתקופת צינון של 3 חודשים,זה לא קל,אבל החלטתי שאני עושה את המכסימום כדי שלא ארגיש שאני פדלאה ששרוע על כורסה,צופה באיזו תכנית בלתי ברורה בטלויזיה,מתעורר ב12 בצהריים וכו וכו'.
אז אני מתעורר ב06:30 בבוקר כשזוגתי יוצאת לעבודה,שותה קפה ואוכל משהו ואחכ אם אין לי סידורים מחוץ לבית(והיו לי המון ולצערי לא נגמרו יחרבת על הבירוקרטיה) אני מבשל,מכבס ועושה עבודות בית שיש לעשות כולל קיפול כביסה !
נכון שאני לא ממש יודע פרטים כמו מה של זוגתי ומה של הבת שלי ונכון שאין כבר הבדל בין מה של הבן האמצעי ומה של הבן הצעיר כי שניהם באותן מידות,אבל עצם הקיפול(וזוגתי לימדה אותי לקפל,שתדעו) כבר מקל עליה בבואה להפריד את הפריטים ולהכניס לארונו של כל ילד את הפריט הנכון.
גם יש פחות כביסה כי הבן האמצעי עזב את הבית,את הכביסה שלו הוא מביא בימי חמישי בערב או שישי כשהוא בא לארוחת שבת אבל אז זה קלי קלות כי זה מרוכז.
הבן הצעיר אגב משתחרר מצהל בסוף אפריל,מה שאני למדתי על עצמי בתקופה שהוא בצבא זה משהו שלא לומדים בשום מקום,לא ארחיב עכשיו,רק אתן פרומו קטן,הוא התחיל כלוחם בגבעתי ובתקופה האחרונה הוא שקמיסט בבסיסי סיירת גבעתי.
אם לחזור להיותי עקר בית,אני כמובן עושה את כל הקניות לבית אבל זה לא דברים חדשים,תמיד עשיתי ועכשיו אני ממשיך.
חזרתי כמובן לקרוא ואני רוצה להמליץ על ספר של סופרת ישראלית
לספר קוראים "כל הדברים היפים" ולסופרת קוראים שילה ענבר.
עכשיו קצת רכילות,בקטנה,שילה ענבר היא אשתו שתחייה של חברנו ,אבו אלמוג' שכתב בישרא שנים רבות ועכשיו כותב בפייסבוק עם גיחות מעטות לבלוג שיש לו בוורדפרס.
אז ענבר היא כאמור אשתו של גל אמיר חברי אבל לפני שהפכה סופרת,הייתה פרקליטה במחוז צפון של הפרקליטות.הקורא הנבון יעשה כבר את החיבורים המתבקשים.
לא אעשה ספוילר לספר,רק אומר שהקורא לא יכול לעזוב את הספר עד לסיומו.מומלץ בחום.
פעם בשבוע אנחנו (זוגתי ואני ) עושים סיבוב במקומות בהם יש אוכל רחוב מצויין,בשווקים כאלה ואחרים,זה הכיף שלנו וככה אני רוצה להמליץ על מקום  שעושה בשר מצויין בפיתה וקוראים לו סלים מרח' שישים,או הברברי ,מקום שנמצא בתחנת דלק ברח לישנסקי 6 במערב ראשון.
אגב ביום שלישי הזה אנחנו ניסע לשוק נתניה למקום ששמו הפינוקים של כרמל.מי שמכיר יודע על מה אני מדבר ומי שלא,אכתוב על זה בפוסט הבא.
יום שישי היום,אני אבשל שיפטא בארנג'י,מאכל פרסי של קציצות עם אורז והמון ירוקים.
אני סיימתי,תיהיו טובים