פוסט קצת ארוך,דיר באלק ..
בשבוע שעבר הייתי בירושלים ואחרי שסיימתי את הענינים שלשמם באתי,נסעתי בהחלטה של רגע לבית שסבי וסבתי גרו בו ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
לא היה איש בבית ולמדתי מהשם שעל השער את שם המשפחה שגרה בבית היום,חזרתי הבייתה,בדקתי ב144 ומצאתי את השם של מי שגרים בבית,שלחתי וואטסאפ סיפרתי מי אני ועל ההיסטוריה של המשפחה וביקשתי לבוא לבקר בבית בהזדמנות קרובה לביקור קצרצר.
לא קיבלתי תשובה על הוואטסאפ,האשה אליה שלחתי לא קראה את ההודעה ומן הסתם לא השיבה עליה.
היום נזכרתי בחבר פייסבוק שלי ששם משפחתו זהה לשם המשפחה שהיה כתוב על שער הבית,שלחתי לו הודעה,סיפרתי לו בקצרה את הסיפור והוא החזיר לי הודעה וסיפר שאחיו גר בבית הזה!
לא צריך לומר אגב שהבית שסבא וסבתא שלי גרו בו מ1949 עד שנת 66 נראה אחרת לגמרי ממה שהבית נראה עכשיו ואני מודע לזה לגמרי.
קיבלתי את מס הטלפון של האח,בעל הבית דהיום,שלחתי לו הודעה בוואטס אפ והוא חזר אלי טלפונית,
הייתה שיחה מאוד מרגשת!
אז גם התברר לי שדודי ומשפחתו שגרו משנת 67 בבית מכרו את הבית רק בשנת 94,דודי טעה לחשוב שהוא מוכר את הבית לחברת ביטוח (או שאני הבנתי לא נכון למרות שאני זוכר שהייתי לפני כמה שנים ועל חזית הבית היה שלט של סוכנות ביטוח)כשלמעשה הוא מכר את הבית למשפחה שאחד מבניה מחזיק סוכנות ביטוח.
בכל מקרה אותו אדם סיפר לי משהו שלא ידעתי,שקומת הקרקע בבית הייתה שייכת למספר אנשים וסבא שלי מאוד רצה לרכוש מהגרים בקומה הזאת את חדריהם ובכל פעם שמכר ציור שלו,קנה חדר בקומה התחתונה,עד היום מספר בעל הבית העכשווי,יש בקומת הקרקע חדר אחד סגור שבעליו לא ידועים ואין אפשרות לגור בו.
הוא סיפר שהבית עבר כמובן שיפוץ מסיבי ואין זכר לבית הישן שסבא וסבתא שלי גרו בו.
במקור כאמור הבית היה בן 2 וחצי קומות,על קומת הקרקע סיפרתי ולקומה שסבא וסבתא גרו הוביל גרם מדרגות מתעקל עד לכניסה לבית.
כשהדלת נפתחה נכנסים לחצר פנימית די גדולה(לפחות כילד שהייתי היא נראתה גדולה)
בצד ימין של הכניסה היו השרותים,שהיו שרותי בול פגיעה וכילד החשש הגדול שלי היה ליפול פנימה😂.
ליד חדר השרותים היה מטבח לא גדול ולדעתי אי אפשר היה לשבת לאכול בו,אלא רק לבשל על פתיליה ופרימוס.
החצר הפנימית היה מעוטרת בפחים(כמו שתימנים היו מתופפים עליהם) שסבתא שלי שתלה בהם פרחים והם קישטו את החצר.
בצד שמאל של החצר היו 2 חדרים שאחד מהם היה סלון והשני חדר שינה והמון ציורים של סבא שלי נשענו על הקירות,אגב באמצע החדר היה שולחן והיו עליו המון עיתונים,(אז לא הבנתי למה,אחכ הבנתי שהעיתונים הישנים כיסו את הרצפה היפיפייה שהייתה בבית הערבי הזה כשסבא צייר )כילד אהבתי לחפש מציאות בעיתונים ישנים בעיקר את הדף של הספורט וככה ניתקלתי לראשונה בדף שהייתה בו סקירה של משחקי כדורגל של התקופה 1956,57.
לא הבנתי הרבה בכדורגל אבל העין שלי קלטה שהפועל ירושלים משחקת בליגה הראשונה,עם הידיעה הזאת,חיפשתי בבית שגרנו בו בטלביה (רח אלקלעי 11 ..) את העיתון שהיינו מקבלים כל בוקר(הארץ לדעתי) ואז ביקשתי מהסטודנט שגר אצלנו בשכירות משנה שימצא עבורי(הייתי בכיתה א לדעתי או בגן חובה) ויקריא לי על הפועל ירושלים. זה אגב סיפור מדהים ששמעתי שנים אחכ,אבא ואמא עברו מחיפה שם סיים אבא את לימודיו בטכניון ועברו לירושלים שם שכרו דירה בשכונת טלביה היפיפייה,אבא התחיל לעבוד כאדריכל שכיר ואני חושב שאמא למדה ,כנראה שמצבם הכלכלי לא היה מי יודע מה והם החליטו להשכיר את אחד מ2 וחצי חדרי הדירה לסטודנט וכך לשפר את מצבם הכלכלי..
כמובן שאסור היה להם לעשות זאת ואני זוכר שכשבעל הדירה היה מגיע בכל 1 לחודש לגבות שכר דירה הוזהרתי חזור והזהר לא לפלוט שום דבר ממנו יבין בעל הדירה שבאחד החדרים גר סטודנט בשכירות משנה ,אני חושב שעמדתי בעניין הזה ובעל הדירה לא ידע מהעובדה הזאת וכך הורי יכלו לחסוך קצת כסף.
אבל נעזוב את זה ונחזור לבית של סבא וסבתא,אמרתי שהבית היה בן 2 וחצי קומות,מדלת הכניסה לקומה בה גרו סבא וסבתא היה גרם מדרגות נוסף שבסופו היה חדר שהיה האטלייה של סבא,סטודיו אם תרצו, ששם צייר את ציוריו.
כילד לא היה לי עניין רב בציור ולכן החדר הזה לא עניין אותי כל כך אבל ככל שבגרתי, הבנתי איזה אוצר נמצא שם.
סבא הלך לעולמו ב1965,אני עזבתי את ירושלים ב82 כשבאתי לבקר בירושלים,הייתי סר לבקר את דודי ומשפחתו ומתבונן בציורים המרהיבים של סבא שלי שבחייו לא זכה להערכה שהגיע לו והגיעה מאוחר יותר לשמחת כולנו.
ב94 דודי כאמור מכר את הבית והציורים של סבא התפזרו לכל חלקי המשפחה.
בשבוע הבא אסע שוב לירושלים ואלך לבקר בבית המופלא הזה ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
תודה לבעלי הבית העכשווים שמאפשרים לי את העונג הזה.
הציורים שהבאתי הם מתערוכה שנושאה צמחים שהוצגה בבית אנה טיכו בירושלים עד סוף נובמבר 19 והייתה סוג של הומאז' לסבא שלי שציורי הצמחים שלו ליוו את אנציקלופדיית הצמחים הראשונה שנכתבה בארץ.
בשבוע שעבר הייתי בירושלים ואחרי שסיימתי את הענינים שלשמם באתי,נסעתי בהחלטה של רגע לבית שסבי וסבתי גרו בו ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
לא היה איש בבית ולמדתי מהשם שעל השער את שם המשפחה שגרה בבית היום,חזרתי הבייתה,בדקתי ב144 ומצאתי את השם של מי שגרים בבית,שלחתי וואטסאפ סיפרתי מי אני ועל ההיסטוריה של המשפחה וביקשתי לבוא לבקר בבית בהזדמנות קרובה לביקור קצרצר.
לא קיבלתי תשובה על הוואטסאפ,האשה אליה שלחתי לא קראה את ההודעה ומן הסתם לא השיבה עליה.
היום נזכרתי בחבר פייסבוק שלי ששם משפחתו זהה לשם המשפחה שהיה כתוב על שער הבית,שלחתי לו הודעה,סיפרתי לו בקצרה את הסיפור והוא החזיר לי הודעה וסיפר שאחיו גר בבית הזה!
לא צריך לומר אגב שהבית שסבא וסבתא שלי גרו בו מ1949 עד שנת 66 נראה אחרת לגמרי ממה שהבית נראה עכשיו ואני מודע לזה לגמרי.
קיבלתי את מס הטלפון של האח,בעל הבית דהיום,שלחתי לו הודעה בוואטס אפ והוא חזר אלי טלפונית,
הייתה שיחה מאוד מרגשת!
אז גם התברר לי שדודי ומשפחתו שגרו משנת 67 בבית מכרו את הבית רק בשנת 94,דודי טעה לחשוב שהוא מוכר את הבית לחברת ביטוח (או שאני הבנתי לא נכון למרות שאני זוכר שהייתי לפני כמה שנים ועל חזית הבית היה שלט של סוכנות ביטוח)כשלמעשה הוא מכר את הבית למשפחה שאחד מבניה מחזיק סוכנות ביטוח.
בכל מקרה אותו אדם סיפר לי משהו שלא ידעתי,שקומת הקרקע בבית הייתה שייכת למספר אנשים וסבא שלי מאוד רצה לרכוש מהגרים בקומה הזאת את חדריהם ובכל פעם שמכר ציור שלו,קנה חדר בקומה התחתונה,עד היום מספר בעל הבית העכשווי,יש בקומת הקרקע חדר אחד סגור שבעליו לא ידועים ואין אפשרות לגור בו.
הוא סיפר שהבית עבר כמובן שיפוץ מסיבי ואין זכר לבית הישן שסבא וסבתא שלי גרו בו.
במקור כאמור הבית היה בן 2 וחצי קומות,על קומת הקרקע סיפרתי ולקומה שסבא וסבתא גרו הוביל גרם מדרגות מתעקל עד לכניסה לבית.
כשהדלת נפתחה נכנסים לחצר פנימית די גדולה(לפחות כילד שהייתי היא נראתה גדולה)
בצד ימין של הכניסה היו השרותים,שהיו שרותי בול פגיעה וכילד החשש הגדול שלי היה ליפול פנימה😂.
ליד חדר השרותים היה מטבח לא גדול ולדעתי אי אפשר היה לשבת לאכול בו,אלא רק לבשל על פתיליה ופרימוס.
החצר הפנימית היה מעוטרת בפחים(כמו שתימנים היו מתופפים עליהם) שסבתא שלי שתלה בהם פרחים והם קישטו את החצר.
בצד שמאל של החצר היו 2 חדרים שאחד מהם היה סלון והשני חדר שינה והמון ציורים של סבא שלי נשענו על הקירות,אגב באמצע החדר היה שולחן והיו עליו המון עיתונים,(אז לא הבנתי למה,אחכ הבנתי שהעיתונים הישנים כיסו את הרצפה היפיפייה שהייתה בבית הערבי הזה כשסבא צייר )כילד אהבתי לחפש מציאות בעיתונים ישנים בעיקר את הדף של הספורט וככה ניתקלתי לראשונה בדף שהייתה בו סקירה של משחקי כדורגל של התקופה 1956,57.
לא הבנתי הרבה בכדורגל אבל העין שלי קלטה שהפועל ירושלים משחקת בליגה הראשונה,עם הידיעה הזאת,חיפשתי בבית שגרנו בו בטלביה (רח אלקלעי 11 ..) את העיתון שהיינו מקבלים כל בוקר(הארץ לדעתי) ואז ביקשתי מהסטודנט שגר אצלנו בשכירות משנה שימצא עבורי(הייתי בכיתה א לדעתי או בגן חובה) ויקריא לי על הפועל ירושלים. זה אגב סיפור מדהים ששמעתי שנים אחכ,אבא ואמא עברו מחיפה שם סיים אבא את לימודיו בטכניון ועברו לירושלים שם שכרו דירה בשכונת טלביה היפיפייה,אבא התחיל לעבוד כאדריכל שכיר ואני חושב שאמא למדה ,כנראה שמצבם הכלכלי לא היה מי יודע מה והם החליטו להשכיר את אחד מ2 וחצי חדרי הדירה לסטודנט וכך לשפר את מצבם הכלכלי..
כמובן שאסור היה להם לעשות זאת ואני זוכר שכשבעל הדירה היה מגיע בכל 1 לחודש לגבות שכר דירה הוזהרתי חזור והזהר לא לפלוט שום דבר ממנו יבין בעל הדירה שבאחד החדרים גר סטודנט בשכירות משנה ,אני חושב שעמדתי בעניין הזה ובעל הדירה לא ידע מהעובדה הזאת וכך הורי יכלו לחסוך קצת כסף.
אבל נעזוב את זה ונחזור לבית של סבא וסבתא,אמרתי שהבית היה בן 2 וחצי קומות,מדלת הכניסה לקומה בה גרו סבא וסבתא היה גרם מדרגות נוסף שבסופו היה חדר שהיה האטלייה של סבא,סטודיו אם תרצו, ששם צייר את ציוריו.
כילד לא היה לי עניין רב בציור ולכן החדר הזה לא עניין אותי כל כך אבל ככל שבגרתי, הבנתי איזה אוצר נמצא שם.
סבא הלך לעולמו ב1965,אני עזבתי את ירושלים ב82 כשבאתי לבקר בירושלים,הייתי סר לבקר את דודי ומשפחתו ומתבונן בציורים המרהיבים של סבא שלי שבחייו לא זכה להערכה שהגיע לו והגיעה מאוחר יותר לשמחת כולנו.
ב94 דודי כאמור מכר את הבית והציורים של סבא התפזרו לכל חלקי המשפחה.
בשבוע הבא אסע שוב לירושלים ואלך לבקר בבית המופלא הזה ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.
תודה לבעלי הבית העכשווים שמאפשרים לי את העונג הזה.
הציורים שהבאתי הם מתערוכה שנושאה צמחים שהוצגה בבית אנה טיכו בירושלים עד סוף נובמבר 19 והייתה סוג של הומאז' לסבא שלי שציורי הצמחים שלו ליוו את אנציקלופדיית הצמחים הראשונה שנכתבה בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה