אתם בטח זוכרים משפטים כמו "אם לא תאכל יבוא שוטר"
או תאכל תאכל,בהודו/ אפריקה יש ילדים רעבים שהיו שמחים לאוכל כזה.
יש אמירות שאופייניות לעדות כאלה ואחרות שיחודיות להם.
אז בואו נשחק משחק וננסה להזכר באמירות שהיום לא באמת אומרים אותן.
אז אצלנו במשפחה הפרטית אוכל לא היה ממש "אישו"
אמא שלי לא הייתה בשלנית ואבא שלי אכל כדי להיות שבע בעיקר,אני לא זוכר הערות מיוחדות בקשר לאוכל,אולי ההורים קצת ניג'סו שנאכל הכל כדי שאוכל לא יזרק.
דברים אחרים היו חשובים להם יותר כמו לא יורדים למטה בין 2 ל4 המפורסם וזה חוק שאי אפשר לעבור עליו !
הרחוב היה ריק לגמרי בשעות האלה וגם אם היית מצליח בפלאי פלאות לרדת למטה,לא היה עם מי לשחק כי כולם היו בבתים.
נוסף לזה היה גם צריך לשמור על שקט מוחלט בבית כי אבא ישן צהריים ולא פעם ולא פעמיים כשאבא לא היה מצליח להרדם כי שיחקנו עם כדור במסדרון היה שואג עלינו וכשזה לא היה עוזר היה מחטיף,פשוטו כמשמעו.
לכן מן הסתם השתדלנו לא להרעיש.
רב משפטי התוכחה שהיו נאמרים לי כילד היו סביב הלימודים כמובן
וזה היה די מגוון ,מ"כלום לא יצא ממך" ועד "עד מתי תמשיך לעבוד עלינו"? אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל כילד שלא היה תלמיד טוב אני זוכר שהיה להוריי כר נרחב של טענות לאי ההצלחה שלי בלימודים שהלכו והתעצמו בתיכון כי אז גם תפסתי אומץ והייתי בורח מבית הספר,או אם לדייק יוצא מפרצה בגדר לפני תחילת הלימודים וחוזר הבייתה בצהריים כאילו כלום ואת כל זה הם גילו באסיפות הורים לפני סיום השליש וקבלת התעודות והיה לי בבית "שישו ושימחו"
אמא שלי כמו שלא הייתה בשלנית גדולה גם לא הייתה היסטרית בעניני נקיון הבית,אני לא זוכר שהיא הייתה נכנסת ללחץ לפני חגים בקטע של נקיון כמו נשים אחרות,היא פשוט עשתה את המינימום הנדרש אולי כי בתרבות הזאת היא גדלה ולכן לא היו אמירות יוצאות דופן על העובדה שהיא הורגת את עצמה בנקיון ואנחנו הילדים כפויי טובה.
גרנו בשכונה עם המון ילדים,בכלל לא ידענו מה המוצא של כל אחד ,רק אם ההורים דיברו עם ילדיהם בשפה שהיא לא עברית כמו הוריו של יוחנן למשל, מי מהם בתורו היה יוצא למרפסת כשהערב ירד וקראו לו בפולנית מדוברת לעלות הבייתה,מכיון שבאופן אוטומטי יוחנן היה עונה ב"נייחצ'ה" ונשאר איתנו הבנתי שנייחצ'ה בפולינית זה לא רוצה.בהקשר זה נאמר לנו הרבה בעיקר שרצינו לשחק למטה,תעלה כבר הבייתה,אתה לא רוצה להיות ילד רחוב!
ולא רצינו אז עלינו
גרתי באותו רחוב 11 שנה,הלכתי לבית ספר בית הכרם,שיחקנו בכל משחקי הילדות שאתם יכולים לעלות על הדעת,התאהבתי,נשבר לי הלב ואז ב1969 עברנו לבית אחר בבית הכרם.
ואז גם הסתיימה תקופת הילדות.
אני סיימתי,תיהיו טובים
וגם בישראבלוג
או תאכל תאכל,בהודו/ אפריקה יש ילדים רעבים שהיו שמחים לאוכל כזה.
יש אמירות שאופייניות לעדות כאלה ואחרות שיחודיות להם.
אז בואו נשחק משחק וננסה להזכר באמירות שהיום לא באמת אומרים אותן.
אז אצלנו במשפחה הפרטית אוכל לא היה ממש "אישו"
אמא שלי לא הייתה בשלנית ואבא שלי אכל כדי להיות שבע בעיקר,אני לא זוכר הערות מיוחדות בקשר לאוכל,אולי ההורים קצת ניג'סו שנאכל הכל כדי שאוכל לא יזרק.
דברים אחרים היו חשובים להם יותר כמו לא יורדים למטה בין 2 ל4 המפורסם וזה חוק שאי אפשר לעבור עליו !
הרחוב היה ריק לגמרי בשעות האלה וגם אם היית מצליח בפלאי פלאות לרדת למטה,לא היה עם מי לשחק כי כולם היו בבתים.
נוסף לזה היה גם צריך לשמור על שקט מוחלט בבית כי אבא ישן צהריים ולא פעם ולא פעמיים כשאבא לא היה מצליח להרדם כי שיחקנו עם כדור במסדרון היה שואג עלינו וכשזה לא היה עוזר היה מחטיף,פשוטו כמשמעו.
לכן מן הסתם השתדלנו לא להרעיש.
רב משפטי התוכחה שהיו נאמרים לי כילד היו סביב הלימודים כמובן
וזה היה די מגוון ,מ"כלום לא יצא ממך" ועד "עד מתי תמשיך לעבוד עלינו"? אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל כילד שלא היה תלמיד טוב אני זוכר שהיה להוריי כר נרחב של טענות לאי ההצלחה שלי בלימודים שהלכו והתעצמו בתיכון כי אז גם תפסתי אומץ והייתי בורח מבית הספר,או אם לדייק יוצא מפרצה בגדר לפני תחילת הלימודים וחוזר הבייתה בצהריים כאילו כלום ואת כל זה הם גילו באסיפות הורים לפני סיום השליש וקבלת התעודות והיה לי בבית "שישו ושימחו"
אמא שלי כמו שלא הייתה בשלנית גדולה גם לא הייתה היסטרית בעניני נקיון הבית,אני לא זוכר שהיא הייתה נכנסת ללחץ לפני חגים בקטע של נקיון כמו נשים אחרות,היא פשוט עשתה את המינימום הנדרש אולי כי בתרבות הזאת היא גדלה ולכן לא היו אמירות יוצאות דופן על העובדה שהיא הורגת את עצמה בנקיון ואנחנו הילדים כפויי טובה.
גרנו בשכונה עם המון ילדים,בכלל לא ידענו מה המוצא של כל אחד ,רק אם ההורים דיברו עם ילדיהם בשפה שהיא לא עברית כמו הוריו של יוחנן למשל, מי מהם בתורו היה יוצא למרפסת כשהערב ירד וקראו לו בפולנית מדוברת לעלות הבייתה,מכיון שבאופן אוטומטי יוחנן היה עונה ב"נייחצ'ה" ונשאר איתנו הבנתי שנייחצ'ה בפולינית זה לא רוצה.בהקשר זה נאמר לנו הרבה בעיקר שרצינו לשחק למטה,תעלה כבר הבייתה,אתה לא רוצה להיות ילד רחוב!
ולא רצינו אז עלינו
גרתי באותו רחוב 11 שנה,הלכתי לבית ספר בית הכרם,שיחקנו בכל משחקי הילדות שאתם יכולים לעלות על הדעת,התאהבתי,נשבר לי הלב ואז ב1969 עברנו לבית אחר בבית הכרם.
ואז גם הסתיימה תקופת הילדות.
אני סיימתי,תיהיו טובים
וגם בישראבלוג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה