יום שני, 29 בדצמבר 2025

ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה

 באחד הפוסטים האחרונים של אמפי היא כתבה בין שאר הדברים ,על האימון שהיא עברה בסאטיה ואיך שהיא מיישמת אותו ביום יום ואני הגבתי וסיפרתי שאני עברתי את ה est,שהייתה סדנה בת שני סופי שבוע שבה קיבלנו לכאורה כלים איך לשפר את חיינו ולחיות אותם יותר בצורה יותר  פרודוקטיבית נקרא לזה, לעצמך ,לסביבה הקרובה ו"המוארים" במיוחד שהיו בדרך כלל מתנדבי הסדנאות הותיקים,הם רצו לתקן את העולם ולעשות שלום עולמי,אגב גם  אז בשנות ה80 המוקדמות 81,82,זה לא היה ממש ריאלי לחשוב על זה אפילו.אבל זה לא הנושא שרציתי לעסוק בו. הסדנא הייתה חווייה חזקה ללא ספק,היה לנו מנחה שאת שמו כ45 שנים אחרי הסדנא אני עדיין זוכר,לאיש קראו רנדי מקנמרה,ג'ינג' גבוה וכריזמטי בטרוף.סיימנו את הסדנא בת 2 סופי השבוע מסוחררים ,היה נדמה לנו שאנחנו יכולים להזיז הרים.

ואת האנרגיות האלה הארגון ידע לתעל לטובתו,הוא ביקש מתנדבים שיעזרו בסדנאות הקטנות יותר שהארגון קיים כדי להביא אותנו לשיא שלאחריו נוכל לקבל אחריות גדולה יותר ולסייע בסדנא הגדולה של ה2 סופי שבוע ,בest

הרבה דברים יש לי לומר על הארגון שהייתי חלק ממנו כשנתיים, חלקם טובים וחלקם הגדול פחות טובים,אבל 2 דברים או  יותר הולכים איתי מאז ,כשאני מתחייב לקחת על משהו אחריות,כלומר ממש,אני עושה אותו

וכשאני רוצה להשיג משהו ,אני עושה הכל (כמובן בגבולות החוק וההגיון) כדי להשיג אותו.

הכתיבה עכשיו בבלוג הזה היא דוגמה קטנה,נדמה לי שלא כתבתי 3 שנים. בהתחלה כי  הרגשתי שמיציתי

ואחכ הרבה יותר פשוט,שכחתי את הסיסמה והתביישתי לבקש עזרה

למרות שקנקן הציע ולמרות שאני בטוח שאמפי הייתה עוזרת לו ביקשתי,עדיין התביישתי

אבל רציתי לבד ולא היו לי אנרגיות מתאימות,הלילה נזכרתי בהתכוונות,בתחושה המוכרת והישנה שאם אני רוצה משהו,אשיג אותו בכוחות עצמי ,קמתי הבוקר מוקדם,שמתי מכונת כביסה ,לקחתי את הטלפון ושאלתי את הAi מה אני עושה כדי להכנס לדף העריכה הישן שלי . הוא כיוון אותי,עזר לי להזכר והופס נכנסתי

אומר מראש שהכתיבה של הפוסט הזה היא לא התחייבות מצידי לחזרה לכתיבה,היא אתנחתא .כשלפעמים התחושה המוכרת שהאצבעות מדגדגות, שיהיה לי איפה לכתוב מידי פעם.

אז עכשיו שסידרנו את זה זה והפוסט הפך ארוך בלי שהתכוונתי, אלך להכין לי כוס קפה,לשים מדיח ולהתחיל את יומי. מבטיח לפחות פוסט נוסף בהקדם כדי לספר על עצמי ועל חיי העכשוויים.

תיהיו טובים,אני משתדל

יום רביעי, 8 בינואר 2025

הרפתקאות רפואיות

כידוע אני כבר לא כותב באופן סדיר אבל עדיין מחזיק בבלוג הנחמד הזה כדי שאם במקרה יהיה לי משהו חשוב לכתוב יהיה לי מקום ,אז הנה הגיע הרגע הזה.

אני מתמודד ב20 שנה האחרונות עם מחלה אוטואימונית מחורבנת

כלומר רוב הזמן היא "שקטה"

ומידי פעם מתפרצות תופעות לוואי כאלה ואחרות שפוגעות בשגרה וכשזה קורה זה מבאס קצת.

למחלה קוראים סקלרודרמה ובגדול היא פוגעת בתפקוד הגוף .

זה התחיל ב2005 בפגיעה באצבעות הידיים ואחרי טיפול אינטנסיבי ודי כואב זה נעלם

זה המשיך ב2011 כשנוצר פצע בכף הרגל והשבית אותי לשנה שלמה מהעבודה ואחרי טיפולים חזרתי לעבודה

ומידי פעם מאז,זה בא והולך בצורות שונות.

כאן יש קושי בבליעה וכבר קשה לאכול את הכמויות שהייתי רגיל לאכול ,לכן למדתי לאכול בכמויות שמתאימות ליכולת שלי

כאן בדיקות הדם מחורבנות ולא עשיתי כמעט שום דבר לשנות את המצב ,עד שהחלטתי לשנות

 וכאן פתאום הכתף כואבת או היד וכאן פתאום יש קושי בהליכה כי בכפות הרגליים מתחילים לצוץ יבלות שאתה לומד לטפל בהם אחת ל3 חודשים אצל פודיאטורית

בקיצור לא נחמד. אבל לומדים לחיות עם המיפגעים האלה. היום אני כאמור מבין שאני יכול לשנות את המצב הזה.

צריך לומר את האמת,לא אהבתי ללכת לרופאים,די הזנחתי את הבריאות שלי,פחדתי מכאב ורק אחרי שיצאתי לפנסיה לפני 5 שנים שיניתי גישה ,הלכתי לבדיקות תקופתיות,הקשבתי למה שאמרו התזונאית,הרופאה הנפרולוגית ורופאת המשפחה.החלפתי רופאים לא קשובים שעסוקים בעצמם ,באחרים קשובים ואמפתים,שיניתי תזונה  ועשיתי בדיוק מה שהם יעצו לי לעשות והשתפרתי

הבריאות יותר טובה ,הגישה שנקטתי התגלתה כמועילה ומתגמלת

המחלה היא מחלה כרונית ולא מחלימים ממנה אבל אפשר לשלוט בה ולהקל על החיים.

אז הדבר האחרון שעברתי זה שהראמטולוג החדש שלי והנחמד חשב שהוא רואה בבדיקה קרדיוליגית קודמת יתר לחץ דם בריאה והמליץ על צינתור לב ימין.

זה קצת הבהיל אותנו אבל החלטתי לעשות בדיקה קרדיולוגית נוספת כי עבר זמן  מהפעם האחרונה ואז שהבדיקה האחרונה הראתה שיתר לחץ הדם מהריאה נשאר כשהיה,הסכמתי כמובן לעבור צינתור כדי לקבל טיפול מדוייק יותר.

לפני הצינתור קראתי קצת חומר,דיברתי עם אנשים שעברו צינתור והבנתי שזו פעולה שכיחה ודי נרגעתי.

עברתי את הצינתור בבית החולים אסותא באשדוד

בניגוד למי שסובל מהלב ומכניסים לו צנתר דרך המפשעה ומקבעים סטנט בלב

לי הכניסו מצלמה דרך יד ימין כדי לראות איפה נמצא לחץ הדם הריאתי .

מגיעים לבית החולים שעתיים לפני מועד הפרוצדורה

אחיות נחמדות "מכינות" אתכם בקדם פרוצדורה לוקחות מדדים, לחץ דם,חום,דופק וכו

אחכ פותחים ורידים ב2 הידיים!

ביד אחת לצנתר וביד השניה להכנסת נוזלים

ואז מכניסים אותך לחדר צינתורים ושם אגב מאוד קר 

הרופא המצנתר ועוזרו,מן הסתם מתמחה, מסבירים לך כל דבר שהם עומדים לעשות,דואגים לכסות אותך כי קר,מבקשים לומר להם אם אתה לא מרגיש כאב בזמן הפרוצדורה ואם תרגיש כאב יוסיפו חומר הרדמה להרדמה המקומית ביד המצונתרת.ואתה מרגיש  שמתייחסים אליך ולא מתעלמים מהבקשות שלך

וזה חשוב.

הצינתור לקח כחצי שעה בערך,משמאל למיטה עמד מוניטור גדול שהייתי יכול לצפות בתהליך שהם עשו אבל השתדלתי להתרכז בעצמי ופחות ממה שהלך על המסך,הרי אני לא בדיוק מבין את התהליך וחוץ מלראות  משהו דמוי חוט  מטייל בגוף שלי לא ראיתי הרבה ולכן התרכזתי בעצמי.

בהתחלה היה באמת כאב ביד ימין שהיה  בלתי נסבל אבל אחרי שאמרתי לרופא הוא הוסיף חומר והכאב שכח.

כשהצינתור הסתיים ,גלגלו אותי למיטה הקודמת שבה הכינו אותי,משם להתאוששות שנמשכה 3 שעות !

הרופא כמובן הגיע להסביר מה עשה ומה דרוש עכשיו

ונקבע לי תור לסוף החודש הזה לרופא הריאות באותו בית חולים.

המשך אני מניח יבוא

איך נטע חוטר כבלוגרית בישרא הייתה מסיימת פוסטים? אז רק פעם אחת אני משאיל ממנה

מטופל ומטורטר

טליק


יום שלישי, 22 באוקטובר 2024

עידכונים מהשנה החולפת

 הרבה זמן לא כתבתי,עברה שנה לא פשוטה

וצריך לסכם אותה.

ראשית נאווה,אשתו של אבי ז"ל הלכה לעולמה ב7.10.24

בדיוק במלאת שנה למלחמה.

נאווה נישאה לאבא שלי 10 שנים אחרי שהתאלמן מאמא שלי

נאווה הייתה במשפחה שלנו 46 שנה,לשם השוואה, אמא שלי ואבא שלי נישאו ב1950 ואמא נפטרה ב69 כלומר הם היו נשואים 19 שנה

נאווה נישאה לאבא ב78 ואבא הלך לעולמו בשנת 2000 כלומר הם חיו ביחד 22 שנה ונאווה נשארה איתנו עוד 24 שנים אחריו.

למה אני עושה את כל החישובים שהם לכאורה לא חשובים.

כי בשבעה המון אנשים שיתפו אותנו כמה נאווה הייתה אהובה עליהם ואיזו אשה נפלאה היא הייתה ואיזו שכנה ואיזו מורה וספרנית קשובה כשבפועל היא הייתה חרה של בן אדם. ממש.

הדיסוננס הזה בין מה שהיא הייתה בחוץ ואיך שהיא הייתה בבית הוא ענק.

צריך כמובן לומר שלילדיה שהם חצי אחיי היא הייתה אמא נהדרת ודאגה להם והכל והם אחרים לגמרי ממנה והיחסים של כל האחים נהדרים והם היו מודעים לעוול שהיא גורמת לנו

 כשהיא נישאה לאבא ,אחי הצעיר היה בן 10 שטופל ב10 השנים הראשונות לחייו על ידי מטפלות ( כי אמא מתה בלידה שלו) 

ואחותי שמעליו הייתה בת 15 ,כלומר עדיין זקוקה לאמא ולוותה על ידי מטפלות שהעיסוק העיקרי שלהם היה לטפל באח הצעיר.

אחותי ואני היינו גדולים כבר וניסינו להתחבר לנאווה באופן טבעי כבוגרים.

זה לא הלך טוב בהתחלה.

בעצם זה לא הלך טוב כמעט אף פעם,היא הייתה קשה אלינו, רעה אלינו כרווקים ואחכ כשהקמנו משפחה ונולדו ילדים היא ניסתה.

יש לי 3 ילדים. עם השניים הראשונים עוד היו לה בדלים של סבלנות אליהם,כמובן שהיו חוקים לעמוד בהם, כשהיינו באים לבקר אותה כשהם היו קטנים,אסור לפתוח את המקרר בלי רשות,לא להשתולל וכו.

ותמיד זוגתי ואני היינו בלחץ אצלה,הלכנו על ביצים שהביקור יעבור בצורה טובה והיא לא תתרגז עליהם, כי אז הייתי יוצא עליה ומתחיל ריב ויהל לא אהבה שאני רב איתה :-)

הם לא נשארו כמעט מעולם לישון אצלה ( אני לוקח דוגמה מאמפי כסבתא ומעצמי שפונקתי כילד אצל סבא וסבתא שלי)

בגיל 12,13 לקחה את הבת הבכורה לטיול משותף באמסטרדם ואת הבן עם בן דודו לתורכיה

ובהגיע הבן השלישי לגיל בר מצווה כבר "תש כוחה"או לא התחשק לה .

מעבר ל2 במחוות האלה,הם לא הרגישו מה זה סבתא

אה צריך לציין שהיא התקרבה מחדש לבני האמצעי לפני הצבא וכשהלך לצבא ושרת בסיירת גבעתי ,התגאתה בו תועפות, פחות מהבת הבכורה שהייתה פקידה קרוב לבית ועוד פחות מהשלישי שהיה גם הוא בגבעתי אבל אללי ,רק תומך לחימה.

אני חושב שהבנתם את הפואנטה ואיזה אדם היא הייתה .

בכל מקרה ולמרות כל התאור שתארתי,מצבה הבריאותי הלך והדרדר,היא סבלה מסיבוכי סכרת ולפני שנה וחצי נכנסה לטיפול בבית חולים בירושלים.

אחינו הצעיר שגר בירושלים ניהל את האופרציה מול בית החולים ואנחנו ארבעת האחים הגדולים הגענו בסבב להיות ליד מיטתה ממש לפי סידור עבודה .

אחותנו החמישית שהיא בתה גרה כבר 17 שנה בניו יורק

עובדת שם מגדלת את ילדיה והייתה איתנו ואיתה בקשר יום יומי אבל מן הסתם פחות עזרה פיזית.

קרוב לשנה עלינו לירושלים לפחות פעם בשבוע,התמיכה הייתה באחינו הצעיר,לא בנאווה.לא בגללה הגענו.

נכון שרב הזמן היחס שלה אלינו  היה יחס חם ולעיתים היא חזרה להיות אותה צינית ותחת למרות הכל

אבל הייתה לנו משימה,לתמוך באחינו שאלמלא היינו שם בשבילו הוא היה קורס.

בחצי שנה האחרונה המצב שלה החמיר,אחי הביא עובדת זרה  וזה הציל אותנו,ממש

גם כי לא יכולנו להמשיך בקצב ההגעה הזה וגם כי יש לכולנו חיים.

ב3 חודשים האחרונים בד בבד עם המצב של נאווה שהלך והחמיר דודה של יהל נפלה בביתה,שברה את הירך ואושפזה בתל השומר ויהל ושאר המשפחה היו צריכים לטפל בדודה שגם היא אשה לא קלה

למזלנו אחרי שבועיים בבית החולים עברה לשיקום בתל השומר והורדנו הילוך ואחרי חודש בשיקום הכנסנו אותה לדיור מוגן שיש שם פזיוטרפיה על מנת שתשלים שם את תהליכי השיקום.

היא כל כך נהנית מהשהות בדיור המוגן שביקשה להשאר שם עוד חודש ויכול להיות שבכלל לא תחזור לגור לבדה אלא תישאר שם.

בקיצור מצבה של נאווה הדרדר והלך וב7 לאוקטובר נפטרה רגע לפני שעמדה להיות מועברת להוספיס.

להפתעתנו גילינו שציוותה לשרוף את גופתה וכך אי  אפשר היה לקיים לוויה.

עשינו טקס פרידה ממנה בבית הספר התיכון בו הייתה ספרנית

ואחכ ישבנו שבעה מיום יום ראשון עד ערב,חג סוכות ביום רביעי .

אני אומר ישבנו,למרות שאחיי ואני לא היינו צריכים לשבת שבעה לפי ההלכה, כי אנחנו לא שארי בשר,אבל רצינו לתמוך באחים שלנו ולהיות שם בשבילם.

הייתה שבעה מכובדת מלכדת מאוד שלא הייתי מוותר עליה,זו חווייה טובה השבעה .

באופן טבעי את רב האנשים שהגיעו לשבעה והגיעו המונים ,לא הכרנו,חלקם חברים של אחיי,חלקם חברים ומכרים של נאווה שאת מיעוטם הכרתי אבל את רובם לא,אבל היינו שם.

בניגוד למנהגי אבלות אחרים,אחי פתח את הצוואה בשבעה עצמה לפני כולנו  האמא באופן טבעי הורישה לילדיה את כל הונה והיה לה.

הבית יתחלק חצי לילדיה וחצי לנו שזה אומר שהם יקבלו כל אחד חצי מהחצי בית  ואנחנו ארבעתנו נקבל כל אחד רבע מהחצי  (ששייך לאמא שלי ) ומהתכולה אנחנו נוכל לקחת כל אחד מה שירצה ,בהסכמה של כולם .

אז עוד לא נגמרה השבעה וכבר התחלנו לפנות את הבית כדי שנוכל למכור אותו כי הוא שווה הרבה כסף שכל אחד מאיתנו ישמח לקבל את חלקו.

זהו 

תיהיו טובים

יום שבת, 27 ביולי 2024

בהמשך לפוסט הקודם

 אז אתמול ארול חזר לחזקתנו...

אחרי שלא הצליח להתאקלם בדירה ברח לוינסקי  בתל אביב עם בחור שעובד 12 שעות ,שדי הציג מצג שווא של יכולותיו,הוא "נשבר" כשבני רצה לבוא לבקר את הכלב ואמר לו שהוא לא יכול להמשיך לטפל בו ושהוא "לא העריך נכון" את יכולותיו בטיפול בכלב כזה.

בני שגם מאוד התגעגע לכלב נסע לשם ארז את הכלב ואת חפציו והביא אותו אלינו.הבן צעיר החליט בנתיים להחזיק את הכלב ולא למסור אותו ונקווה שיעמוד  במטלות הכרוכות בכך.

אנחנו יצאנו נשכרים כשהכלב חזר אלינו.

מאוד התגעגענו,באמת.

יום שישי, 12 ביולי 2024

נפרדים מארול

 אתמול נפרדנו מארול.


ארול הוא הכלב המתוק של בני.

בני לקח את הכלב כשהיה גור ב2018 כשגר בתל אביב

ב2020 כשהגיעה הקורונה והוא נאלץ להפסיק לעבוד חזר הבייתה אלינו והביא איתו את הכלב,אז גור בן  שנה.

אהבנו אותו,שמחנו בו ואז ב2023 הוא הכיר את רותם והם התחילו לצאת,קצת לפני המלחמה עבר לגור איתה ,אבל כשהתחילה המלחמה,היא לא הייתה יכולה לטפל בו לבד כי הוא הפך לכלב גדול מידי,הוא מסוג קאנה קורסו מעורב עם פיטבול,שוקל 50 קג והיא עובדת ולומדת וודאי לא יכולה פיזית לטייל איתו והוא הביא אותו אלינו.

3 חודשים הכלב היה כאן כל זמן שהותו של הבן בעזה

אחר כך חזר,הם נישאו באמצע המלחמה וגרו אצלה וארול חזר לשם.

רק שביום בהיר לפני כ3 חודשים הוא פתאום הביא אותו לכאן בחזרה.

ארול הוא פיל בחנות חרסינה,לא ממש מודע לגודלו וכוחו והוא שמח לראות באיזשהו יום את אשתו של הבן,קפץ עליה בשמחה ,היא שברירית, נפלה על הריצפה הוא חשב שהיא משחקת איתו וקצת דרך עליה והיא קצת נפצעה והייתה די בהלם.

מאותו ערב הוא חזר לכאן והבן היה מגיע לפחות פעם בשבוע לראות אותו 

מי שהיה אחראי לטייל איתו זהו בני הצעיר שהוציא אותו וטייל איתו, כי רק הוא היה יכול להשתלט עליו.

אנחנו היינו שרי הפנים,פינקנו אותו ,האכלנו אותו ונקשרנו אליו וכל הזמן הזה בני חיפש משפחה שתוכל לקחת אותו ולטפל בו כמו שאנחנו טיפלנו והוא לא מצא מישהו שהיה לשביעות רצונו.

אתמול בבוקר הוא בישר לנו שיבוא בחור לראות אותו בערב ואם יסתדרו הוא יקח אותו,לא הבנו,שהכל יקרה אתמול בערב.

הבחור לא היה יכול לבוא, לכן בני לקח את ארול את הכלים והאוכל והמיטה שלו ונסעו אליו לתל אביב.

התחיל ויכוח סוער בקבוצת הוואטס אפ של המשפחה כשהוא אמר שהוא משאיר את הכלב אצל הבחור.

אישתי הייתה בחתונה של בן של חבר לעבודה ובתי ואני היינו נגד המעבר המהיר והבענו מחאות,בקבוצת הוואטס אפ המשפחתית.

בדיעבד הבן צדק,הפרידה,מחיית מחמד אהובה תמיד תיהיה קשה ועדיף לעשות את זה כמו הורדת פלסטר מפצע,מהר ובבת אחת.

גם לבני היה מאוד קשה,בכלל בשבועיים הראשונים אחרי התקרית בין הכלב לאשתו הוא היה בדיכאון עמוק למרות שהבין שהוא חייב להפרד ממנו כי הכלב כבר הפך  סוס ועוד מעט יהיה תינוק  וזה קשה.

הבוקר אחרי לילה בלעדי הכלב ראיתי שאשתי התחילה לדמוע,הבן שלח תמונות של הכלב,מביתו החדש ונראה שהוא אכן מתאקלם שם.

נקווה שיהיה לו טוב.

אנחנו נתגעגע.

התמונה למעלה הוא של הבן והכלב מאחת הפגישות דהיו כאן בביתנו




יום ראשון, 2 ביוני 2024

המלצה על ספר

אני לא כותב כמעט בבלוג ,אין לי מוטיבציה כפי שהייתה לי בעבר ,אבל לעיתים אני שמח שיש לי מקום קטן חוץ מדף הפייסבוק שבו אני יכול לעלות דברים שהם לא לעיני 3500 חבריי הפייסבוק שלי שחלקם הגדול אנונימים.

לפני זה אציין שלפני יומיים ב31.5 ציינתי, לעצמי הפעם שאני חוגג בקטנה 21 שנות כתיבה רצופה.

התחלתי לכתוב בישרא ב31.5.2003 וכתבתי ברציפות עד 2020 בישרא ובמקביל פתחתי כאן בלוג והמשכתי לכתוב כאן אבל לא באופן סדיר כאמור. וככה זה מתאים לי 

הסיבה להתכנסות המפתיעה היום היא בגלל ספר שסיימתי אותו אתמול.

שמו של הספר "איפה את בקיץ " והסופרת היא נטע חוטר.

לפני שאתן פרומו קצר על אודות הספר,אני רוצה לרענן זכרון מישראבלוג.

נטע חוטר הייתה בלוגרית,לפני שהפכה סופרת וכתבה 3 ספרים שהשניים הראשונים היו רבי מכר.

לבלוג שלה קראו "ש.כהן מזגנים" והוא היה פעיל בין השנים 2005 ל2009 ,4 שנים בסך הכל,אבל אלה השנים הכי סוערות ופוריות בישרא

וש.כהן מזגנים הייתה בתקופה הזאת אושיית ישרא מאוד רצינית, עם שפה יחודית משלה.

בשנים ההן לא הייתי בין ה"מקובלים" כמו חוטר וחבריה

אבל קראתי בבלוג שלה ומאוד אהבתי את השפה וההומור.

הקיקיצ,חוטר פרשה מישרא והלכה לעשות לביתה

והחלה לכתוב ספרים.

האחרון שבהם "איפה את בקיץ" יצא לפני כשבועיים ומכיון שיש לי את השניים הראשונים שלה,רכשתי את השלישי.

כשאני אומר רכשתי, צריך להסביר שלמעשה הפסקתי לרכוש ספרים שישבו בכוננית הספרים העמוסה שלי,אין לי יותר מקום לספרים פיזיים והבית לא יכול להכיל יותר כונניות ספרים.

אז קניתי בדיגיטל וזה כבר הספר השני שאני רוכש וקורא דיגיטלית .

הייתה לי התנגדות לקטע הזה,אני תולעת ספרים שכילד הלכתי פעמיים ביום להחליף ספרים ,אתחיל לקרוא בדיגיטל ,זהו חילול הקודש !

אבל המציאות ניצחה את השמרנות וגם אני הצטרפתי למאה ה21 

מאוד נוח לקרוא ספר דיגיטלי,לא צריך סימניות,אתה  רוצה לעשות הפסקה ,סוגר את העמוד שקראת וכשאתה חוזר ולוחץ על האפליקציה זה חוזר לעמוד שבו קראת. כפתור ופרח..אתה יכול לסדר לעצמך באיזה גודל של פונט נוח לך לקרוא ובעיקר הספרים עולים בערך שליש מחיר מספרים רגילים,אז מה רע?

נחזור "לאיפה את בקיץ" הספר מספר על נשים,סביבות גיל 40,נשים רגילות לגמרי,הגיבורה זוהרה עובדת בחנות ספרים מוזנחת,יש לה חברות,ערך עצמי נמוך עד לא קיים ומכאן מסע של כ300 ומשהו עמודים אתה לא יכול להפסיק לקרוא.

כתיבה אינטיליגנטית,חכמה,ברור שלצורך הכתיבה על פיתוליה נעשה תחקיר מדוייק על הנושאים שחוטר מטפלת בהם ואתה לא רוצה שהממתק הזה יסתיים.

זו המלצתי ,לא אזהם את הפוסט הזה בפוליטיקה

ולא אכתוב את דעתי הידועה על הממשלה הכושלת ביותר בתולדות העם היהודי.

רק אתפלל בדרכי להחזרת החטופים ולהפסקת המלחמה.

תיהיו טובים



יום שלישי, 13 בפברואר 2024

הנושא החם,בתים וגעגוע

 טוב מכיון שאני "ותיק" אז יש באמתחתי אי אלו דירות שעברתי כילד וכבוגר ,אז בוא נתחיל.

ההתחלה הייתה בחיפה,אבא למד בטכניון ואנחנו מצאנו דירה איפשהו בכרמל.

הייתי בן 3 בערך,גרנו ברח פועה שהיא סימטה מרחוב שפעם קראו לו שדרות או"ם והפך לימים לשדרות הציונות.

אני לא זוכר הרבה מהדירה,דירת 2 חדרים אולי שניים וחצי,שם נולדה אחותי והמעט אני זוכר שהלכתי לגן מניה שהיה ליד גן האם ושמחלון המטבח ראו את הים.

חזרתי לשם לפני כמה שנים ולא זכרתי באיזו קומה גרנו ולא באיזו כניסה.

אחרי 3 שנים של מגורים שם,עברנו לירושלים לרח אלקלעי בטלביה,שם שכרנו דירה בבנין בן 8 כניסות עם המון ילדים.מכיון שאמא הייתה סטודנטית ( ליוונית עתיקה לא פחות)) ואבא התחיל את צעדיו הראשונים כאדריכל שכיר והכסף לא היה מצוי בידיהם הם "התחכמו" והשכירו חדר בדירה שהייתה דירה בת 2 וחצי חדרים לסטודנט מהאוניברסיטה,אחותי ואני גרנו בחדר אחד,ההורים בחדר אחד והסטודנט בחצי חדר.,

בכל פעם שבעל הדירה הגיע לגבות את שכר הדירה,הסטודנט היה נעלם מהדירה ובי התרו חזור והתרע לא לומר שום דבר לבעל הדירה..

מהדירה הזאת אני זוכר את השכנה מעלינו שלימדה אותי לאהוב סלט גזר מרוסק עם קצת סוכר.

את הבניה של הוילה של שרובר שכל ירושלמי ותיק מכיר, את הבארודים כמובן ואת הפשיטה על המתחם ההולך ונבנה אם סיום הבארוד לאסוף חוטי ברזל,בצבעים שונים שרק אלוהים יודע לאיזה צורך אספנו אותם ואת האפלה במלחמת סיני.

בשלהי ימינו בדירה הלכתי לכיתה א בבית הספר "בית הילד" שהיה במתחם עומריה ,אבל אז באמצע השנה עברנו לבית הכרם.

ב1958 ההורים קנו את הדירה הראשונה שלנו ברח רבי בנימין בבית הכרם בירושלים ושם החלה לפרוח ילדותי ונעוריי

הדירה הייתה בת 3 וחצי חדרים בקומה שניה בבניין בן 3 קומות ברחוב עם המון ילדים בגילאים שונים

והחיים שלנו היו בעצם ברחוב,חוץ מהשעות בין 2 ל4 כמובן שאז נשמרה בקפדנות אכיפה שלא יורדים למטה בשעות האלה ולא מפריעים לאבא לישון צהריים כי אוי ואבוי יהיה אם נעיר אותו.

הערנו לעיתים וחטפנו מכות וצעקות ושאגות ,גם על זה שהתקשתי בלמידה קיבלתי מכות וצעקות,שום דבר שאפשר לכתוב עליו הבייתה,כמעט כל הילדים חטפו,היו הורים שהיכו עם מקלות וחגורות,אז מה לי להלין?

גרנו שם 11 שנה,ב64 נולדה עוד אחות וב69 בזמן הלידה של האח הרביעי,אמא מתה והחיים של כולנו השתנו.

כמה חודשים אחכ עדיין בשנת 69 כשאבא כבר אדריכל עצמאי ומבוסס עברנו לבית משלנו עם גינה ועם יחידת מגורים נוספת שהייתה מתחת לבית שבו היו 4 וחצי חדרים.

אני בחרתי לגור ביחידה הנפרדת למטה,הייתי בן 16.

שנתיים אחכ הלכתי לצבא,התחלתי של"ת בקיבוץ מרום גולן ,אחרי מלחמת יום כיפור חזרתי לקיבוץ וגרתי שם עוד שנה

ואז בהחלטה פזיזה בדיעבד, חזרתי לירושלים.

גרתי עד 78 בבית ,אז אבא שלי התחתן שוב,נולדו 2 ילדים מאשתו השניה והוא קנה לי דירה לא רחוק, ב"עידוד" אשתו השניה,בה גרתי עוד 4 שנים.

בבד בבד עבדתי בטלויזיה הישראלית ואחכ עברתי לעבוד כפרי לאנס בסרטי קולנוע.

ב82 אחרי מלחמת לבנון הראשונה הוצעה לי עבודה בחברת הפקות בתל אביב.

עברתי,גרתי חצי שנה אצל סבתא שלי,היה לי קשה ובודד ולא הכרתי אף אחד חוץ מהאנשים שעבדתי איתם

אחרי חצי שנה השכרתי דירה עם שותפים על בן יהודה גורדון והתחלתי לפרוח.

אחרי שנה,עברתי לגור לבד בדירה מקסימה ליד הבימה והפכתי נסיך העיר ( סתם.. סתם..)

גרתי בה כמעט 10 שנים וחייתי נהדר כרווק שמח.

ב90 הכרתי את אישתי,גרנו ביחד שנה וחצי,ניקתה אותי מכל הבולשיט התל אביבי שדבק בי

וב92 התחתנו ,עזבתי את העבודה בקולנוע ועזבנו את תל אביב

בחודש הבא אנחנו חוגגים 32 שנה ביחד ומאז אנחנו גרים,באותה דירה ביישוב אזור.

יש לנו מחשבות על מעבר למקום אחר ,עם חנייה:-)

ואני מאמין שנעשה את זה בעתיד הקרוב.

הפוסט משתייך לנושא החם בנושא בתים וגעגוע

https://hot-membposts.blogs

יום שבת, 9 בדצמבר 2023

פוסטשבת

 עברה בערך שנה מאז התקלקל המדיח כלים הקודם  שהחזיק

מעמד כ 13 שנה והתיקון שלו כבר לא השתלם.

מכיון שגם מכונת הכביסה קרטעה ועשתה רעש של הפצצת מטוסים בעזה,היינו צריכים לבחור מה לקנות קודם.

לקח קצת זמן (כמעט שנה כאמור) ולפני חודש צעדנו בגיל למחסני חשמל סמוך למקום מגורינו ורכשנו מכונת כביסה,שבועיים אחרי זה עם "השוונג" של הקניה,צעדנו שוב למחסני חשמל אחרי שבדקנו מחירים ברשתות אחרות כמובן ורכשנו מדיח.

כאן התחילה סאגה,תאמנו הובלה וכשזו סוף כל סוף הגיע,המדיח לא היה עליה,פשוט שכחו אותו במחסן.

צלצלתי לחברת ההובלה תאמו לי שוב מועד הגעה לאחרי כמה ימים והיא הגיעה.

עכשיו כשהיא עמדה בפינת הבית עטופה בקרטונים ובניילונים תאמתי הגעה של טכנאי שיתקין לנו את המדיח.

תשאלו למה לא עשיתי לבד? כי אני לא מרגיש בטוח בעצמי שאתקין את המדיח בצורה טובה,למרות שראיתי איך מתקינים מדיח ביוטיוב וקראתי את ספרון ההדרכה הלוך וחזור.

בני שבדרך כלל עוזר לי בדברים האלה נמצא במילואים והעדפתי להמתין לטכנאי . רק שמרגע ההגעה של המדיח עד בוא הטכנאי עבר שבוע .

הגיע היום החגיגי,הגיע טכנאי רצה לדחוף לי דבר ראשון מוצרים נילווים ב800 שקל,לא הסכמתי,רצה לעשות לי הארכת ביטוח ,לא הסכמתי

ואז הוא ניגש  הכניס את המדיח למקום,חיבר את הצינורות,הראה לי איך מפעילים והלך .

הרגיש לי שהכל נעשה חפוז מידי,5 דקות אחרי שהלך,הלכתי להסתכל על המדיח ונראה לי שהוא מוקם לא נכון,פתאום אני רואה שאני לא יכול לפתוח את המגירות שנמצאות בארון המטבח מתחת לשיש.

הוצאתי את המדיח והכנסתי שוב וכלום,לא נכנס ובשביל לפתוח את המגירות אני צריך להוציא את המדיח מהמקום.

ברור שזה לא פתרון ואחרי שדיווחתי לאישתי וניסינו לשחזר מה נאמר לנו בחנות,הבנו שכנראה האשמה עלינו שלא מדדנו את האורך של המקום של המדיח.

רק שאני זכרתי שהמוכר אמר תבדקו את הרוחב ואת הגובה ,האורך סטנדרטי.

צלצלתי לחנות ממנה קנינו,הם כמובן התנערו ,האשימו אותנו שלא בדקנו וכו וכו

צלצלנו  לשרות הלקוחות של ראלקו,זו היבואנית של המדיח והחברה שנותנת שרותים,הצעתי שיקחו את המדיח ואנחנו נקנה חדש ואם צריך נוסיף כסף.

לא הסכימו.

היינו קצת מיואשים,תכננו לפרסם מודעה ביד 2 להציע את המדיח ב100,200 שקל פחות ולקנות במקום אחר מדיח חדש.

למחרת מצלצל מישהו מראלקו ושואל מה קרה למדיח,אני מסביר והוא אומר לי שהוא נמצא בקרבת מקום ושואל אם הוא יכול לקפוץ לראות. אמרתי בבקשה.

הגיע בחור ,מסתכל על המדיח,מסתכל על המיקום שלו ואומר לי משהו שהמתקין שהיה אצלי לא אמר.

למדיח בחלק בתחתון יש מגרעת כלומר חלק שקוע,שעליו צריכים ללכת 2 הצינורות שמתחברים בסופו של דבר לברז ולצינור הניקוז מתחת לכיור,אם הם ישבו על המגרעת,המדיח יכנס,אתה גם צריך לעשות חור בתחתית השמאלית של העץ שמפריד בין מיקום המדיח למתחת לכיור ועוד חור בצד השמאלי של העץ שמתחת לכיור וכך תעביר את הצינורות ב2 החורים אל מקום החיבור ויחסך מקום. אוקיי,שמחתי ,התקדמנו.

אני לא בעל מקצוע ,יש לי כלים בסיסיים שיש לכל אחד בבית כולל מקדחה אבל לא עם ראש שעושה חורים.

התקשרתי לגיסי הטוב,סיפרתי לו את השתלשלות הדברים

ולמחרת בערב,הוא הגיע עם מלא הציוד. ראשית גילה שבאחורי המדיח היו 2 תופסנים שאפשר היה להוציא ותפסו לפחות 5 ס"מ.

אחכ החליט שלא צריך 2 חורים חדשים אלא להגדיל ולרווח את החור הקיים וכשעשה את זה,הכנסנו את המדיח ובא לציון גואל.

המגירות נפתחו בצורה חלקה,המדיח פועל והכל בא אל מקומו בשלום.

אתמול היה יום השישי הראשון שהשתמשנו במדיח 

ליתר בטחון הצטיידנו בחוברת ההדרכה שצורפה לאחריות  והפעלנו את המדיח כחוק.

כשהיינו ילדים ולא היינו עושים שיעורים כי לא בא לנו

המורה הייתה שואלת משהו בסגנון ,למה לא עשית שיעורים ,הכלב אכל לך אותם?? ,וכל הכיתה הייתה מתפקעת מצחוק.

אז אתמול בלילה הכלב של בני שנמצא כאן כבר חודשיים השתעמם כנראה ואכל את חוברת ההדרכה:-)

אני סיימתי,תיהיו טובים




יום שלישי, 14 בנובמבר 2023

קונספירציה

 אני רוצה להניח לפניכם סיפור קונספירטיבי.

יש היתכנות שזה קרה בערך כמו שתיכף אתאר ויש אפשרות כמובן ששום דבר מזה לא נכון והכל פרי מוחי הקודח.

אז ככה,מה אם אני אומר לכם שכל מה שקורה עכשיו עם המלחמה נגד החמאס, מתוכנן?

לא ,לא על ידי ישראל, או אם לדייק,ביבי ידע.הוא שותף סוד,אבל לא הוא העלה את הרעיון והוא היה מעורב רק בתוכנית הגדולה,במסגרת,פחות בפרטים הקטנים.

חוץ ממנו בישראל אף אחד לא ידע,ודאי לא הצבא ,גם לא בני משפחתו הקרובים.

ועוד נחזור אליו.

ארה"ב תכננה את זה. טוב, לא כל ארה"ב כמובן,הCIA 

ביידן לא ידע וכנראה גם לא היה מעורב.

למה לא ביידן? כי ביידן הוא סחי,בן 80,שאוהב יותר מידי את ישראל וגם הראה את זה .בניגוד אגב למה שרצה הcia

התוכנית התגלגלה ב2 מישורים ולא ממש משנה מי קדם למה.

המישור הראשון היה הקמת ממשלת נתניהו השישית,ממשלת ימין מלא מלא,עם קיצונים מוטרפים שרצו לשנות את ישראל מהיסוד.

הקמת הממשלה,ההצהרה על הרפורמה המשפטית והפיכת ישראל לישות לא דמוקרטית פגעה או איימה לפגוע באינטרסים של ארה"ב באזור.

ככל שהרפורמה התקדמה והממשלה פעלה נגד האג'נדות שקידמה בשנים קודמות ותוסיפו לזה התפרעות מתנחלים והצהרות של כל מיני סמוטריצ'ים על מיטוט הרשות הפלסטינית וב cia הבינו שבלחץ אמריקאי רגיל זה לא ילך.

הם גם לא צפו שהמחאה תחזיק  במשך 40 שבועות ותיתקע  והיא נתקעה לצערנו, שנסיונות הרפורמה שהממשלה קידמה,תפצל את העם ותחליש את הצבא וכל זה הקרין גם לאמריקאים אבל בעיקר לאירן חיזבאללה וחמאס שיש כאן הזדמנות בלתי חוזרת לעשות מעשה ועוד נחזור לזה.

המודיעין האמריקאי פועל בכל העולם,מקשיב,מאזין,מיירט מיליוני שיחות.

באיזשהו שלב הם עלו על התוכניות של חמאס חיזבאללה ואירן .

אני לא יודע מה הם ידעו לפחות בהתחלה ,אבל זה נפל להם לידיים כפרי בשל.

התוכנית של ה cia הייתה בגדול לתפוס כמה ציפורים ביחד:

לתת מכה לישראל כדי להעיר אותה מהבוץ  הימני אליו נפלה ואיימה לפגוע באינטרסים שלהם כאמור

לחסל את המהפכה המשפטית על הדרך

להגיש סיוע לישראל במלחמה שתיפתח ,כזה שיגרום  לישראל לחזור ולהיות תלוייה בה ובעיקר להחזיר את כח ההרתעה האמריקאי שנעלם בגלל מדיניות אובמה.

זו התוכנית הגדולה .

עכשיו הם היו צריכים סייענים

הם עירבו את ביבי,לא שיתפו אותו בכל התוכנית. האינטרס של ביבי בכל הסיפור הזה היה בכדי להיפטר מהמהפכה המשטרית, כי הבין שיריב לוין והחבורה הקיצונית של סמוטריץ ובן גביר תוביל אותו לאובדן השלטון והוא לא יכול להרשות לעצמו בשום אופן לאבד את השלטון,הוא ישאר המנהיג עד שימות ואחכ בנו ירש אותו. ככה שרה רוצה.

החבורה האמריקאית הבינה את זה

ונתנה לו להבין שדרושה מלחמה קטנה ,רק מלחמה הייתה יכולה לחלץ אותו מההתחייבויות שנתן לקיצונים,יכול להיות שגם לא נתנו לו את התוכנית הגדולה ,כי מה זה משנה בעצם? אמרו לו שלא יהיו הרבה אבדות,אולי יכבשו ישוב או שניים בקטנה, אבל  אתם עדיין חזקים אמרו לו ואנחנו נסייע,נשלח את הצי החמישי למזרח הים התיכון,נעשה קצת רעש ואף אחד לא יעשה משהו קיצוני. דבר אחד אנחנו מבקשים ממך,נקה את השטח,תוציא יחידות צבאיות מעוטף עזה,אנא עראף אמרו לו, שלח אותם מצידנו לחווארה שישמרו על הסוכה של צבי סוכות. מצחיק אמר ביבי.

קורע אמרו ב cia ואגב אם מישהו ילחש לך באוזן,יום או יומיים לפני שעת הש' שהאוייב מתגבר כוחות,תתעלם,העניין מטופל.

סבבה אמר הביב.

יכול להיות שה cia עירבו בתוכנית את סעודיה ואולי את האמירויות,כי האינטרסים שלהם זהים אבל זה באמת שולי.

אני גם רוצה להוסיף שלcia ושלוחיו יש היסטוריה ארוכה של התערבות בינלאומית ויותר מנסיון אחד ללכת נגד משטרים בארצות שלכאורה הם תחת כנפיהם והן מנסות לצאת,

תמיד יש תרוצים תחת כל מיני כובעים למה כדאי להם לעשות את זה.

החל מאיום קומוניסטי לכאורה על דרום מזרח אסיה ,עבור במדינות מרכז אמריקה שפתאום החליטו שהשיטה האמריקאית פחות מתאימה להם.

עבור בטיפוח אל קעידה ובמידה לא מועטה דעאש בתחילתה, כדי להגן על אינטרסים אמריקאים במקומות שהאמריקאים פחות רצויים,אפגניסטן,עירק,סוריה וכו'.

הקטע שברב המקומות האלה ,העסק התהפך על האמריקאים והם הובסו ,פעם אחר פעם,אבל בכל פעם קם מישהו אחר,או קבוצה קטנה של אנשים שאמרו הפעם זה יצליח ,ככה קרה עכשיו.

זה לא בדיוק הצליח.

האמריקאים חשבו שהחמאס יכבוש שטח כמו שסאדת כבש ביום כיפור  ויתן איזו מכה לאגו של ישראל ואז תתחיל מלחמה קטנה,משהו בנוסח צוק איתן כזה,עופרת יצוקה

ישראל תחזיר מכה כאן ושם,ארה"ב תיכנס לסייע בתנאי שההפיכה המשטרית תעלם והסדר הישן יחזור למקומו ושלום על ישראל.

רק שחמאס לא היה מודע לתוכניות האמריקאיות ולא היה  איכפת לו מזוטות כמו  מהפכות משטריות,הוא נכנס בכל הכח ועשה מה שתכנן.

ישראל כמובן לא הייתה מוכנה לטבח ,ביידן לא הבין מאיפה זה נפל עליו והתחיל להפעיל את כל העזרה שהוא יכול להגיש במצב הזה.

ביבי כמובן שהופתע,לא היה דימיון בין מה שהוצג לו חצי שנה לפני על ידי ה cia לבין מה שקרה בפועל בשטח. הוא הרגיש מרומה,הוא הרגיש שהם כרו לו בור ובעצם הוא היה חלק מתוכנית גדולה יותר ממה שסיפרו לו, שבה בסופו של דבר הוא ילך מהשלטון ולזה הוא לא היה מוכן.

האמריקאים גם לא לקחו בחשבון,שכל המתנדבים שהכריזו על הפסקת התנדבות לצה"ל יחזרו ברגע ששמעו שנפתחה מלחמה,הם לא לקחו בחשבון שיקח יומיים בערך עד שצהל יתאושש ויגרש את החמאס מהשטחים שנכבשו

והוא בעיקר לא לקח בחשבון את עוצמת הזעם והרצון לנקום את הטבח חסר הפרופורציה שקרה ישראל.

ביידן הבטיח וביידן קיים,שלח את הצי החמישי לאזורנו,שלח מטוסים מלאי נשק, מה שביום כיפור כמעט ולא קרה ביידן עשה תוך ימים ספורים. אני לא יודע האם ביידן גילה שה cia תיכננו את כל הוואג'ה ראס הזה,אבל ללא ספק הוא הפעיל אותם בזמן אמת לצרכיו וכל התוכניות שלהם עלו בעשן.

מה שנשאר לאמריקאים לעשות כרגע הוא לנסות לשלוט בגובה הלהבות בעזה,להסדיר את עניין החטופים כדי לרסן את ישראל.המזל שלהם שבישראל יש ממשלה עם שרים כל כך מטומטמים,חסרי מוח שאין להם שום מושג לא רק בעניני פנים ,אין להם הבנה מינימלית כפי שכבר ראינו באג'נדות שארהב מנסה לקדם ולכן האמריקאים לחצו להרחיב את הקבינט המצומצם ולצרף את גנץ ואייזנקוט כדי לחזק את גלנט מול ביבי.

ביבי לבד,יש לו את התומכים שלו בליכוד ,יש לו את עדת הביביסטים שמגינה עליו כולל ערוץ 14

אבל זה כנראה לא יספיק לו.

ביום שהמלחמה תסתיים והיא תסתיים לפני שנצליח לכבוש את כל רצועת עזה הוא ילך כך או אחרת במוקדם או במאוחר הבייתה.

אגב נושא נפרד שצריך לגעת בו זו האינפורמציה שמפזר הצבא בנוגע להתקדמות של צהל ברצועה. לדעתי היא לא אמת.לפחות לא הכל.

לא אפתח את זה עכשיו ,רק אומר שטבעי לגמרי שדוברי הצבא מנסים להגדיל את הישגיו גם לצורכי פנים אחרי המכה הנוראית שספגנו ב7 באוקטובר, וודאי לצורכי חוץ מול מדינות ערב המתונות והקיצוניות,מול מדינות המערב,מול רוסיה וסין ומול אירן שפקפקה ביכולות שלנו כשהתרחשה ההפיכה המשטרית.

אבל אני חושב למרות ההישגים שלכאורה השגנו בצפון הרצועה,לא השמדנו את החמאס מבחינת הרוגים וחשיבותם ההיררכית  ולא נצליח להשמידו במסגרת הזמן שיאפשרו לנו. אולי צדק האוויל הזה שר החוץ כהן שאמר שיש לנו מינימום,שבועיים שלושה לסיים את זה אבל האהבל לא הבין שלא מדווחים לעולם מידע כזה וזה פוגע בנו. אבל אין דבר,כהונתו של האוויל הזה עומדת להסתיים אוטוטו ואנחנו יכולים לנשום לרווחה עד שיבוא אידיוט חדש שהיה כבר שר חוץ וחוץ מלריב עם אנשי משרדו ולעשות לביתו או למקורביו כדי לבצר את מעמדו שפחת,לא יעשה הרבה יותר מהשר הקודם.

לסיכום אומר שאני מניח שיקח זמן למוטט את החמאס אבל כדי לשמור על המדינה מקריסה כלכלית וחברתית, המלחמה תסתיים ,האזרחים יחזרו לשגרה, חוץ מאלה בצפון ובדרום עד שיוסדר שובם בהסדרים מדיניים כאלה ואחרים ובעניין הדרום, הלחימה תימשך על ידי כוחות סדירים עד גירוש החמאס או כל הסדר אחר שיוציא משם את השליטה הצבאית שלהם. 

זה אגב לא מה שהתכוון הcia  שיקרה, כשהתוכנית שלו יצאה לדרך.

יום שבת, 4 בנובמבר 2023

פוסט חתונה

 את הפוסט הזה העליתי לדף הפייסבוק שלי ביום שישי אחרי החתונה שהתקיימה ביום חמישי ואני יודע שחלק מכם חברים שלי בפייסבוק וקראו את הפוסט אבל החלטתי לעלות אותו גם לכאן .

אתמול בני התחתן,לא הייתי מטריח אתכם לקרוא ואת עצמי לכתוב על ארוע פרטי בזמן המלחמה אבל הייתה חתונה יוצאת דופן אתמול ואני לא אומר את זה בגלל שאני האבא של החתן.

לפני המלחמה תוכנן לאתמול ארוע די סטנדרטי,באולם ארועים רגיל,עם משפחה רחוקה וקרובה,חברים וכו'.

אבל בני מגוייס כאיש מילואים מהיום הראשון למלחמה מה7.10, והיחידה שלו נמצאת בדרום עוטף הנגב המערבי, שם הם מחזיקים קו מול הרצועה.

היחידה שלו היא היחידה האורגנית שהייתה ביחד בשרות הסדיר: עורב גבעתי ,או נוב.13 ברשומות.

יש אנשים (לא אני אגב) שחושבים שלדחות חתונה זה לא נכון וצריך בכל מצב לנסות להתחתן בתאריך שנקבע,באופן אישי אני חושב שמלחמה דוחה הכל,אבל מכבד את מי שחושב אחרת.

אז המשכנו בהכנות,בני וכלתו צמצמו את כמות האורחים מכמה מאות לכמה עשרות,נמצא בית כנסת עם גינה ועם מרחב מוגן שיכיל את כולם,הוזמן קייטרינג כשבני מתפעל מצד אחד את החתונה מהטלפון שלו בדרום וכלתו עם חברותיה המסורות תפעלו לוגיסטית בצורה שלא תאמן  מהצד השני מגוש דן את חצר בית הכנסת שכשהגענו נראה כמו אולם חתונות תקני שאפשר לחגוג ולשמו בו וכך הגענו ליום הגדול.

ביום רביעי בלילה הוא שוחרר ל 3 ימי חופש ואתמול  התקיימה החתונה.

על ההתרגשות הגדולה הברורה והטבעית של ההתכנסות, רגע לפני החופה פתאום ראינו תזוזה לא טבעית כשנכנסה קבוצת חיילים על נשקיהם ומדיהם החמוצים מזעה,הסתבר שכ 15,20 חברים מהיחידה הורשו להגיע לחתונה,ישר מהעוטף  וחזרו אחרי שעתיים למשמרתם.

ההתרגשות הייתה  גדולה מאוד והם ללא ספק הוסיפו לשמחה .https://photos.app.goo.gl/FsBMy9UPwR5ErEDw5


תלחצו על הקישור ועל הוידיאו שיפתח















יום שבת, 28 באוקטובר 2023

משפחתי וחיות אחרות במלחמה,השרביט החם

תמיד גידלתי בעלי חיים בדגש על כלבים.

אני מאוד אוהב כלבים.

לפני כ 3 שנים בני אימץ כלב מסוג,קנה קורסו מעורב עם פיטבול. כגור הוא היה די גדול ומאוד שובב,בני גר שנה בתל אביב לפני הקורונה ואחכ בגלל הקורונה חזר לגור בבית והביא את הכלב איתו.

כאן אגב הוא יושב בזמן אזעקה איתנו במדרגות

מהר מאוד התאהבנו בו אבל כאמור הוא היה שובב גדול וכשהיה נשאר לבד היינו צריכים להסתיר מפניו כל דבר שהיה יכול להגיע אליו כי היה משמיד אותו והיה גורם נזקים גדולים.

אחרי כשנתיים בני הכיר את בת זוגו הנוכחית ועבר לגור איתה עם הכלב,הוא היה מביא אותו כשהיה בא לבקר ובזאת הסתכמה האינטרקציה איתנו

אגב זוגתי ואני לא טיילנו איתו,פעם אחת זוגתי טיילה איתו והוא ראה חתול או משהו ,משך אותה עם הרצועה היא נפלה והוא השתחרר ונעלם,לקח זמן ולחץ גדול עד שנמצא והוחלט שאנחנו לא נוריד אותו כשהוא אצלנו רק בני הצעיר עשה זאת וגם אליו הוא נקשר.

כשבני יצא למלחמה לפני 3 שבועות הוא הביא אלינו את הכלב ומאז הוא כאן ובני הצעיר מטפל בו,מוריד אותו ואנחנו מפנקים :-)

בעבר היו לנו כלבים שנבהלו מאוד מאזעקות,מזיקוקים ומרעשים פתאומיים,הכלב הזה( שמו ארול אגב על שם השיר של מאיר אריאל שבני מאוד אוהב את שיריו)

לא נבהל מכלום,כשנשמעת אזעקה הוא פוסע מעדנות לכיוון הדלת,אני מחזיקים בקולר שלו יוצאים איתו לחדר המדרגות ,הוא יושב,שם איתנו בשקט,לא נבהל מהאזעקה לא מהירוטים של כיפת ברזל וכשאנחנו חוזרים הבייתה הוא ממשיך בעיסוקיו כרגיל.

ביום רביעי שעבר בני בא לאפטר והגיע גם לבקר אותנו כשארול ראה אותו הוא אשכרה השתגע משמחה.

מעולם לא ראיתי אותו כל כך שמח כמו בפעם ההיא ובני אכן הקדיש לו דקות ארוכות אבל מכיון שהגיע לזמן קצוב ,היה צריך להפרד מארול שאחכ היה קצת בדיכאון ,אבל עבר לו.

אני מניח שהוא מאוד אוהב להיות אצלנו אבל כמובן שליבו שייך בבלעדיות לבני וזוגתו.

אגב ביום חמישי ה2.11 הם נישאים,בני ביקש וקיבל חופשה מיוחדת ,יגיע ליומיים והחתונה תיהיה מצומצמת מאודרק המשפחות הגרעיניות שלנו

ובמועד מאוחר יותר כשהמלחמה תסתיים יתקיים ארוע באולם.

אני סיימתי,תיהיו טובים

https://hot-membposts.blogspot.com/2023/10/blog-post_27.html


יום ראשון, 15 באוקטובר 2023

שגרע של ימי מלחמה

 האמת שאני כותב כאן ,את מה שאני לא רוצה לכתוב בפייסבוק, כי משפחתי רואה את הפוסטים שאני כותב. בגדול אין לי כמובן בעיה, אבל כשזה הופך יותר אישי ,אני מעדיף לכתוב כאן.

בני נמצא כבר 8 ימים בדרום,אחרי 6 ימים בגזרה הצפונית הם הועברו לגזרה הדרומית והיה לי חשוב לדעת איפה בדיוק.

יצרנו אשתי ואני ביחד עם הבן מנגנון קשר.

בבוקר שהוא מתעורר הוא שולח וואטס אפ לקבוצה של המשפחה,אם יש לו זמן בין לבין הוא משתף בקצרה,בערב הוא יוצר קשר או שאנחנו והוא מגיב ואפשר לישון בשקט.

ברור לגמרי שאנחנו מודעים לסכנות  ויודעים שאם הוא נמצא בלחימה בין לבין ואנחנו לא יודעים, זה לא מרגיע, אבל בשביל להשאר שפויים אנחנו נתלים בהודעות שהוא שולח כדי להרגע..הבוקר למשל הוא שלח הודעה רק ב09:38  וזה היה קצת  יוצא דופן כי בדרך כלל הוא שולח הודעות בין 6 ל7 בבוקר.

אבל אנחנו גם לא רוצים להדאיג אחד את השני וגם לא רוצים לשלוח הודעה למי שממונה על הקשר בין חיילי הגדוד להורים.

כי הם לא משחקים שם ואם הוא לא יכול לכתוב,הוא עסוק 

אז חיינו מתנהלים בין הודעה להודעה.

אם נחזור רגע למיקום החדש שאמר לי שהוא נמצא בו ,הוא אמר לי שם של בסיס,אבל בסיסים לא נמצאים על המפה של גוגל ואין אפשרות לשאול  את גוגל איפה זה בסיס כזה וכזה.

גם לא את ההמצאה החדשה chatgpt אגב

אין לה בכלל מושג.

אז קצת חקרתי והגעתי לבסיס שכן היה כתוב בגוגל ופתחתי מפה וניסיתי לבדוק ואז נכנסתי לאפליקצית muvit של תחבורה ציבורית ושאלתי איך אני מגיע לבסיס כזה וכזה

ומצאתי את התשובה.

מצד אחד נרגעתי שזה לא בגזרה הצפונית של העוטף שמשם תיהיה הכניסה הקרקעית,מצד שני,הוא עדיין על הגדר בגזרה הדרומית,אז ככה ביררתי איתו אם יש צבא מסביבם ואני יודע שהוא מנסה להרגיע ולפעמים גם מגדיל מספרים,אבל מכיון שיש לפחות 150 אלף איש ביחידות סביב כל העוטף ,אז ודאי גם לידו יש כוחות צבא נוספים וזה מוריד חרדות.

הוא אמור להתחתן בעוד שבועיים וחצי ,אני מניח שאם המלחמה תימשך הם יאלצו לדחות את החתונה למרות שזה הדבר שהכי פחות מטריד אותי כרגע.

אני גם מממנן צפיה בטלויזיה,לא יכול לצפות כל כך הרבה,נמאס לי

אישתי לעומתי,לא מוכנה לזוז ממנה ומגדילה לעשות וישנה בסלון ,היא כמובן יכולה הייתה לצפות בטלויזיה בחדר שינה,אבל אני פחות מתחבר לקונספט ולצורך לראות כל כך הרבה.אז בברירת המחדל היא כרגע ישנה בסלון ואני באלכסון:-)

היא אגב עובדת כל ימי הלחימה וזה טוב בשבילה,משאיר אותה עסוקה ושפויה.

הבעיה שהתרגלנו כל כך להיות לבד בבית בימים רגילים ו2 הילדים שגרים בבית ובדרך כלל כמעט ולא נמצאים בו כי עבודה וחברים,נמצאים עכשיו בבית כשהם לא עובדים , על זה תוסיפו את דודה ש. הקשישה שהיא לא יכולה להשאר לבד ,בטח לא בלילות שיש אזעקות ותקבלו סיר לחץ מבעבע

שלפעמים גם גולש החוצה:-)

אבל מהר מאוד אנחנו מתאפסים וחוזרים לשפיות ולרוגע.

אני סיימתי,תיהיו טובים


יום רביעי, 11 באוקטובר 2023

קצת מה שאני מרגיש בקשר למחדל

 מילה טובה ל 2 עיתונאים שהם מעל כולם בערוץ 12 שלקחו את עצמם מחוץ לאולפן ויושבים בעוטף ומשם משדרים את האמת הכואבת לתושבי ישראל,בלי צנזורה,בלי לפחד ממה יגידו,קושמרו נראה ונשמע כמו דוברמן שמחפש לטרוף את האשמים במחדל הכי גדול מאז הוקמה התנועה הציונית והיו כאן פרעות ומלחמות ופיגועים גדולים

אבל מעולם לא היה כאן טבח בבי יאר כזה שתוך 5 ימים נטבחו כ1200 אזרחים ,נשים גברים ילדים תינוקות וקשישים,כיתות כוננות שהופשטו מנשקם על יד ממשלת ישראל ,שדיללה כוחות לטובת סוכות והקפות בגדה המערבית של מתנחבלים ארורים מהעליונות הגזענית הלבנה ששריה בן גביר וסמוטריץ עושי דברם.

קושמרו וסטיימן  מהדהדים את קולם של ניצולי הטבח ועכשיו זה גם מגיע לאולפן ,יונית לוי וקרן מרציאנו שומעות עדויות מזוויעות ומכילות את הזוועה,בין לבין הכתבים המצויינים ( חוץ מהשופר העיוור סגל) מתקילים דוברי ממשלה אומללים ועלובים שמגיעים לאולפן,איך אמר ירון אברהם ליוסי שלי מנכל משרד ראש הממשלה?

חבר אתה מתבלבל,באת עם דף מסרים ,רק שאנחנו לא נהדהד אותם ,אנחנו לא להקת המעודדות שלך או של ראש הממשלה וזה לא ערוץ 14.

לא מצליח להבין איך ממשלה,כל ממשלה, לא מתפטרת אחרי כישלון קולוסאלי כזה שהביא ב5 ימים 1200 נרצחים והרוגים.למה ראש הממשלה מחכה? לשבור את שיא ההרוגים ממלחמת יום כיפור? כי בקצב הזה תוך 10 ימים כבר נגיע לסביבות המספר הזה.


יום שלישי, 3 באוקטובר 2023

חתונה,פרק 2

 אז עוד חודש פחות יום החתונה,בנתיים בתי הבכורה חוגגת היום 30 ובמסגרת התקופה הלחוצה שאנחנו נמצאים בה החגיגה המסורתית של עוגה ונרות תיהיה ביום שישי.

אתמול נפגשנו עם משפחת הכלה בביתם ביהוד.

זו משפחה ממוצא תימני,הם דתיים אבל לא קיצונים לשמחתנו,הכלה ואחותה יצאו בשאלה ומשני האחים הגדולים האחד דתי והשני לא,האבא דתי.

האמא נפטרה לפני 4 שנים ואשתו החדשה היא אשה מאוד נעימה

היה מקסים ,באמת.הם ארחו אותנו בסוכתם,יש לאחים ולאחות המוני ילדים בגילאי גן ובית ספר יסודי (לפחות 2 ילדים קטנים לכל אחות ואח) והיה הרבה רעש שאני כבר לא רגיל אליו. האבא ואני מייד מצאנו נושא משותף שכבר ידעתי עליו מכלתו של בני. שנינו לחמנו במלחמת יום כיפור כחיילים סדירים,שנינו באותו גיל ( 70) 

הוא היה בגדוד 12 של גולני ולחם ברמת הגולן ואני הייתי  בתותחנים בסיני ולחמתי קרוב לתעלת סואץ .

זו גם הייתה סוג של מסיבת ארוסין לא רשמית והמנהג בעדות הללו ואולי בכל העדות, שהאמא של החתן קונה לכלה תכשיט כלשהו ומכיון שאנחנו לא מכירים את טעמה,העברנו את סמכות הקניה לבן שילכו ויבחרו משהו לטעמם וכשקנו העברנו להם כסף.

לשבת חתן נמצא פתרון,לא יהיה שבת חתן עם אחים ואחיות של הורי החתן והכלה ובני דודים ודודות מאף צד. כי בצד שלהם הם כחול אשר על שפת הים:-)

זה יהיה שבת חתן במסגרת שהייתה אתמול,האחים של הכלה וילדיהם והאחים של החתן וההורים,נשתתף בתפילה,נעלה לתורה ואחכ נבוא לביתם ונערוך סעודה צנועה

זה גם פתרון כלכלי שמשלב את אי הרצון של בני בכלל לעשות שבת חתן,ואת מנהיגי משפחת הכלה שאנחנו מכבדים,כלומר יש כאן פשרה הוגנת מבחינת הרצונות של כולם.

גולת הכותרת של היום היא, שאישתי מצאה לעצמה שמלה לחתונה אחרי חיפושים אינטנסיבים שהתקיימו ברחבי הארץ אשכרה .

אתמול היא ראתה באינטרנט בחנות במושב ליד אשקלון,ניר ישראל שמו,היום יצאה מהעבודה בחצי היום הצטיידה באחותה ונסעו לשם ורכשו שמלה שמצאה חן בעיניה ,בשליש מחיר משמלות שראתה בכל ערי המרכז.

אז עשינו וי על העניין הזה,נקווה,שגם בתי תמצא אחר הצהריים שמלה שהולמת אותה ואז בני הצעיר שזה הרבה יותר פשוט.

אנחנו עומדים בתקציב שהקצבנו לעצמנו וזה משמח אותנו

בשבוע הבא אנחנו נוסעים לטעימות באולם בו תתקיים החתונה,ואז ישאר רק להמתין בסבלנות לארוע.

אני סיימתי,תיהיו טובים

יום רביעי, 27 בספטמבר 2023

חתונה

 כמו שאמפי אומרת לפעמים על פוסטים שהיא כותבת שהם נועדים לתעוד עצמי

חשבתי שגם אני רוצה לתעד את התהליך שאנחנו עוברים לחתונה הראשונה במשפחה שלנו.

אז הבן מתחתן.

אני הייתי שבוי באיזו מחשבה שמהרגע שזוג מחליט להתחתן ,החתן מציע לכלה ,או יש הסכמה כזאת ואחרת שמתחתנים, לוקח זמן עד שמתניעים את העניין

 הם החליטו מתישהו בהתחלת ספטמבר שהם מתחתנים ובני אמר לי שהם חושבים על אפריל 24 ,אז הייתי רגוע ליום יומיים,אין מה למהר ונתחיל בהכנות שלנו בעצלתיים.

מהר מאוד הם שינו את דעתם ומצאו מקום פנוי באולם שבחרו ,כבר ב2.11 עוד קצת יותר מחודש ואז התחלנו להכנס ללחץ.

נדרשנו מהר לספק את שמות אורחינו,מעבר למשפחה,

מייד אחרי זה התבקשנו לחפש את הכתובה שלנו,את תעודת הנישואין שלנו ואת תעודת הלידה של הילד לצורך רישום ברבנות.

מאיפה אני יודע איפה הכתובה ותעודת הנישואין,בחייאת עברו 31 שנה,נכון שהסיכוי שזרקתי מסמך כזה הוא קלוש,אבל זה ודאי לא נמצא בהישג יד.

אז אמרנו שניקח את סוף השבוע שאחרי שהבן ביקש שנחפש ואז עלה לי רעיון שיכול להיות שהמסמך נמצא בתיק שבו יש מסמכים ישנים של חיסונים כשהילדים היו קטנים וכפתור ופרח,זה אכן שכב לו שם בשלווה.

אחכ הפכתי את הארון היכן שאנחנו מאכסנים אלבומים ומסמכים ישנים ולא מצאתי ואז הודיתי לאל שאנחנו בעידן האינטרנט, נכנסתי לאתר המועצה הדתית בתל אביב,נרשמתי ותוך כמה ימים נחתה בתיבת המייל שלי תעודת הנישואין.

לתעודת לידה גם ביקשתי במייל מבית חולים 'מעייני הישועה' בבני ברק,שישלחו לי עותק ואכן אחרי כמה,ימים קיבלתי ס.מ.ס שהתעודה בדאר בדרכי אלי

אבל אצלנו ביישוב יש תקלה מתמשכת בשרות חלוקת הדאר בחודשיים האחרונים ולא התקבלה בתיבה שלי שום תעודה.

אתמול שאלתי את בני האם עדיין הוא זקוק לתעודת הלידה, אז הוא נזכר לומר לי שהם מתחתנים דרך רבנות צהר ושם לא התבקשו למסמך הזה.

בכלל בני קמצן בדיבורים,ואם אתם לא שואלים אותו הוא פחות משתף.המזל שבחירת ליבו היא יותר ורבלית וככה אנחנו לומדים על יותר דברים ממנה מאשר ממנו:-)

עשינו לעצמנו תקציב הוצאות ,מעבר לעובדה שהחלטנו על סכום כסף שאותו ניתן לבני וכלתו ,שינצלו את הכסף לכל מיני צרכים שלהם ,אמרנו מראש שאנחנו לא בתחרות עם משפחת הכלה,אנחנו נותנים מה שאנחנו יכולים,מצידי הם יכולים לתת פחות או יותר,לנו זה לא משנה. אנחנו עושים את המכסימום שלנו ויש לנו עוד 2 ילדים לחתן.

ואז התברר שמקובל שמשפחת החתן לוקחת על עצמה לעשות את השבת חתן.אקדים ואומר שאני חילוני מהבית,לא עשיתי בחתונה שלי שבת חתן ולא כלום.

אבל זוגתי שתחייה מגיעה מבית מסורתי ,בילדותה הייתה דתיה וגם אם התפקרה בהמשך ,נשאר לה געגוע למסורת של בית סבה וסבתה שבכלל היו ממייסדי בית כנסת כאן ביישוב

והיא מאוד רצתה שבת חתן.

הפוסט ארוך ולא חשבתי שיתארך ככה

עוד חודש,וטיפה החתונה ועוד לא סיפרתי על מה נסגר בסוף עם השבת חתן,על הבגדים שאנחנו צריכים לקנות ועל משפחת הכלה 

כל זה יגיע בפוסט הבא

זה נותן לפחות 2 פוסטים נוספים ,טרילוגיה על חתונה :-)

אני סיימתי,תיהיו טובים

יום שבת, 23 בספטמבר 2023

חלום שחלמתי בלילה במיטה

 דרין דרין,דרין דרין

הלו? 

אני מדברת עם טל חרובי

מי את?

שלום לך אני עושה סקר מטעם העמותה לעידוד חילונים לצום ביום כיפור ,האם אתה יכול להקדיש לי כמה דקות מזמנך?

סליחה? איזו עמותה???

העמותה לעידוד אנשים חילונים לצום ביום כיפור.

וואלה? יש עמותה כזאת?

ומי עומד בראשה?

תראה אנשי ציבור ..

מה את אומרת ?ממש אנשי ציבור? 

אני מניח שהם לא משתתפים במחאה נגד ההפיכה המשטרית

אמממ,לא

אז אולי אפשר לפרט קצת יותר מי עומד בראש העמותה?

לימור סון הר מלך מהמפלגה הקדושה,עצמה יהודית.

סון הר מלך,זאת עם בית המקדש על הראש? זאת שאמרה שמר אוליאל צדיק,

זאת שרוצה לשחרר רוצח שהודה ברצח משפחה שלמה רוצה שאני החילוני יענה על שאלון של עמותה שמעודדת חילונים לצום ביום כיפור ?

כן נו,אני מרוויחה כסף,לכסף אין ריח פוליטי כזה או אחר אז תעשה מערוף ותענה.

אני : מממ בסדר

סוקרת,באיזה בית גדלת?

אני חילוני למהדרין

מה זה אומר?

הבית היה חילוני לגמרי,לא היה קידוש בערב שבת,לא ברכנו על היין ועל הלחם

לא היו מזוזות בבית,עד היום אגב אין מזוזות בבית ילדותי,

לא צמנו בכיפור ולא התפללנו בשום צורה באף בית כנסת

ומן הסתם לא שמרנו שבת ואכלנו חמץ בפסח.

איך הייתם מעבירים את יום כיפור בבית ילדותך ונעוריך?

אבא שלי היה נערך בעוד מועד לחג הזה כמו מבצע צבאי,הוא היה מעביר ממשרד האדריכלים שהיה שייך לו 2 לוחות שרטוט ,היה הולך יומיים או שלשה לפני יום כיפור לחנות שמוכרת פאזלים,בוחר 2,3 פאזלים,שלו היה הכי קשה ומסובך עם מעל 1000 חלקים,לנו היה לוקח פאזלים פחות מסובכים  וכשהיה נכנס יום הכיפורים כולנו היינו יושבים בסלון הבית,כל אחד בפינתו ומתחיל להרכיב את הפאזלים,בדרך כלל זה היה לוקח לנו מערב החג עד לאמצע יום כיפור,לאבא לעיתים לקח גם יותר זמן ועד שלא היה מסיים ,היה עמל על ההרכבה.

זה וברקע כל הזמן הייתה מוזיקה מספריית התקליטים העניפה שהחזיקו אבא ואמא

ואחכ כשעזבת את הבית (בהנחה,שעזבת)

עזבתי את הבית לצבא,למעשה לגרעין נחל,לא היו שם אנשים דתיים  ואם נשארנו בקיבוץ  בכיפורלא צמנו ובצבא לא צמנו אבל נהגנו לפי חוקי הצבא.

כשהשתחררתי וחזרתי הבייתה

הקטע של הפאזלים המשיך

וכשעברתי לתל אביב שם בכלל התפקרנו אף יותר ,אבל את זה הגב' סון הר מלך לא תאהב לשמוע.

סוקרת,נו באמת,סון הר מלך כבר מכירה חילונים והיא לא מזדעזעת בקלות ממנהגיהם..

תמשיך לפרט..

אוקיי על אחריותך.

גרתי במרכז תא 10 שנים,בימי כיפור היינו מתארגנים כמה ימים קודם פושטים על ספריות הוידיאו ולוקחים 10 סרטים כדי לצפות בהם ביום כיפור,

או שהיינו צועדים בכניסת החג לבית של חברים יושבים מעשנים,שומעים מוזיקה ורואים סרט,מעטים צמו ומעטים הלכו לבית הכנסת.

מה מעשנים?

נו במת סוקרת,את מבינה ודאי שלא אסגיר את סודותי הכמוסים דווקא לסון הר מלך שאחרי הסקר הזה תרצה לשים אותי לחינוך מחדש בגולאג במדינת יהודה.

סוקרת,איזה שטויות,לא תיהיה חלוקה למדינות ובטח לא למעשנים,גם אצלנו יש לא מעט כאלה

אני ,נו בטח רק,אנשים מסטולים יכולים לשרוף משפחה 

סוקרת ,מה אמרת?

אני סתם סתם,חשבתי בקול רם.

סוקרת ואחכ שהתחתנת?

אני : וואו זה ארוך כבר, אמרת כמה דקות וזה כבר מעל רבע שעה ואני צריך להתארגן ליום כיפור הזה.

טוב נעשה את זה בפעמיים,אבל רק תגיד,מה אתה עושה בימי כיפור מאז נישאת

אותו דבר רק שאני גם שומר שהמדינה לא תופתע.

סוקרת,מה,זה אומר

זה אומר שהטלויזיה אצלי פתוחה על שקט,אני צופה בכל ערוצי החדשות המרכזים מהעולם ושומר שלא תתחיל מלחמה בהפתעה

הספיקה לי פעם אחת

סוקרת,טוב זה מעניין ,אני אחזור אליך אחרי החג.

צום קל

אני,אבל אני לא צם

לא נורא שהחג יעבור לך קל

טריקת טלפון...

יום שלישי, 19 בספטמבר 2023

הזמן טס כשמתקרבת חתונה

 אנחנו טובעים בים של ארועים,חלקם טובים וחלקם פחות ואנחנו מנווטים ביניהם ומשתדלים לשמור על נשימה סדורה על שפיות 

לפני כחודש הודיע לנו הבן היקר שלנו שהוא מתחתן עם בת זוגו ובאותה שיחה אמר שהם רוצים להתחתן באפריל 24.

טוב אמרנו לעצמנו,אפריל 24 זה עדיין רחוק,זמן להפנים,לתכנן ,לחשוב מה אנחנו צריכים לעשות מבחינתנו.

אחרי שבועיים הוא אמר שזה כנראה יהיה בדצמבר 23 וזה כבר התחיל להלחיץ.

ואז באיזה ליל שישי הוא שלח הודעה שהם סגרו אולם והחתונה תיהיה ב2.11 ! בעוד חודש וקצת

וזה שינה את כל ההתנהלות שלנו מאז.

ויש בלתמים: הזמנים מתקצרים,צריך לדאוג לבגדים מתאימים,מעולם לא חיתנו ילד.

יש עניין של שבת חתן שמשפחת החתן מארחת ומממנת

והכי לחוץ שהבת הגדולה קנתה לפני כמה חודשים כרטיסים להופעה של להקה שמופיעה בגלזגו סקוטלנד ביום שישי ה3.11 ואם היא תיסע ,היא לא תיהיה בשבת חתן.

על כל אלה מה שנקרא ,תוסיפו את העובדה שאשתו של אבא שלי עברה ניתוח קשה והיא מאושפזת כבר 5 שבועות בבית החולים שערי צדק בירושלים ועד לפני שבועיים נסענו פעמיים בשבוע לירושלים להיות במשמרת ליד מיטתה.

אחרי 3 שבועות של נסיעות,הודענו שאנחנו לא יכולים להמשיך בצורה הזאת ואנחנו יורדים לפעם בשבוע, בשבת,גם שאר האחים והאחיות נהגו כך ומי שמנהל את הארוע אחי הצעיר שהוא בנה של אשתו של אבא שלי  הבין שככה אי אפשר להמשיך .

לפני שבוע היא עברה מהמחלקה הפנימית בה הייתה מאושפזת למחלקת שיקום  עם מספר המיטות קטן יותר והצוות ערוך יותר לסייע לחולים והורדנו כולנו רגל מהגז אבל עדיין יש מחשבה לא להשאיר את כל הנטל על האח הצעיר ואנחנו כולנו ממשיכים להגיע פעם בשבוע לשעתיים שלוש.

בנתיים הבן המתחתן לא רצה לקיים שבת חתן.חשבתי לעצמי

שהנה התפטרנו מהעול הזה למרות שהחוויה עצמה מרגשת

אבל כלכלית זה לא קל ודאי שלכלה יש טריליון בני דודים ומשפחה קרובה שיגיעו לשבת חתן ונצטרך קייטרינג לכולם.


אתמול התברר שהשבת חתן עדיין על הפרק,בני הסכים "לעבור את זה" והכלה תצמצם את אורחיה

נשאר עניין הביגוד רק אין כל כך מתי ,כי למשל השבוע הזה שבין ראש השנה ליום כיפור, בתה של חברתה הטובה של יהל מתחתנת ובעדה שלה יש כמה וכמה טקסים לפני החתונה שיהל הוזמנה אליהם והיא לא יכולה שלא להגיע וזה פוגע באפשרות שלה לחפש שמלה שב2 שיטוטים קודמים,ברחבי גוש דן לא מצאה.

אז אתמול היא הייתה במקווה ובחינה,מחר היא הולכת בערב ליום הולדת של מישהו מהעבודה שיש לו יום הולדת עגול והזמין את כל העבודה והיא לא רוצה להעדר.

ביום חמישי החתונה עצמה שאני מצטרף אליה ובשבת, השבת חתן שאני לשמחתי פטור

אז היום שהוא היום היחיד שפנוי לה השבוע  היא נוסעת עם אחותה לחפש שמלה באזור אשדוד.

ואני? אני צריך ז'קט של חליפה ,מכנסיים ואולי חולצה אבל זמן ללכת איתה עדיין לא היה לנו.

בין לבין היינו צריכים למצוא את תעודת הלידה של הילד ( לא מצאנו,הזמנו העתק באינטרנט) את הכתובה שלנו( מצאתי, הללוייה) ואת תעודת הנישואין שלנו( זמין להורדה באינטרנט) כל זה צריך להביא לרבנות כדי להרשם לנישואין.

בסוף בגלל שהשותפה לנסיעה של בתי צריכה לחזור ב6 לחודש לחתונה משפחתית יוצא שהן נוסעות ל3 ימים בלבד רק בגלל שהן לא מצליחות למכור את הכרטיסים להופעה.

דבר אחר ולא קשור

הלכתי לתזונאית בגלל הירידה במשקל ,נתנה לי הוראות לתזונה מאוזנת וביקשה שאשתה כל יום ליטר וחצי מים,עד אז  הייתי נוהג לשתות המון קפה ומעט מאוד מים.

והיא שואלת אותי למה הלשון שלי לבנה,לא ידעתי למה ואחרי שיצאתי ראיתי בגוגל שאחד הסימפטומים ללשון לבנה זה התייבשות.

התחלתי לשתות מיום שאחרי שהייתי אצלה מים ,לא הגעתי עדיין לליטר וחצי אבל אני מסיים מהבוקר עד הערב 2 בקבוקים קטנים,מעולם לא שתיתי כל כך הרבה מים כמו עכשיו,חזרתי לקחת ויטמין d ,אני אוכל ביצה קשה או חביתה מביצה אחת ליום כי ככה היא הורתה לי והלבן על הלשון נעלם ואני תסלחו לי עושה פיפי בכמויות מסחריות  והכל בצבע לבן, .תענוג :-)

קבעתי את התור הבא לתזונאית ל3 שבועות ארי התור האחרון ואני שוקל לדחות בחודש כדי לתת לגוף להתחזק ולעשות בדיקות דם חדשות ולבוא אליה עם תוצאות שמראות שיפור במדדים,לא צריך לומר שאני שותה הרבה פחות קפה ביממה.

חפרתי !

תהיו טובים אני,סיימתי

יום ראשון, 27 באוגוסט 2023

אני והמכוניות שלי

מאז נישאתי לפני 31 שנה,הזמן שהייתי נטול רכב היה קטן בהרבה מהזמן שהייתי עם רכב.
היה לנו רכב אחד בשנות הנישואין הראשונות
ובאיזשהו שלב לדעתי לפני 17 או 18 שנה,הארגון שאישתי עובדת בו עבר מחולון לרמלה ואם לדייק לאזור התעשיה הצפוני ברמלה ולא הייתה תחבורה ציבורית עד למקום העבודה, אלא עד למרחק יחסית רב ממקום העבודה ומשם היה צריך להמשיך רגלית. אי אפשר היה להמשיך להתנהל ככה בחורף עם מטריה ברוח ובגשם ובקיץ מן הסתם חום לא קל ומכונית שניה נרכשה.
עד אז החזקנו כאמור  ברכב אחד שבו אני השתמשתי כי עבדתי בתל אביב והתחלתי כזכור בשעה מאוד מוקדמת של הבוקר (4 בבוקר בעבודה) כשאוטובוסים מתחילים במקרה הטוב ב5 וחצי בבוקר.
הייתה לנו דייהטסו אפלאוס שהלכה טוטל לוס בתאונה של מישהו שלא עצר אחרינו ברמזור אדום ונפרדתי ממנה,בעצב כשהגרר הגיע לקחת אותה למוסך ומשם לגריסה (קיבלנו כסף למכונית חדשה מהביטוח)
עם הכסף שקיבלנו מהביטוח קנינו מ"גם אמא" מיצובישי כריזמה, שנמכרה אחרי כמה שנים  לגרוטאות אחרי  שהתיקונים עלו יותר מערך האוטו.
כשנפרדתי ממנה ביום גשום כשהעלו אותו על גרר,לא ויתרתי וכמו מרקו שנפרד מאימו עמדתי בגשם והסתכלתי עליה עד שנעלמה😅 .
תחתיה קנינו מיצובישי לאנסר אפורה ,זה היה חודש אחרי שביתי הבכורה התגייסה ב2012 ויום שישי אחד חודש אחרי זה, מישהי נכנסה בנו בצד וגררו אותה למוסך ,רצו להכריז עליה כטוטאל לוס ואני התחננתי לשמאי הרכב ולחברת הביטוח שיתקנו אותה ובסוף הם הסכימו וסידרו את הטעון תיקון ואחרי שנה צרפנו מוציבישי לאנסר לבנה.
האפורה הייתה משנת יצור 2009 והלבנה הייתה משנת 2011.
אני נהגתי על הלאנסר האפורה וזוגתי על הלבנה ומאוד אהבתי אותה.
באמת. אהבתי לנהוג בה,היא הייתה נוחה,חזקה,מהירה 
אחיזת כביש מצויינת ומעט מאוד תקלות
אבל ככל שעברו השנים היה ברור שצריך להחליף למודל חדש יותר אחרת לא ארוויח כשאמכור אותה שום דבר והיה לי קשה להפרד ממנה.
בסוף דצמבר 22 קיבלנו סכום כסף נאה והחלטנו למכור את הלאנסר ולקנות רכב משנתון מתקדם.
אחרי חיפושים שלקחו זמן קנינו יונדאי אלנטרה שנת 2019. טוב,כאן באמת העלנו רמה,מסך שבו אפשר לראות את הוויז בצורה ברורה,רדיו מובנה ועוד כל מיני המצאות שלא על כולן עמדנו עדיין,מצלמת רכב קדמית ואחורית,בקרת שיוט,מוביליי מעצבן סאן רופ בגג ,לוח מכוונים שכשיש תקלה כלשהי מראה איפה התקלה,או מה חסר אוויר,שמן ,מים,נורה שנשרפה איפשהו וכו' ועוד כהנה וכהנה. מאוד נוחה  וכיף גדול לנהוג בה ,זוגתי נוהגת בה לעבודה.
את הלאנסר האפורה בסוף מכרנו במחיר פחות מהמחירון שלה בגלל תקלות שלו היינו מתקנים היינו צריכים להשקיע הרבה כסף.
נפרדתי ממנה בלילה אחד ליד הבית כשהקונים שאמרו שיגיעו לקחת אותה בבוקר הפתיעו והגיעו בלילה לפני
שלשלו את סכום הכסף ,בוצעה העברת בעלות באינטרנט ופוףף היא נעלמה בחשכת הלילה.
נשארנו עם המיצובישי לאנסר הלבנה שעליה אני ובני הצעיר נוהגים,אני פחות אוהב לנהוג בה ופחות נקשרתי אליה ואני מניח שבחודשים הבאים נמכור אותה ואנחנו מתלבטים אם  לקנות תחתיה אחרת,גם כי אני הפסקתי לעבוד וגם כי הבן הצעיר שמשתמש בה צריך לברר עם עצמו אם ימשיך לגור בבית או לעקור  ככדי להיות עצמאי מחוץ לבית.
זהו אני נקשר לחפצים מתקשה לצערי להפרד ובעיקר למכוניות שלי.🤷‍♂️

יום שישי, 25 באוגוסט 2023

בהמשך לשיחתנו

 טוב מכיון שלא הצלחתי לעלות תמונות לפוסט הקודם

אני מנסה להשתמש במחשב הנייד כדי לעשות זאת.

מאז יש לי סמארטפון,אני ממעט מאוד להשתמש במחשב הנייד,אני עושה הכל בנייד.

אמפי בטובה הסבירה לי איך לעלות תמונות ואני אנסה לעשות זאת כאן

קנקן סייע לי כשגילה את נפלאות (וגם את המיגבלות ) של chatgpt

אבל במקרה שלי בכל מקרה צריך לאמת את העובדות בעבודת רגליים וללכת לבדוק ברשומות עיריית תל אביב

כך שאם הchat gpt אומרת מספר בית הרי אי אפשר ללכת לרחוב ששם שכן פנסיון ישורון כי עברו יותר מ100 שנה.

בכל מקרה

אני רוצה לעלות ציור של סבא שמואל כדי  להפגין איזה כשרון ציור היה לו ואיזה צייר משובח הוא היה 




סבא שלי צייר רק ארץ ישראל,כאמור רק אחרי מותו זכה להכרה וציוריו פיארו ב30 שנה האחרונות את כל המוזיאונים והגלריות הנחשבות ושווי ציוריו האמיר שאילו זה היה קורה בחייו ,היה יכול לזכות בחיים טובים יותר



סבא שמואל ואני במרפסת הבית במושבה הגרמנית  בירושלים 1954



סבא מרדכי כורע מימין לידו ליפין אבא של הודה ואחד מילדיו בבנימינה.



זוהי הודה ,בפתחו של פנסיון ישורון שסבא וסבתא רבא שלי הפעילו בתל אביב ברח גרוזנברג שמספרו יבדק ברשומות העירייה בקרוב

זהו הערב הראשון של הודה בתל אביב ובארץ  השנה 1919 והיא  והוריה הגיעו לארץ לעלות עם קבוצה לאדמות אום שוני 3 שנים אחרי זה ולהקים ביחד עם סבא שלי סבא מרדכי את בנימינה.

הודה גדלה בבנימינה מראשית,נישאה הקימה בית שאי אפשר לשכוח אותו ועומד עד היום וילדה 3 ילדים.

היינו באים לשם בחופשים בעיקר בחופש הגדול,עוזרים לקטוף ענבים בכרם,מאכילים את התרנגולות בחצר ואת הברווזים

אחכ פותחים את דלת הרשת  במרפסת הגדולה בכניסה שהייתה מוצלת בעצי גפן תאנה ועוד מעצי הארץ ונכנסים לבית הגדול,שמבהיק מנקיון, קריר בו ,שקט מאוד ,כי כולם בעבודה מחוץ לבית.הודה הייתה מכניסה אותי למטבח הקטן ומציעה לי לאכול

ומכיון שהייתי אכלן קטן מאוד כילד ודי רזה הזהירה אותי חזור והזהר שאם לא אוכל ,אחלה בברי ברי beri beri

עד היום אין לי מושג אם יש מחלה כזאת אבל זה כל כך הפחיד אותי שפשוט אכלתי מה שהיא הציעה

עוד חווייה שזכורה לי היטב שבשעות הצהריים בין 2 ל4 כשהיינו שם היה כמובן עוצר כמו אצל כל בית שמכבד את עצמו

המיטות היו גבוהות מהרגיל והכסתות גדולות ושמנות והייתי נרדם בצהריים בשניות מה שמעולם לא קרה בבית שלנו לפני או אחרי

הודה הלכה לעולמה ב1997 ,יהי זכרה ברוך

שנים אחכ הוציא בנה הבכור חוברת לזכרה,הצילום של הילדה מחזית הפנסיון ב1919 היה הראשון שכיכב שם נכתבו השורות האלה

תלחצו להגדיל את הצילום.






יום חמישי, 24 באוגוסט 2023

עבודת שורשים

 כבר כמה שנים אנחנו מתחקים אחרי צעדיהם של הסבים של המשפחה מ2 הצדדים,לעיתים מצליחים יותר ולעיתים פחות ובגלל הזמן הרב שעבר ומיעוט העדים החיים,הקושי גדול.

זה התחיל עם סבא שמואל שבהיותו הצייר שהפך להיות אחרי לכתו,נעשתה עליו ויקיפדיה וכך קל לנו לבדוק מתי נולד מהיכן עלה לארץ ובאיזה גיל,על הלימודים במחזור הראשון  בבצלאל,הסיום ב1917 והיציאה להתנדב לצבא הבריטי בגדוד נהגי הפרדות ובקרב בגליפולי וכו וכו'.

סבא היה איש מעופף,בעבר קראו לאנשים מסוגו חולמים,תמהונים,אבל לדעתי היה מעופף.

הוא התעקש לצייר גם כשהפרנסה לא הייתה בכיסו ,גם כשנישא והקים משפחה עם 3 ילדים,הוא המשיך להתעקש לצייר כמשלוח יד עיקרי.

ברור לגמרי שככה לא מתנהלת משפחה עם 3 ילדים שצריך להלביש לגדל,לאכול ללמוד וכו',דברים שהיום הם ברורים מאליהם.

אנחנו הכרנו ( אני מדבר על אחותי ועלי,סבא נפטר בשנת 65 ושאר האחים והאחיות לא הכירו אותו ורק שמעו סיפורים) את סבא וסבתא אחרי שכבר גרו בבית הערבי במושבה הגרמנית.

לפני כמה שנים התחלנו לברר איפה גרו לפני שגרו במושבה הגרמנית.

נעזרנו לא תאמינו בארכיון הציוני וברשימות של השלטון הבריטי,שפקד את תושבי ירושלים היהודים.

מצאנו אוצרות,התברר שסבא וסבתא גרו בכמה מקומות בעיר לפני שקיבלו ב1948 אחרי מלחמת השחרור ועזיבת/ גרוש התושבים הערבים ,מהמשרד לנכסי נפקדים את הנכס היפיפה ברח המגיד 7 במושבה הגרמנית.

העניין שבגלל חוסר כסף קיצוני לעיתים,הם התגוררו במחסן בחצרות בתים,כך בשכונת כרם אברהם סמוך לדירתו של הרב ש"ך הצעיר,כך בטלביה בחצרו של נכבד ערבי שהשכיר להם מחסן שלא ראוי למגורים

עד שהגיעו לפקיד במשרד לנכסי נפקדים שבפרוטקציה סידר להם מגורים בבית הערבי הנטוש במושבה הגרמנית.

אחיי הגדילו לעשות ויצאו לסיור פרטי במקומות שסבא וסבתא גרו,צילמו,שוחחו עם אנשים שגרים שם והיה להם מאוד מעניין.

כנראה שזו אחת הסיבות שאבא שלי שהיה הילד השני בהיררכיה עזב את הבית בגיל  17 להכשרה בנח"ל,הכיר את אמי ונישא לה כשהיה בן 18 ומאז לא עצר  ובנה קריירה יפה שהביאה אותו לחיים ללא דאגה.

על הסבא השני, סבא מרדכי,ידענו שהיה בין המייסדים של המושבה בנימינה,לא ידענו שעלה בסביבות 1914 לארץ,חשבנו שעלה כמה שנים אחכ.

ידענו שנסע עם קבוצה שנקראה ה"קליפורנים" לארה"ב ללמוד חקלאות וכשחזרו קיבלו מהברון רוטשילד קרקע והקימו שם את מה שנקרא היום בנימינה,אז קראו למקום בשם הערבי אום שוני או,זרעוניה.

לפני 10 שנים בהלווייה שהייתי בה בבנימינה גיליתי את הקבר של אמא שלו,סבתא רבה שלי,ששמה היה חווה ואימי ז"ל נקראה על שמה והתחלנו לברר יותר לעומק.

מסתבר שסבא עלה עם הוריו לארץ בשבת 1914 לערך ,התגורר בתל אביב והוריו פתחו פנסיון שנקרא פנסיון ישורון כמו שם משפחתם ,שידענו רק שישב ברח גרוזנברג בתל אביב.

בגוגל אין זכר לפנסיון כזה. מוזיאון העיר ברח ביאליק בתל אביב היה סגור לרגל שיפוצים המון זמן,מיילים ששלחתי לכל מיני מדריכים שבקיאים בתולדות תל אביב לא נענו.

לפני כשנתיים אחי היה בסיור בבית הקברות טרומפלדור,היכן שקבורים גדולי התרבות התל אביבית ומצא את הקבר של ישראל ישורון אבא של מרדכי הסבא רבא שלי שמסתבר שנפטר  ביוני 1922.

וזו הייתה נקודת ציון חשובה. ניסינו לברר עם דודי,בנו של סבא מרדכי אם הוא זוכר שסבא סיפר לו על השנים הראשונות בארץ אבל דודי לא זכר.

מהקבר של סבא רבא הבנו ,שאחרי שהוא נפטר לקח סבא מרדכי את אימו לבנימינה כי לא רצה לעזוב אותה בתל אביב לבד ולמרות התנאים הבלתי אפשריים עם מחלות, ביצות,קדחת שחור השתן שסבתי הרופאה הרבתה להזכיר אותה אודות הזמן ההוא היא חיה איתו באהל וחוותה איתו את הקמת המושבה בנימינה.

מאז  הגילוי הזה הייתה הפסקה די ארוכה בגילויים,שלחתי מייל נוסף לארכיון העיר של תל אביב עם הפרטים שכבר ידעתי אבל לא ענו לי בכלל.

השבוע נפל דבר !

בשיחת טלפון אקראית עם חברה קרובה ,שסבה וסבתה היו חברים קרובים של סבי וסבתי ואחכ של הוריה והקשר נשמר קרוב ל70 שנה ,אחותי סיפרה לה שאנחנו מחפשים תימוכין לעניין פנסיון ישורון ,כי אם גוגל לא חושב שהיה מקום כזה ולא עונים על אף מייל שאנחנו שולחים אולי לא היו דברים מעולם.

היו גם היו ענתה החברה היקרה,ראשית היא מספרת שאחיה הבכור שהלך לעולמו לפני כמה שבועות כתב ספר על תולדות המשפחה ובספר איזכור על הפנסיון ! זאת ועוד, באותו ערב שמשפחתה של החברה,כלומר סבה וסבתא עם אמא שלה כילדה בת 4 ,הגיעו ארצה בקיץ 1919 ,היא הצטלמה בחזית הפנסיון והתמונה קיימת.

הדבר היחיד שחסר לנו הוא מספר הבית ברח גרוזנברג.

בזמנו אגב נסעתי לרח גרוזנברג במחשבה מגוחכת קצת שלמרות שעברו 100 שנה ,אולי מישהו יזכור או ידע משהו,אבל זה היה יום חורפי,כלב לא הסתובב ברחוב והיה לי ברור שמ"הסיור" הזה לא יבוא עזרי.

התכנון לשלב הבא,לצלצל לארכיון עיריית תל אביב,להגיע לשם ולנבור ברשומות של 1919 כדי להגיע לרשימה של יהודים שהתפקדו במרשם התושבים של אז כמו שעשינו בזמנו,בירושלים.

ההבדל שהרשימות על ירושלים נמצאות באינטרנט ובשביל הרשימות של תל אביב צריך לעשות עבודת רגליים.

לצערי אני לא יודע איך מעלים תמונות לפורמט הזה,לכן אסיים את הפוסט ואבדוק איך מעלים תמונות ואוסיף אותן.

אני סיימתי,תיהיו טובים