היום אני כבר לא חושש להחמיץ כלום,אבל פעם החרדה הכי גדולה שלי הייתה שאם לא אבקר בפאב השופטים ערב ערב,אחמיץ את נערת חיי,אחמיץ התרחשות כלשהי שלא באמת קרתה,אבל אם אני לא אהיה,אולי היא תקרה בהעדרי וכך כ6 שנים ערב ערב הייתי יורד מדירתי 2 רחובות מעל הפאב ויושב שם,"שומר" שלא אחמיץ כלום.
כמובן שלא הייתה שם שום התרחשות דרמטית מלבד מפגשים חברתיים נחמדים שחזרו על עצמם בריטואל קבוע,לא באמת הצלחתי "לדוג" שם בחורות על בסיס קבוע,לא יצאה לי חוץ מידידות לכמה רגעים אף מערכת יחסים,לא הייתי "הבחור הזה" שבחורות מסתכלות עליו כשהוא נכנס לפאב והן נמסות,לא.
היה לי נחמד,מילאתי את בדידותי בשתיית אלכוהול שלא תמיד אהבתי,הרגשתי במרכז הענינים כי אנשים חיבבו אותי והייתי להם מה שהם היו לי,אבל זה הכל
התחושה שאוי אוי אוי אם אחמיץ משהו חלפה לאיטה וכשפגשתי את זוגתי היא נעלמה לגמרי.
לפעמים בלילות של ירח מלא,אני מתגעגע לאקשן,תוהה עם העובדה שאני לא חי בתל אביב גורמת לי להחמיץ משהו
אבל אז כשאני נוסע לתל אביב פעם בכמה זמן לצורך כזה או אחר אני מבין שאני כבר לא רגיל לכמויות האנשים,חיפוש החנייה מוציא ממני את החשק המעט שנותר לי להיות שם ואני מסובב את מכוניתי ומפליג החוצה מהעיר הזאת שפעם לא יכולתי בלעדיה.
זה גם קורה לי אגב בירושלים
באשר לפחד שאני מחמיץ דברים אחרים? לא עולה לי שום דבר שיש לי חשש להחמיץ אותו.
אם לא אפתח את ההודעה איך שהיא מתקבלת בסמרטפון.לא קרה כלום,הסמרטפון בשבילי הוא כלי שעוזר להיות מסונכרן והידיעה או העידכון לא יברחו משם,בסופו של דבר אני מתעדכן בהכל.
אני סיימתי,תיהיו טובים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה