אין כותרת,תתקדמו..

כאמור נסענו בשבת למשכן האומנויות בקיבוץ עין חרוד(מאוחד אם לדייק) להופעה משירי רחל שפירא בביצוע של אנסבל של זמרים צעירים ולא מוכרים.
ההופעה הייתה באודיטוריום שמעל משכן האומנויות,זהו אולם לא גדול,שהתמלא עד אפס מקום.
שפירא סיפרה על תהליכי כתיבת השירים וחבורת הזמר שרה משיריה.
היה מענג,באמת.
הגיל הממוצע של הקהל היה לדעתי מעל 70,אנחנו ממש הורדנו את ממוצע הגילאים:-)
הייתה הופעה נעימה בת כשעה וחצי ואחריה נסענו למסעדת רוטנברג על יד קיבוץ גשר ממש על גבול ירדן.
הבחירה במסעדה הזאת הייתה טעות מאוד גדולה !
קולוסאלית אפשר לומר,מכל הבחינות.
ראשית מיקומה,דרומית מזרחית לעין חרוד כשאנחנו צריכים לחזור את אותה הדרך בחזרה אחרי הארוחה,במקום פשוט לבחור במסעדה בין עין חרוד לנתניה נגיד.
כאילו למה לנסוע דרומה ומזרחה ואחכ לחזור בחזרה כל הדרך? איזה הגיון יש בזה.
הלאה,גיסי טבעוני,אחותי הייתה אחראית על בחירת המסעדה וכנראה לא בררה איזה אוכל יש שם כי מנות טבעוניות לא היו.
נלך הלאה,כשאני מגיע למסעדה אני רוצה לאכול כדי לשבוע.
לא מעניין אותי הצילחות של המנות או נראות האוכל,אני לא מגיע למסעדה כדי לצלם את המנה באינסטגרם,אני עושה את זה לפעמים אבל כקוריוז, לא כתחליף להנאה שלי ממה שאני אוכל.
כל מה שאמרתי עד עכשיו זו הקדמה למה שקרה כשהצצנו בתפריט ואחכ כשהגיעו המנות.
לגיסי ולזוגתי לא היה מה לאכול,הם הזמינו מנה צמחונית ותחזיקו חזק לכל אחד מהם הגיעה צלחת עם 3,4 תירס גמדי ועוד כמה ירקות שהתקשתי לזהות, עם מריחה בלתי נמנעת של רוטב כלשהו בצבע כתום או ירוק בשביל הניראות.
אני נאלצתי להזמין קלמארי סגול על רוטב כלשהו בצבע כתום שנמרח כמניפה על הצלחת,כי כל המנות האחרות היו צמחוניות או מנות של בשרים קרים שלדעתי תומחרו במחיר שערורייתי
ואלה היו מנות ראשונות,המנות העיקריות מתומחרות במחירים יותר שערורייתיים וכל מנה שיש להם שאתה צריך לו תרגום מהמלצרית
בקיצור הרגשתי שאני במחזה יומרני,פלצני שאני לא מקבל שום תמורה עבור השתתפותי.
אין צורך לומר שלא אכלנו מנות עיקריות ויצאנו משם רעבים כמו שנכנסנו.
רעבים נסענו הבייתה וזה הרגיז למרות שפועה (עוד לא יודע איך עושים קישור כאן) הזהירה אותי.
לא צריך כמובן לומר שאני לשם לא אגיע שוב.
התחיל השבוע האחרון בשארית חיי,דרמטי ככל שזה נשמע
ואני מתכוון לעבור אותו בכייף
מחר אחר הצהריים אנחנו הולכים למסג' זוגי שהילדים קנו לי מתנה ליום ההולדת,ממש זקוק לזה .
נקווה לא להתאכזב.
אני סיימתי

התגעגעתי אז באתי

ישרא במתכונתו הנוכחית נסגר סופית,יש עדיין לכמה אנשים יכולת להכנס,לישרא,להגיב ולכתוב פוסטים,אני לא חושב כמו ידידי קנקן התה שאמר שרשת 13 לא יודעת אפילו לסגור את ישרא,כנראה שזה תהליך שעומד להסתיים בקרוב מאוד ואז אף אחד לא יוכל להכנס וכשכותבים את הכתובת של ישרא כולם יקבלו את הדף הראשי של רשת 13.
רוצה לעשות קצת סדר בתהלך הסגירה וההקמה מחדש:
כשרשת 13 הודיעה בפעם הראשונה שהיא עומדת לסגור את ישרא כבר לפני שנה,קם בחור ששמו מתן אליהו והחליט לקחת יוזמה משלו,בדיוק כמו שקנקן התה ואני  יחד עם הדר ועם גל אמיר ועוד כמה חבריםהחלטנו ב2014 שישרא לא יסגר ואחכ אני לבד ב2015 יחד עם מריאט ואילנה השארנו את ישרא באוויר עם המון התנגדויות מבית על המהלך(ב2 ההזדמנויות).
לא יודע מה יש לאנשים להתנגד כל כך למהלך שעל פניו הוא מהלך מבורך כשבעיקר הם לא נדרשים לעשות שום דבר אם הם לא רוצים בכך.
גם כאן במהלך של מתן וג'ואנה כשאני תומך מבחוץ קמה התנגדות עזה למהלך.
מתן אליהו הוא לא איש חביב,הוא לא נחמד אבל זה בכלל לא רלוונטי למהלך.
כשאתה עושה מהלך שמשנה מבחינת אנשים סדרי עולם,אתה חייב להסתכל רק על המטרה,נכון שיותר אנשים יתחברו אליך אם האישיות שלך חביבה,אם אתה איש של אנשים,אם תכיל את כל ההצעות שמציעים לך,אבל זה יאריך את הדרך.
אז מתן ראה את המטרה מול עיניו וביחד עם ג'ואנה שהיא "השוטרת הטובה" מבין שניהם החלו לעבוד ברצינות,הם יצרו קשר עם אנשי המדייה של ערוץ 13,שלא ספרו אותם בהתחלה ולא ששו לשתף פעולה ולקח המון זמן(כמה חודשים טובים לקבוע פגישה)
אחכ גייסו את יריב חבוט מייסד ויוצר ישרא שלא מרבה לסייע וגם עורך דין שהתנדב לעבוד בחינם וכיוון אותם למה צריך לעשות כדי שבאופן חוקי יוכלו לקבל את הנתונים והתכנים של ישרא כמו שהובטחו לנו על ידי אנשי נענע כבר ב2014.
הוציאו כסף מכיסם כדי לרשום עמותה באופן חוקי ברשם העמותות,גייסו אנשים ,בעלי מקצוע בתחומים רלוונטים בהתנדבות והתקדמו לאט בעיקר כי רשת 13 לא שיתפה פעולה.
כשרשת 13 אמרה שהאתר ירד ב1 לנובמבר,מתן וג'ואנה כבר היו עם אנשי המדיה של הערוץ במשא ומתן מתקדם ביחד עם עורך הדין.
אז האתר לא ירד מהאוויר ב1 לנובמבר אבל היה ברור שזה הסוף.
מתן וגואנה קיבלו פיזית את החומרים מרשת 13 וגם אז נשמעה ביקורת על המהלכים שלהם.
עכשיו נותר להמתין בסבלנות לבנייה מחדש של הפלטפורמה עם הבטחה שכל הבלוגים מישרא יהיו זמינים באתר החדש,אל תשאלו אותי איך עושים את זה טכנית כי אני לא יודע.
זה לא משנה גם אם מתן הכריז על עצמו שהוא הבעלים החוקי של ישרא החדש או המנהל שלו,זה בכלל לא רלוונטי או חשוב בעיני.
אני מניח שאלה חוקי העמותה,לקבוע מי המנהל של העמותה,מי בועד המנהל שלה וכו',זו פרוצדורה רגילה לגמרי ואף אחד ודאי מי שלא חבר בעמותה יכול לערער על העובדה שמתן הוא בעלים או מנהל של ישרא החדש.
אני מניח שיגיע הרגע ויוכרז על גיוס כספים כדי לתמוך בהקמת הפלטפורמה או אז הם יצטרכו לחשוף קצת יותר פרטים ואז גם נדע יותר על המטרות על הניהול ועל איך תראה הפלטפורמה כדי שנחליט אם לתרום לא.
עד אז לאף אחד אין זכות מוסרית לבקר את היוזמה ולא את האנשים שחודשים ארוכים נתנו מזמנם על חשבון דברים אחרים והצליחו בסוף לקבל בחינם את החומרים.
בלי קשר
מחר אני נוסע למוזיאון עין חרוד,אחותי חשבה שבגלל שאהבתי את השיר של רחל שפירא ששורה מהשיר נמצאת בכותרת הבלוג שלי,אשמח לשמוע הרצאה שכוללת שירים משיריה.
מכיון שזו מתנת יום ההולדת ממנה אלי וזה בסך הכל ארוע של שעה וחצי,הסכמתי
אין לי חשק לנסוע בשבת עד עין חרוד לשמוע הרצאה בגלל שאהבתי שיר שלה
אבל בסדר,קצת תרבות לא תזיק והפיצוי הוא לאכול אחכ צהריים במסעדת רוטנברג למרות מה שפועה היקרה כתבה לי על המקום.
נותר שבוע אחד של עבודה עד הפנסייה,למעשה 5 ימים.
המחליפה שלי כבר עובדת במלא המרץ ואני רק משגיח
אבל כולם מקוננים על עזיבתי כאילו אני אעלם להם לעד ולא היא.
באשר לעבודה החדשה,יש קצת בעיות,מחלקת ארגון ומשאבי אנוש של דאר ישראל דורשת צינון של 3 חודשים בין סיום העבודה כעובד דאר מן המניין ותחילת העבודה כעובד קבלן,זה לא הגיוני כי אני לא תופס תקן של עובד אבל זה החוק.
אנחנו ממתינים לתשובה סופית ואם ידרשו 3 חודשי צינון נערב את יו"ר ועד העובדים שרק הוא יכול להביא להחלטה אחרת שתקצר את הצינון לחודש.
אני סיימתי,תיהיו טובים

איזה משפטי תוכחה נאמרו לכם על ידי הורים סבים וסבתות בילדותכם?

אתם בטח זוכרים משפטים כמו "אם לא תאכל יבוא שוטר"
או תאכל תאכל,בהודו/ אפריקה יש ילדים רעבים שהיו שמחים לאוכל כזה.
יש אמירות שאופייניות לעדות כאלה ואחרות שיחודיות להם.
אז בואו נשחק משחק וננסה להזכר באמירות שהיום לא באמת אומרים אותן.
אז אצלנו במשפחה הפרטית אוכל לא היה ממש "אישו"
אמא שלי לא הייתה בשלנית ואבא שלי אכל כדי להיות שבע בעיקר,אני לא זוכר הערות מיוחדות בקשר לאוכל,אולי ההורים קצת ניג'סו שנאכל הכל כדי שאוכל לא יזרק.
דברים אחרים היו חשובים להם יותר כמו לא יורדים למטה בין 2 ל4 המפורסם וזה חוק שאי אפשר לעבור עליו !
הרחוב היה ריק לגמרי בשעות האלה וגם אם היית מצליח בפלאי פלאות לרדת למטה,לא היה עם מי לשחק כי כולם היו בבתים.
נוסף לזה היה גם צריך לשמור על שקט מוחלט בבית כי אבא ישן צהריים ולא פעם ולא פעמיים כשאבא לא היה מצליח להרדם כי שיחקנו עם כדור במסדרון היה שואג עלינו וכשזה לא היה עוזר היה מחטיף,פשוטו כמשמעו.
לכן מן הסתם השתדלנו לא להרעיש.
רב משפטי התוכחה שהיו נאמרים לי כילד היו סביב הלימודים כמובן
וזה היה די מגוון ,מ"כלום לא יצא ממך" ועד "עד מתי תמשיך לעבוד עלינו"? אני לא זוכר את הציטוט המדוייק אבל כילד שלא היה תלמיד טוב אני זוכר שהיה להוריי כר נרחב של טענות לאי ההצלחה שלי בלימודים שהלכו והתעצמו בתיכון כי אז גם תפסתי אומץ והייתי בורח מבית הספר,או אם לדייק יוצא מפרצה בגדר לפני תחילת הלימודים וחוזר הבייתה בצהריים כאילו כלום ואת כל זה הם גילו באסיפות הורים לפני סיום השליש וקבלת התעודות והיה לי בבית "שישו ושימחו"
אמא שלי כמו שלא הייתה בשלנית גדולה גם לא הייתה היסטרית בעניני נקיון הבית,אני לא זוכר שהיא הייתה נכנסת ללחץ לפני חגים בקטע של נקיון כמו נשים אחרות,היא פשוט עשתה את המינימום הנדרש אולי כי בתרבות הזאת היא גדלה ולכן לא היו אמירות יוצאות דופן על העובדה שהיא הורגת את עצמה בנקיון ואנחנו הילדים כפויי טובה.
גרנו בשכונה עם המון ילדים,בכלל לא ידענו מה המוצא של כל אחד ,רק אם ההורים דיברו עם ילדיהם בשפה שהיא לא עברית  כמו הוריו של יוחנן למשל, מי מהם בתורו היה יוצא למרפסת כשהערב ירד וקראו לו בפולנית מדוברת לעלות הבייתה,מכיון שבאופן אוטומטי יוחנן היה עונה ב"נייחצ'ה" ונשאר איתנו הבנתי שנייחצ'ה בפולינית זה לא רוצה.בהקשר זה נאמר לנו הרבה בעיקר שרצינו לשחק למטה,תעלה כבר הבייתה,אתה לא רוצה להיות ילד רחוב!
ולא רצינו אז עלינו
גרתי באותו רחוב  11 שנה,הלכתי לבית ספר בית הכרם,שיחקנו בכל משחקי הילדות שאתם יכולים לעלות על הדעת,התאהבתי,נשבר לי הלב ואז ב1969 עברנו לבית אחר בבית הכרם.
ואז גם הסתיימה תקופת הילדות.
אני סיימתי,תיהיו טובים

וגם בישראבלוג